חודש: יולי 2024

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

3.8.24   כ"ח תמוז תשפ"ד

וזו ברכתי לך רעייתי ביום הולדתך:
אין לנו אלוהים לסמוך עליו, יש לנו רק אותנו.
שנאהב ונשמח!
שנשיר את עצמנו ונרקוד את ריקוד חיינו.
שבכוח האהבה שלנו נגשים כל זאת,
שנביט על ילדינו, על משפחותיהם, על נכדינו ונינותינו 
כשלבנו מתפוצץ מגאווה ואהבה, דאגה ותקווה.
שנאהב כל יום יותר! מעתה ועד עולם!

ולספיר:  אמר המשורר: "לאט, לאט מחלחלת בי המחשבה המטרידה האם באמת אנחנו עסוקים כל כך? האם באמת אין לנו פנאי לכלום ולשאול את עצמנו שאלות עומק? אשהה לי רגע להרהר על זיכרונותיי, על תקוות שנכזבו, על עלבונות שנצרבו ורגעי קדושה שהוחמצו. הפעם לא אמהר, אשהה בם רגע קצרצר, עד ינבוט רגש אחר מאליו, ולא יאחר. ואדע כי אפשר, ואדע כי אפשר". מאחלים לך ביום הולדתך את כל הטוב שתבקש לעצמך, אושר ושמחה עם הוריך ואחותך וכל משפחתך הגדולה. בהמון הערכה ואהבה מהסבים שלך.

ובמעבר חד, יש כמה עניינים בהם אפשר להשוות בין מלחמת "חרבות ברזל" למלחמת בר כוכבא ברומאים. בעיקר שני נושאים: טכנולוגי במהותו והוא המנהרות. והמנהיגות. באותה מלחמת קיום, לפני כ- 1830 שנים, היהודים חפרו מנהרות שאפשרו להם גם להסתתר וגם להתארגן ליציאה לקרב וחזרה אליו כמקום מילוט. במלחמה הנוכחית, המנהרות שהן הרבה יותר מפותחות, אפילו מאפשרות כניסת רכב, הן לא מעשי יהודים, הן של החמאס. בימי בר- כוכבא הרומאים ברודפם אחרי הלוחמים היהודיים , בגלותם את הכניסה למנהרות נתקלו בכניסות צרות שמנעו מהם להיכנס עם כלי נשקם. הם השאירו את השריון, הקסדה, הרומח הארוך מחוץ למנהרות וכך היתאפשר ליהודים לחסל אותם. זו הייתה מלחמת חיילים בודדים! לא של מחלקות או גדודים. הרומאים שלמדו את כישלונם במנהרות, תקפו ישובים טבחו ביהודיים ושרפו את הישובים. רבבות נהרגו. אחד ממרצי אמר בשיעור: " שמעולם לא עמד עם ישראל בסכנת השמדה כמו בימי 'מרד בר כוכבא', כשעם ישראל מרוכז כולו בארץ ישראל. המנהיג הרוחני של בר כוכבא, ר' עקיבא, שהכריז על המפקד בר- כוכבא כ"מלך המשיח", דחף למלחמה ללא מטרה ממשית כלשהי. הוא לא דאג לעם וראה בעיני רוחו רק 'גאולה אלוהית' בעת שרבבות נטבחו בקרבות ורבבות מתו במגפה. המרד בהנהגתו הרוחנית, הביא לסוף קיומה של המדינה היהודית בארץ ישראל. על אף שבר כוכבא היה מצביא גדול ואמיץ לב, המרד נכשל והרומאים התנקמו במי ששרד. והיום, המנהיגות, כמו אז, חולמת על משיחיות, חולמת על תפיסת שטחים, על קיום 'ההלכה' והרחבתה  ולימוד תורה, חשוב יותר מכל דבר אחר. כשמנהיגי העם מונעים משיקולים אישיים שלהם, לא דואגים לעם ומאמין שאין "מי כמוני לעמי", ש"רק אני יודע ולכן קובע". לאיזה תוצאות נגיע?
תיארתי קצת ממלחמת בר- כוכבא. הבלתי נתפש הוא איך מעצבי המסורת היהודית הצליחו להמיר את כל הנורא שאירע, ליום חג ושמחה. וגם אנחנו נסחפנו לכך. התנועה הציונית, ואנחנו ב'שומר הצעיר' ראינו רק את גבורתו של בר כוכבא והתעלמנו מהתוצאה העגומה של המרד אותו הוביל. שרנו בקול גדול: "…הוא היה גיבור  /  הוא קרא לדרור  / כל העם אהב אותו   / כי הוא היה גיבור! אני מקווה שלאחר שתסתיים מלחמת 'חרבות ברזל' לא יעלה על דעת המנהיגות להפכה ליום חג ושמחה.

