"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
30.11.24- כ"ט בנובמבר-כ"ט חשוון תשפ"ה
לפני שבעים ושבע שנים בדיוק היום, בכ"ט בנובמבר של 1947, החליטה עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, בשטח ארץ ישראל המנדטורית כמו כן קבעה שירושלים וסביבתה יהיו תחת פיקוח בין- לאומי. נציגי הסוכנות היהודית הביעו צער על תכנית חלוקת הארץ אך נענו לה כדי להשכין שלום בין שני העמים. נציגי הערבים התנגדו לתוכנית והזהירו שקבלתה עלולה להיות אלימה. וממשלת בריטניה לא התנגדה לביצוע התוכנית אך לא עשתה דבר כדי להגשימה והוסיפה שהמנדט הבריטי יסתיים ב- 15.5.1948. עמוס עוז בספרו "סיפור על אהבה וחושך" מתאר את חוויתו האישית לפרוץ השמחה ביישוב היהודי לאחר קבלת ההחלטה: "…כעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס מאוד עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציוניות ולא קריאות גיל, כי אם צעקה ארוכה, עירומה, כמו לפני שהמציאו את המילים. עד קצה קיבול ריאותיו אההה! הוא היה כולו אההה!!!" לפני שנה תיארתי לכם מה היה אצלנו לאחר קבלת ההחלטה ואיך השמחה נקטעה באיבה ולמרות שזה מתבקש, לא אחזור על כך.
פרשת השבוע "חיי שרה" עוסקת דווקא במותה. בת מאה עשרים ושבע הייתה במותה ועליה נאמר שהייתה כל כך יפה שבגיל מאה נראתה כבת עשרים. אברהם מגיע לקרית ארבע, היא חברון ומתחיל לנהל מו"מ עם עפרון החתי על קניית מערת מכפלה, ושם נושא את ההספד הראשון בתורה. כתוב: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה".. כידוע לאחר עקדת יצחק שרה לא סלחה לאברהם ויחסיהם נותקו (היום אומרים נפרדו). עם היוודע לאברהם דבר מותה בא ל'נהל' את הקבורה, ולאחריה מתחיל לחפש כלה לבנו יצחק. וכאן קוראים על השידוך הראשון בתנ"ך. בנות כנען אינן כלות ראויות דיין לאברהם לבנו יצחק והוא שולח את עבדו אליעזר לחרן למצוא כלה, שתהיה מבנות משפחתו, מהאליטה. (נזכרתי בסיפור בחירה משלנו, באלף אלפי הבדלים. משולם סיפר לי כששאלתי אותו למה לא מצא לעצמו אישה בקיבוץ שלנו, על כך ענה לי: "אחרי שהכרתי את ה'פולניות' בקיבוץ, החלטתי שאני לא רוצה אשה פולניה ומצאתי אותה בבית זרע והיא 'ליטאית'. כששאלתי מה רע ב'פולניות'? השיב באי נוחות: "הפולנים ישנים במיטה אחת כל החיים" ולא הוסיף). ונחזור לאליעזר בשליחותו הקשה לערוך אודישנים לבנות חרן ולבחור את הטובה, היפה, האנושית והנדיבה ביותר כאשה ליצחק. ולמזלו, פגש את רבקה ליד המעיין כשהוא ומשלחתו וגמליו בדיוק הגיעו עייפים ומותשים מהדרך והיא השקתה אותו ושבתה את ליבו שהשקתה גם את גמליו. היא גם נענתה להזמנתו לבוא איתו לארץ כנען. והשאר היסטוריה. פרק כ"ד בספר בראשית הוא הארוך ביותר בתורה, שגיבורו הוא עבד אברהם, השליח! מעניין ששמו לא מופיע כלל בסיפור המסע המתואר ואנחנו יודעים את שמו מפרקים קודמים. הוא מכונה לאורך הסיפור ארבע עשרה פעמים רק "העבד" ולמה לא נזכר שמו? אני חושב שהתורה באה להדגיש שהתפקיד והמהות הם חשובים יותר מהאדם עצמו ומשמו ובכך צריך להתרכז. במילים אחרות: המעשה, והמשימה חשובים הרבה יותר מהשאלה מי עושה אותו.
פינת הספורט למור, סיפור שאבא סיפר לי בילדותי ואני זוכר: האולימפיאדה הראשונה בתקופה החדשה התקיימה באפריל 1896. לא הייתה טלוויזיה וגם לא ספונסרים לספורטאים, היה נטו ספורט. אבא סיפר שהמדליה הראשונה שחולקה הייתה בקפיצה משולשת. לכל אחד מהקופצים ניתנה רק קפיצה אחת והזוכה היה אמריקני. אני גם זוכר שסיפר שלא הייתה אז מדלית זהב. המקום הראשון זכה בכסף, השני בארד והשלישי בכבוד לעמוד על הפודיום. אבא היה ידען ענק בספורט ובספורט ממשי: היה רץ (האפ-בק) בנבחרת קן ורשה. על כך נאמר: שגירסה דינקותא לא שוכחים.
"שבועטוב"!
שבועטוב 