"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
6.1.2024 כ"ה טבת תשפ"ד.
פרשת "ויחי" היא הפרשה האחרונה של ספר "בראשית". הספר נפתח בסיפור בריאת העולם ומסתיים עם מות אחרון אבותינו – יעקב-ישראל. בברכתו לבניו הוא אומר: "את אשר יקרה אתכם באחרית הימים…" יעקב אינו אומר להם מתי תבוא 'אחרית הימים' והם נותרו ללא תשובה. את התשובה מצאתי באגדה: "הרחק הרחק, בסוף העולם, ניצב סלע ענק, גובהו מאה מילין ורוחבו מאה מילין. פעם באלף שנה מגיעה ציפור קטנה להשחיז את מקורה על אותו סלע. כאשר יישחק הסלע מהשחזת המקור, יחלוף יום אחד מן הנצח". אז מתי תגיע אחרית הימים הזו? בספר "בראשית" מוצאים את פרשת 'חיי שרה' נפתחת בסיפור פטירתה של שרה וכוללת גם את מות אברהם וישמעאל ופרשת "ויחי" מתארת את מותו של יעקב ואת מותו של יוסף בחיר בניו. אומרים שתיאורים אלה הביאו ליצירת השירים "עם ישראל חי" ו"עוד אבינו חי" המציינים את רצף הדורות וההמשכיות. האם יש קשר לכך שגם היום במלחמה הקשה בה אנו נתונים, השיר המושר ביותר בין החיילים הוא השיר הזה. כשאני מקשיב לו, אני לא מוצא בו שיר צהלה ושמחה אלא שיר קינה על חבריהם. התורה מלמדת אותנו להחליף את הסיפור האישי בסיפור הכללי והשם "ישראל" כבר אינו שם פרטי בלבד, אולי הוא שם המשפחה של כולנו. אחד ממורי אמר לנו: ואני מצטט: "תם ספר 'בראשית', ראשית צמיחת אבותינו. וראשית חוכמה נבקש שתהא השמחה שורה במעוננו, ושהרישעה כעשן תכלה מעלינו. שיבואו דברי התורה האלה כדשן בעצמותינו, דשנים ורעננים מעתה ועד אחרית ימינו" היום ודאי היה מוסיף: "בעזרת השם".
אנחנו מרבים בעת הזו לדבר על המנהרות שבעזה, על עיר מנהרות באורך מאות קילומטרים שהן מעוזי החמאס. בני דורי עוד זוכרים את מנהרות מלחמת וייטנאם שנקראו "מנהרות ההתנגדות העממית" של הוייטקונג, בהן מוגר צבא ארצות הברית בוייטנאם בשנות החמישים של המאה שחלפה. חלק מאתנו יכולים לספר מספרי ההיסטוריה על מלחמת העולם הראשונה בה הגרמנים חפרו מנהרה תחת בסיס בריטי בעומק של 21 מטר והבריטים גמלו להם באותה דרך ופיצצו מוצב גרמני ב- 1915. וגם יודעים לספר על סיפור שבעים וחמש המנהרות המפורסמות בין מקסיקו לארצות הברית במאה שעברה להברחת נשק, סמים ובני אדם. לראשונה מוזכרות מנהרות, אלפיים שנה מוקדם יותר. ב-135 לספירה. 280 מנהרות נחפרו במרד בר כוכבא נגד השלטון הרומאי, בגליל ובשפלת החוף. רובן ככולן שמשו כמנהרות הגנה, מנהרות מחסה ליהודים הנרדפים והמאוימים. הרומאים, משגילו אותן, נקטו בצעד של הבערת מדורות ענק בפתחי המנהרות. מתוך מצוקה של חנק מעשן ומחום, היהודים החלו לצאת מהן החוצה, ונשבו. אלה שנשארו בתוכן נשרפו חיים. בהרודיון נמצאה גם מנהרת התקפה אחת ויחידה, שהייתה רחבה יותר, שממנה יצאו הלוחמים לזנב ברומאים. ואל תשוו אותן משום בחינה לעזה, פרט לרעיון.
עלו בי הרהורים בעקבות המגזין בתצוגת העבודה ב'בניין' שתיאר את יופיו של כביש מרכז קליטה, את חוות הקרווילות ותיאור 'שיכון ראשונים' בעתיד ולא הבנתי מדוע התעלמה הסקירה מהנושא הכי חשוב היום, מיגון "משמר העמק תחתה". על כך לא נאמרה מילה, לפחות מילה! אולי חושבים בלב.. "אנשים שבעים לא רואים את האנשים הרעבים" אמר פעם משולם. "והשבעים קובעים".
לקראת החורף..
"שבועטוב"!
שבועטוב 