בפרשת "פנחס" נקבעים המנהיגים שירשו  את ההנהגה הקיימת של משה ואהרון. יהושע בן נון ימונה לכהונת המנהיג הצבאי והחברתי – אזרחי, ופנחס (נכדו של אהרון) בזכות קנאותו, למשרת הכוהן הגדול. כשהממנה אותם הוא כמובן 'אלוהים'. אם בחירת יהושע בן נון באה באופן טבעי לאחר שהוכיח את כישוריו הצבאיים והיה תמיד צמוד למשה, הרי בבחירת פנחס לכוהן הגדול, אלוהים משדר לצאן מרעיתו מסר חד משמעי שהקנאות מוצאת חן בעיניו וראוי שאת נושא הדת ועבודת הקודש ינהיגו הקנאים.החלפת מנהיגים בשלטון ומינוי יורשיהם אקטואלית גם היום, כדאי לזכור.

"שבועטוב"!   

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

27.7.24   כ"א תמוז תשפ"ד

מכל פרשות השבוע, הפרשה היחידה הנושאת את שמו של שונא ישראל וקרויה על שמו, היא פרשת "בלק" מלך מואב, למרות שכוכב הפרשה הוא בלעם. בלעם מתואר כנביא זר ופרוע שמדבר שירה עברית. האם היא קרויה כך בשל האחריות השילוחית? ויש בפרשה גם גישה פמניסטית, המתבטאת בתפקיד האתון, עליה רכב בלעם. בתרבות המקרא מופיע  בדרך כלל החמור הזכר (עליו יבוא המשיח למשל) והנה אתון!  האם הסיפור הוא משל לחיי נישואים או בעצם הקשר שבין ישראל לשכינה, באמצעות מעשיה ודבריה, התורה מתארת בפרשה, את דמותה האידיאלית של האישה בעיני היהדות בימים ההם, דמות של בת זוג נאמנה שכל מעשיה להאדיר שם בעלה והיא נטולת בקשות לעצמה. ואלה כמה סימנים המעידים על 'אשת החיל' שמתגלים באתון הזו:
1. האתון כמו הנשים הנאמנות רואה את הסכנות שבדרך ובלעם, כמו רוב הגברים אינו מבחין בכלום.
2. האתון נושאת את סבלה בדממה ואינה חושפת את הסכנות שבדרך ומאפשרת לבעלה לעסוק בעבודתו מבלי לחשוש.
3. האתון – כמו אישה נאמנה מגינה עליו בגופה מפני מלאך המוות. אלמלא היא, שהייתה מוכנה להקריב את חייה, היה מת.
4. גם כאשר בלעם מכה אותה אינה מתלוננת.
5. התנהלותה של האתון בדרך מאיצה בבלעם לחשוב על המעשה אותו הוא עומד לעשות. בזכות עקשנותה,  שרבצה תחתיו בדרך, עלה בו הרעיון של מלחמה פסיבית ושלפעמים 'שב ואל תעשה' והכרה במגבלות הכוח, הם המסרים, שקיבל מהאתון. חכמים הזהירו:  "אל תרבה שיחה עם האישה" ולא אמרו "אל תרבה דברים עם האתון" כי ראינו מ'מעשה בלעם' כמה יעילה יכולה להיות שיחה עם האתון.

