"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
8.6.24 ב' סיון תשפ"ד
כבר מזמן רציתי לכתוב משהו על הימים הקשים והכבדים העוברים עלינו ועל כל עם ישראל. הודות ליחסים קרובים בזכות "היפים והאמיצים", סידרה בה רעיה ועפרי שותפות לצפייה וכמובן שמחליפות חוויות אודותיה. ואז נפלו לידי דבריה של עפרי במוצ"ש אחד, לפני המון אדם בנתניה. אלה ממש דברים, שגם אני הייתי מסוגל לומר לו התבקשתי. וכך אמרה בעצרת:
"שמי עפרי בשן, אמא של ישי, איתמר ורותם-זוהר, נשואה לסגן אלוף במילואים דביר בשן, יוצא יחידת מורן, המשרת בתפקיד מנהל לחימה בחטיבה 215. שנינו פעילים ב"אחים ואחיות לנשק" אותם אני מייצגת הערב. אני מתגאה לספר שאני חיה בקהילה שקלטה את 300 תושבי קיבוץ נחל עוז בשבעה באוקטובר.
מחוייבות
עמדתי על במות דומות לאלו בקיץ שעבר. צעקתי, מחיתי וקראתי מעליהן לא לשרת במילואים בצבא שלא מעניק הגנה משפטית למפקדיו בהאג. הרבה עבר מאז. אולי טעיתי ואולי מבחן המציאות הוכיח לי שברגעי חירום – הווייתי וזהותי מורות לי לפעול לפי סולם ערכים אחר. כן, כולנו אחרים היום, אך ישנם דברים שלא השתנו – כמו אז, אנחנו כאן מתוך מחויבות לדורות שהקימו ונלחמו על המדינה כנגד כל הסיכויים, פעם אחר פעם. אנחנו כאן מתוך מחויבות לאלו שהקריבו את חייהם למען המדינה ולמשפחות שאיבדו את היקר להן מכל. אנחנו כאן כי אנחנו מבינים שהפעם זה התור שלנו להילחם על עתידה של המדינה, לא רק כי זו הזכות שלנו, אלא כי זו החובה שלנו לעתיד ילדינו.
ערכים
כבר יותר משבעה חודשים שאנו עמוק במלחמה מהקשות שידענו. יום יום הממשלה שוברת עוד שיאים של שפלות וציניות. אך רגע לפני שנשאב למערבולות של כעס וכאב של שנאה ונקם, עלינו לעצור ולבחור בחיים. אינני נאיבית וגם אתם אינכם: אויבינו הם אותם האויבים. קץ המלחמה אינו באופק. אך חרף זאת ואולי דווקא בשל כך, עלינו להגדיר את חיינו על בסיס ערכים משותפים: עלינו להכות שורשים באדמה יציבה ולא להיות עלה נידף ברוחות המלחמה. ישראל צריכה חוקה והיא צריכה חברה בריאה הדבקה בערכיה: כזו שלא מקבלת שחיתות ומשיחיות, שלא מקבלת התגרות וטיזינג פוליטי, שלא מקבלת בריחה מאחריות או לכידות מזויפת.
חטופים
עלינו להיות חברה שלא מקבלת אף ליום אחד נוסף את השהייה בשבי של 125 נשים וגברים ילד ותינוק שנחטפו, חוללו, נאנסו, ונרצחו באכזריות. ביום רביעי האחרון צפיתי בסרט החטיפה של חמש החיילות במוצב נחל עוז. הרגשתי שאין לי אוויר בריאות והרחם האימהי שלי כאבה את הפחד בעיניהן. אל לנו להשאיר את הזעקה הזו בתוכנו – בכל יום מספר החטופים המתים עולה. חייבים לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים והחטופות- עכשיו!
ממשלה
ומנגד, הממשלה ממשיכה לפספס כל הזדמנות לשחרור החטופים ולאפשר למדינה להתחיל בתהליך הריפוי והשיקום. הקואליציה הקיצונית בוחרת להמר על חיי החטופים והחיים של כולנו, כדי לשמור על הכיסא. זוהי אותה הממשלה שבמשמרת שלה קרה האסון הכי גדול שהיה פה, שנכשלת כישלון חרוץ בהתנהלותה לאורך חודשים מאז פרוץ המלחמה. המפתחות חייבים לחזור לעם – והפעם להכרעה נכונה יותר. אנחנו מפגינים וקוראים לבחירות על מנת להתחיל בתהליך הריפוי והשיקום של המדינה.
לסיום, אני רוצה להקדיש את נאומי הערב לחברתי, אשת החינוך האהובה מקיבוץ בארי – דנה בכר אשר נרצחה עם בנה, כרמל – זיכרונם לברכה, בשבעה באוקטובר. מי ייתן ונהיה ראויים למותכם. מי ייתן ויהיו לנו הכוחות והמצפן הפנימי להיות מאוחדים למענכם, בקרב בעלי הדעות השונות בתוכנו- בתוך עמנו. חברים, תודה על ההקשבה ותודה לכל אחד ואחת על ההתמדה להגיע, לעמוד כאן שבוע אחר שבוע. אל תפלו לייאוש. היו גאים. תביאו אתכם בשבוע הבא עוד אנשים, נמשיך כמה שיידרש. יחד נביא את ארצנו האהובה לימים טובים".
עד כאן דברי עפרי! ותודה לה!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 