"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
24.2.24 ט"ו באדר א' תשפ"ד
פרשת "תרומות" (תרומה- הכוונה לכסף או שווה ערך) ממש אירעה בזמן חופף להחלטתנו כיצד נחסוך/ נתרום עשרה אחוז מכל אחד, כדי לקיים את ביתנו המקודש. "בניית "התקציב" ה'אחר', שבאה אחרי תקופה ארוכה של דיונים. ועדיין אני תוהה איזה סוג של 'מס' הנחה אותנו, האם 'מס פרוגרסיבי' או 'מס רגרסיבי'. (מס פרוגרסיבי הוא מס ששיעורו גדל והולך ככל שההכנסה של החייב במס גבוהה יותר, ומס רגרסיבי הוא מס ששיעורו קטן ככל שההכנסות גבוהות יותר). או סתם חשבון של מה חסר. בחכמה, (אולי מתוך חוסר אמון בעצמנו), לא פנינו לאפשרות המובאת ב"פרשה", האומרת: "כל איש ואישה יתרמו אשר ידבנו ליבם" למען המטרה. זו תרומה וולונטרית, הנעה בין אם בכלל לתרום, לבין כמה לתרום. רק גישה כזו אפשרה את הקמת ה'משכן' הזמני המפואר במדבר, מה שלא עולה בדעתי אפילו כרעיון אפשרי, הוא להשיג בדרך זו את סכום הוויתור הנדרש מאתנו כוויתור על חלק מעקרונות חיינו. האם הקבוץ לא נחשב לחבריו כמעין 'מקדש"? האם בהתנהלות התהליך לא עלתה השאלה של אמון ב"אלוהים"- המקומי (מוסדות)?
דרישות אלוהים הן חומריות בלבד. הוא לא מבקש מבני ישראל רוחניות כלשהי, עקרונות כל שהם. הוא אינו מבקש מהכוהנים, למשל, להיטהר, או מבני ישראל לסלק את האלילים, הוא לא מבקש לימוד תורה או חיזוק האמונה. הוא מזגזג בין הרוחניות שהיא מהותו העיקרית של אלוהים לבין החומרנות של בני ישראל. וכיון שהוא מכיר את תכונות החומריות הנטועות בלב בני ישראל הוא דורש מהם חומרים טובים, מזהב ועד עץ מהודר לבניית המשכן הזמני. מאחר שאין מספיק תרומות כסף וחומר, צריך לחוקק חוק/ים וחוק, לדעתי, הוא גם ביטוי לחולשה. והוא הופעל גם ב'מס' האישי וגם (להבדיל) הציבורי. כאז גם היום. הצעד החוקתי אצלנו עבר ב- 70% מהקולות. ולא נותר לי אלא לחשוב, איפה הזמנים שהחלטות מסוג זה התקבלו בהסכמה כללית בהבנה רחבה (ר' ההחלטות וביצוען בנושא המזון). האם שמתם לב שמאז ההחלטה מדברים בכל מקום ב'חצר הקיבוץ' בעיקר על "כסף" !! והשימוש בו.
"נער הייתי וגם זקנתי" השתתפתי בחיי בעשרות עד מאות מערכות בחירות. אני זוכר איך גויסנו להפריע לבגין בנאומים, איך להביע את דעתנו בעצרות יריבנו. איך קראנו בעיתון "שלנו" בעיקר "על המשמר" ביטויים וגינויים חריפים למפלגות אחרות, אבל אף פעם, אף פעם לא נתקלתי בביטויים בוטים כל כך, קשים ולוהטים בכתב ובעל פה עד כדי שנאה אישית, כפי ששמעתי וקראתי לקראת הבחירות למזכ"ל התנועה הקיבוצית. מה קרה? איפה הפרופורציות? וד"ל!
ונסיים בברכה לפרח פורח , שובה כל לב, מקסימה כל עיין, מלבה חיוכי אהבה גדולה, ורצון לחיבוק- ליהלי ליום הולדתה הרביעי! ילדה נפלאה, אחות נהדרת לאחיותיך תומר וקרני, בת חלומית להוריך נואי ואיתן, נכדה אהובה לסבים קרין וירון ולסבים רבים, אחיינית מחבקת לדודים, ולכל המשפחה האוהבת והרוקדת סביבך. תמשיכי כך!!
הקארווילות בעיצומן
"שבועטוב"!
שבועטוב 