סיום הפרשה הוא דרמטי וקשה 'לצפייה'. פנחס לוקח רומח בידו והורג את נשיא שבט שמעון-זמרי, בעת שהוא שוכב עם הנסיכה כזבי בת צור לעיני כל. סיפור המעשה: לאחר שבני מואב שמעו מה אירע עם העם האמורי והעם העמוני שנרצחו באכזריות על ידי בני ישראל תוך כדי המסע במדבר לארץ ישראל, לא רצו שכך יקרה גם להם. הם החליטו: במקום מלחמה לעשות אהבה. במואב, באותם ימים הייתה נהוגה, כנראה, מתירנות מינית מוחלטת ולכן הם שלחו את בנותיהן שתעשנה אהבה עם בני ישראל ועל ידי כך תעצורנה את הכיבוש והרס מואב. ו'התרגיל' הצליח מאוד. פנחס, שרצח את השניים בהוראת משה, השבית את השמחה אך בפועל, המואבים הצליחו גם הם, ובני ישראל מצאו דרך עוקפת מואב בדרכם לארץ.

את שנת ה-100 בזבזנו בדיונים על הפרטת המזון ועד היום לא נמצא פתרון  למה שנקבע בהצבעות-כמובן כדי לחזק את הקיבוץ השיתופי. אחר כך דנו חצי שנה ב-10% חיסכון- כמובן כדי לחזק את הקיבוץ השיתופי. השבוע התחלנו לדון בהפרטת החשמל. בדיון מוקדם שמענו, שזה צורך השעה- כדי לשמר את הקיבוץ השיתופי. ובזמן הקרוב, נחזור ל- 20-30 בנושא 'עבודה ופרנסה' והכוונה לתימחור מקומות העבודה. האומר, ביטול עקרון "שוויון ערך העבודה", בדרך לשכר דיפרנציאלי. כמובן, כאן כבר לא אומרים: כדי לחזק את הקיבוץ השיתופי אלא כדי ליצור מוטיבציה לעבוד ולהתפתחות אישית. אני מציע: "להפסיק לפעול לפירוק הקיבוץ השיתופי בשיטת הסלמי, תובא הצעה כוללת להפריט את חיינו ונזכה במעמד המכובד "הקיבוץ החדש". כך יחסך הרבה "דם רע" שיזרום בינינו. לעבוד עם גרזן מרופד במילים מרככות, אבל יהיה לדיונים המתישים האלה סוף. ושתי בקשות: 1. אשמח אם תחכו כמה שנים כדי למנוע מבני דורי את חווית  הקריסה הזו. 2. להפסיק לדון בכך כל עוד הקיבוץ מארח את המפונים מנחל עוז ומהצפון ובינתיים, לנסות להתמודד 'על יבש', על ידי הקמת 'צוות חשיבה' על מציאות החיים שתתנהל כאן בעתיד.
"שבועטוב"!     

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

20.7.24   י"ד תמוז תשפ"ד                                                                      
ולפרשת "חוקת". שלושה אחים הובילו את ה'יציאה' ממצריים, משה, המנהיג והמצביא, אהרון הכוהן הגדול ומרים הנביאה. עליהם אמר ר' יוסי ש: "שלוש מתנות מכוננות ניתנו על ידם לעם ישראל במדבר: באר, ענן ומן. הבאר- בזכות מרים, הענן- בזכות אהרון והמן בזכות משה". מרים ואהרון הולכים לעולמם בפרשה זו, והאח הקטן משה נענש על ידי אלוהים. כבר כילדים תמהנו איך עם ישראל נודד במדבר כל כך הרבה שנים, אינו צמא ומים לא חסרים לו. סיפרו לנו שלמרים הייתה באר צמודה באר ניידת.  סיפרו, שלאן שהלכה, הבאר הלכה עימה, והבאר הזו סיפקה מים לכל העם וכל הזמן. והנה מרים מתה והבאר יבשה. לא היו מים והעם צמא וכרגיל, מתמרמר על כך לפני משה. משה  כהרגלו, מדבר עם אלוהים שאומר לו (בערך כך) "גש לסלע דבר אליו ופרצו המים להרוות צימאון העם" ומשה, אולי בגלל הצמא, אולי העייפות ואולי כי נפשו הייתה שרוייה באבל על מות אחותו, לא היה מרוכז ולא הייתה לו סבלנות לדבר אל הסלע והכה בו במקלו "פעמיים ויצאו מים רבים". ועל כך, שלא עשה כמצוות אלוהים לדבר אל הסלע, נענש שלא ייכנס אל הארץ. אחד ממורי אמר  שפירוש העונש  למשה הוא עתידי ואומר: שאלה שייכנסו לארץ , יצטרכו לקבל חינוך אחר, חינוך חדש, לא מכות אלא דיבורים, לא בכוח אלא בשכל ובלב. (אני לא הייתי שולל את כניסתו לארץ בגין זה-זו הייתה התעללות אכזרית!)

