"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
10.8.24 ו' אב תשפ"ד
שתי 'פרשות' היו לנו השבוע: "מטות" ו"מסעי" שהן סוגרות את ספר "במדבר" ולמעשה את סיפור בני ישראל במדבר בואך הכניסה לארץ. הספר הבעל"ט "דברים" הוא נאום צוואה ארוך של משה. יש בפרשות הללו הרבה 'אלמנטים', כמו שאומרים היום בעברית, ומתוכם אעסוק בסוגיית הצבא. לקראת היציאה למלחמת הנקם במדיינים צריך היה לארגן לוחמים, להקים צבא. משה מצווה על כל שבט לגייס מכסה בת אלף אנשים למלחמה. מכך אנו לומדים שלא היה צבא קבע מקצועי, לא היו גנרלים שהמלחמה היא מקצועם. לכל מלחמה נערך גיוס מלא או חלקי של צעירים לצאת למלחמה. אותם צעירים שסיכנו את חייהם יכלו לצאת ברכוש גדול מהמלחמות. הלקיחה בשבי, השלל והביזה יכלו לבסס לצעיר את כל חייו. זו הייתה הסיבה לכך שהשמידו את מחנות האויב, הרגו את כול הגברים ולא לקחו שבויים. הכל, כדי לזכות ברכוש הנטוש שכלל נשים צעירות, עבדים, עדרי צאן, שטחי אדמה וכמובן, כסף וזהב. זה היה המנוע של הצעירים האלה להתגייס לצבא הזמני המוקם לצורך המלחמה המסויימת. מעניין שבני השבטים ראובן, גד וחצי מנשה החליטו להתיישב מחוץ לגבולות הארץ בעבר הירדן, שכבר נכבשה קודם לכן במלחמת נקם במדיינים והם ניסו שלא לשלוח את אנשיהם למלחמה , אך משה מכריח אותם ואומר להם : "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" בקיצור: אין מיוחסים ואין משתמטים, יש שוויון בנטל!" לצבא הזה קראו "צבא העם". השיעור של משה ב"סולידריות לאומית" הצליח. גם צה"ל, למעשה, הוא צבא העם, "צבא ההגנה לישראל"! כי כל צעיר בן 18 שנים חייב בגיוס לצבא על פי חוק. צבא, כידוע, הוא נטל עד שהופך, למשרת בו, לנכס, נכס שמלווה אותך כל החיים. אבל האם באמת קיים שיוויון בנטל? כולנו חיים את אי השיוויון הזה יום-יום. ואני מתכוון במפורש לסיפור הארוך והכואב המלווה את אזרחי המדינה שנים רבות והוא גיוס של אלה המאמינים שמי שמגן ומציל את המדינה זה לא הצבא, אלא התורה, בקיצור: החרדים! הגעתי למסקנה שהמסחרה על גיוסם צריכה להיפסק. הבקשות, הפניות, התחינות לרבנים, יצירת הסדרים מגוחכים ו'הסכמות'. עבר זמנם! הפתרון היחיד שנותר הוא הפרדת הדת מהמדינה ועל כך צריך "לצאת לרחובות", רק כך אפשר יהיה לקיים את "השיוויון בנטל". יש לי חבר שכבר תקופה ארוכה אומר זאת בכל הזדמנות, והיום, אני כותב זאת. אין פתרון אחר שיהפוך אותנו למדינה בה כולנו נהיה שווים לשאת בנטל הביטחון הקיומי שלנו.
ומשהו אישי: השבועיים של האולימפיאדה הם מהשבועות בהם ההנאה בצפייה בה מעבירה את זמני וגורמת 'להתעלות' על הרוע השוטף והזורם בחיים. ואז.. אתה נזכר שוב בחטופים והכל מתגמד…
"שבועטוב"!
שבועטוב 