ברכות חמות ללירן ליום הולדתו. לו למשפחתו ולכולנו. עד היום אנחנו נזכרים בימים שהיה תינוק שאמא השקתה אותו מי סוכר בכפית כל חמש דקות. תחילה רציתי שלכשיגדל, שיהיה רפתן והוא הגשים את רצוני בעבודה ברפת הבקר במשך שנים רבות, ואחר כך… נותרתי חסר השפעה. בילדותו הקסים אותי ביצירות שכתב, רציתי שימשיך לכתוב כי יש לו את ה'מה' ו'האיך' ואת הדמיון לכך. כדי שתאמינו, להלן הפתיחה לסיפור שכתב בילדותו תחת הכותרת:
עלילות בימי הביניים הדרקון הנורא
מי שלא יודע, לא מכיר את הימים ההם ודאי לא נולד. אך מי שהיה בזמן הזה, ביום ההוא, יודע על אגדת הפחדים הנוראה על "באופלו". זאת לא אגדה על החיה בעלת הקרניים החדות, אלא, דווקא על "באופלו" הדרקון האיום בעל : קשקשי סגל הכפור, לו לשון עם דמו של אחד האנשים, אש חמה ולוהטת יוצאת מפיו, צעדי ענק המרעידים את ביתם של פשוטי העם הגרים בבתי קש ועץ יש ויש.מי באחד הימים יקום נגדו וילחם בו? והאם בכלל הדרקון קיים? (ללא ספק התחלה מבשרת סיפור מרתק)

נאחל לך, בן יקר ואהוב, הרבה אושר ושמחה עם סיון שהם וספיר, ומכל הלב, כל מה שתעשה יבורך, ולמרות שאתה כבר 'ילד' גדול, הורים לא מפסיקים לאהוב, לדאוג  וללוות את ילדיהם. והערה קטנה: תתחיל קצת לדאוג לבריאותך למרות שלידך צמודה תמיד אחות.

וצרור ברכות לאן ביום הולדתה! מה נאחל? כשאנחנו יושבים סביב השולחן הציור שלך תמיד מול עינינו, נהנים ומתרשמים להביט בו. זכינו גם לאחרונה ליהנות משירתך ומנגינתך. נכדה יקרה! שמרי על כשרונותייך, טפחי אותם! שכולנו נראה יותר את היופי שבחיים, את ההנאה מהם. היי שמחה ומאושרת באשר תיפני. שמרי על הורייך, שמרי על אחייך ושמרי על עצמך. קבלי את מלוא אהבתנו!

היום-היום, יום הולדתו של ספיר, מברכים אותך מכל הלב ובאהבה גדולה וכיון שאתה ראוי לאיחולים 'רחבי -עלים' , תקבל אותם בשבוע הבא.

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

13.7.24   ז' תמוז תשפ"ד

פרשת "קורח" מתארת אירוע קשה שהגיע אחרי שעם ישראל כבר יצא ממצריים, כבר קיבל את התורה, בנה את המשכן, עבר את "המרגלים" והוא תקוע בנדודים במדבר, תועה דרך ומתחיל לאבד את התקווה, לרטון, להתמרמר מתחילה תסיסה כנגד ה'מצב'. זה הרגע בו קם קורח, בשל הייאוש ואובדן הדרך, מארגן 250 'ממנהיגי הישוב' לתנועת מחאה כנגד שלטון משה ואהרון וקורא להחלפת המנהיגות. ואומר בערך כך: "כל בני האדם נולדו שווים,  כולם קדושים וכולם יכולים להנהיג". על כך יש לעשות "מהפך" או במילים אחרות: "רוטציה". לעיתים חשבתי שבהחלט יש מקום, בסיפורי "המקרא" לתביעתו של קורח ליותר דמוקרטיה, לתת מקום לרעיונות חדשים וכד'.    מחאה נגד המנהיגים הייתה לחם חוקנו כתנועה שנים רבות וגם היום, אנחנו שותפים לתנועת מחאה גדולה שגם בבסיסה עומדת התביעה להחלפת השלטון. אלא שלסיפור קורח ועדתו נוסף מימד מעמדי (זוכרים שלמדתם  מרקסיזם). כשאומרים קורח, מיד מצטרף לכך הביטוי "עשיר כקורח", או 'אליטת הון'. קורח עשה את הונו הרב  כנצר למשפחת קורח, כשיוסף, בעל החלומות, המשנה לפרעה,  נתן לאבי המשפחה להיות האחראי על מחסני המזון של פרעה. כידוע, הון עובר בירושה. משה ואהרון עוצרים לזהות את מקור המרד ושואלים מיהו הקורח הזה? הוא ליברל? לוחם שוויון זכויות?, מייצג את פשוטי העם? או איש שרוצה לשמר ולהבטיח את כוחו ורכושו וכמייצג את אליטת ההון? משה, בדרכו שלו, באמצעות אלוהים מצליח לסכל את "המרד". הסיפור שהאדמה פתחה פיה ובלעה אותו, את משפחתו והנוהים אחריו, נראה לקוח מאיזה סרט. הסיפור בא לומר לעם ישראל, שרק האלוהים ימנה את ההנהגה והיא תהיה על פי רצונו בלבד, במילים שלנו, הצד 'הרוחני', הרעיוני, החזון, האידיאל והדרך. הוא המכריע.
זו הפרשנות שלי בכמה שורות וניתן לפתח את הנושא הרבה יותר.
שאל אותי חבר צעיר (ממני ב- 60 שנה) מה אתה חושב, אנחנו צריכים להמשיך עם נחל עוז בשנה הקרובה או לומר להם די ולקלוט את כל משפחות הבנים המבקשים לחזור הבייתה. השבתי לו בשליפה שאני לא יודע מה יוליד יום, הם כאן לאחר שאיבדו את ביתם באסון, אבל אם, למשל, קיבוץ סאסא יצטרך להתפנות נמצא דרך לקבל אלינו גם אותם בנוסף על נחל עוז. כי היום זו המשימה שלנו במדינה הנלחמת. הוספתי, שהבנים שרוצים לחזור הבייתה לא חיים ברחוב ולנו היום אין מקום עבורם אז שיחכו בסבלנות עד ש… אחרי ששמע את דעתי, אמר לי בשקט: "אני חושב שאתה טועה".  וכאן אני רוצה שוב להעלות את הצעתי מלפני חמישה חודשים להקים צוות חשיבה על העתיד שלנו, שיחשוב על "היום שאחרי" בקיבוץ ובחברה שלנו.

וברכות חמות לגלי ליום הולדתו! השנה נברך אותו על צעדו הייחודי, על כך שהצטרף ל"מכבי נתניה" כשחקן בנוער, הוא כבר לא רק אוהד רב שנים כמוני, הוא הפך להיות חלק מהארגון המכובד, הגדול והוותיק הזה ואני כל כך שמח שיש לחלק ממשפחתי הישג החורג מההגדרה אוהד! אני יודע שקשה לנסוע 4 או 5 פעמים בשבוע לאימון, אני יודע שזה מצריך ויתורים גדולים בתחומים אחרים, אבל אני מאמין בך, גלי, כי אתה חדור מטרה! אנחנו תמיד נתמוך, ונעודד!  ונוסיף את יתר הברכות הרגילות: שתהיה שמח בחלקך, בן טוב להוריך ואח לאחיך, חבר לחבריך וחברותיך, סקרן ויצירתי, בן, שמשפחתו הגדולה חשובה לו. אוהבים אותך מאוד  –  הסבים שלך!
"שבועטוב"!  

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

6.7.24   ל' סיון תשפ"ד

פרשת השבוע "שלח לך" היא פרשת המרגלים, שנים עשר המרגלים, שכולם מנהיגים בשבטם,  אותם שלח משה לארץ ישראל לבדוק 'מה יש בה בארץ' לפני כניסת עם ישראל אליה. לכאורה, המשימות שהוא מטיל עליהם אינן משימות צבאיות אלא אידיאולוגיות שתפקידן לחזק את ביטחון העם בכך שהם הולכים למקום הראוי להם. אלא שכל זה היה למראית עין, המשימות האמיתיות היו משימות צבאיות ומודיעיניות. כשחזרו מהמשימה נתגלו ביניהם חילוקי דעות קשים עשרה  מהמרגלים חושבים שהארץ אינה טובה ואינה מתאימה ואומרים: "ניתנה ראש ונשובה מצריימה", בעוד שניים מהם (יהושע בן נון וכלב בן יפונה) אהבו את הארץ באומרם: "עלה נעלה כי יכול נוכל לה". הדרמה הזו, המתרחשת בשובם מלמדת על אופי עבודת שירותי המודיעין. במודיעין קיימת מחלקת איסוף, האחראית לאיסוף המידע ובנפרד לגמרי מחלקה העוסקת בהערכת המידע. במקרה בו אנו עוסקים אותם מרגלים, מנהיגי השבטים, גם אספו את החומר וגם מסרו את הערכותיהם ופרשנותם לגבי העובדות. כידוע, משה לא שעה לעשרת המרגלים ואימץ אליו את חוות דעת השניים. והעונש? עם ישראל ינדוד ארבעים שנה במדבר וייכנס לארץ רק אחרי ש'דור המדבר' כולו ייאסף אל אבותיו למעט יהושע וכלב. הלקח מכך נלמד. ולראייה-יהושע כבר שלח רק שני מרגלים ליריחו, אנשים פשוטים שידברו עם יצאנית ודרכה ישיגו את כל המידע האמין הנדרש.

סביב הוויכוח הלא נעים, לא סימפטי שמעורר מחשבות על "כמה השתנינו", שנקשר בכמה כסף צריך לתת לחברינו עבור השתתפותם במלחמה הקשה/כבדה הזו, אני רוצה להעיר:
1. תוך הכרת 'הדור הצעיר' של ימינו ותשוקתו הגדולה לכסף, שמביאה אותו לכך שאפילו בקיבוץ שלו עליו להילחם על 'הצדק' בתחום זה, (הלוואי שכך על ערכים). אני, בכלל לא הייתי נכנס איתם לדיון שהוא 'מלכלך' ומביש את כולנו, את כוונותינו, ויש שיאמרו גם את עקרונותינו והערכתנו את הנושא. עבורי, ה'מלחמה' החמה הזו על ה"זכאות"  היא גילוי אינטרס לא מוכר בעת מלחמות.
2. לא נותר לי, אלא לספר שוב שהדור שלנו-דור המלחמות-שמאחורינו 4-5 מלחמות, להן נילוו מילואים ארוכים של 60-90 יום בשנה, מעולם לא נכנסנו לוויכוח על תשלום כספי כלשהו. בטחנו בקיבוץ, בדרכו, בסדרי עדיפות שקבע. האמנו במוסדותיו ובנוהלי החיים ולא עלה אפילו בדעתנו שמגיע לנו משהו. הייתי, כמו אחרים, מגוייס במלחמת יום כיפור חצי שנה (מ6.10.73 ועד 12.4.74 ). הרבה זמן בתנאי חיים קשים פי כמה משל היום. והיו אז לקיבוץ יותר מגוייסים (יחסית לגודלו) ממה שהיום, ומי שהחזיק את המשק, כי לא היו עובדים שכירים, היו הוותיקים ונערי המוסד. נכון שהכל היה שונה, פני המדינה, פני הצבא ופני הקיבוץ, רק הבן-אדם הוא אותו בן-אדם. בחוזקותיו ובחולשותיו באמונותיו והתנהלותו. ולכן עצוב לי לראות את עמדת הקיבוץ הצודקת, אך מיותרת, ומנגד מרגיזה אותי רמת מלחמתיות הלוחמים שקיבלו הכל, על 'זכויותיהם' מול מוסדות הקיבוץ, המנסים לגזול את 'כבשת הרש'. בשביל לא לעמוד במצבים 'מכוערים' כאלה, כדאי היה לוותר על המאמצים כמו בהרבה מקרים אחרים.

ולסיום, הרבה הערכה וגאווה לנכדנו לי! שמילא השבוע, את נפשנו בשמחה על זכייתו במקום הראשון בתחרות הארצית לחשיבה מתמטית "קנגרו" ברמת גן. ברכות חמות לו ולהוריו, (שהביאוהו עד הלום) ושימשיך/ו כך!

"שבועטוב"!