״ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
28.12.24 כ"ז כסלו תשפ"ה – נר חמישי.
כילד מאוד אהבתי את חג החנוכה. היה בו משהו מיסטי ששבר את היומיום וההרגלים שלנו. במשך שבוע אחד (8 ימים) של חג החנוכה היו לנו משחקים ייחודיים כמו הסביבון או החנוכיה והנרות, היו לנו סיפורי הגבורה על עלילות משפחת החשמונאים אותם קראנו והזדהינו עימם ובנוסף הצגנו אותם בפני הורינו ובקיבוץ. תהלוכת הלפידים זהרה באור חזק בקיבוץ החשוך של אז, והאירה את הדרך בה צעדנו לטקס הדלקת החנוכיה הגדולה שהייתה במחסן- תבואות הגדול (צפונית/מזרחית לקיטור) ושרנו בהתרוממות רוח "באנו חושך לגרש". אבל הכי אהבתי את המאכלים שקיבלנו רק בחנוכה. את הלביבות והסופגניות עם הרבה סוכר, כי הממתקים שידענו אז, היו רק שתי קוביות שוקולד ביום שישי. הרבה מרכיבים לחג ה'ביחד' הזה יצרו חג מיוחד ומרגש. אני זוכר איך הקשבתי שההורים היו מקריאים לי את שמות בני מתתיהו: יוחנן הגדי, שמעון התרסי, יהודה המכבי, אלעזר, יונתן הוופסי והבת חנה. אני זוכר שבכיתה הצגתי את יונתן הצעיר בבנים אבל הכי הזדהיתי עם אלעזר שהרג את רוכב הפיל ולאחר מכן נדרס על ידי הפיל עצמו. בגן וב'חדר' ההורים, סיפרו את סיפורי גבורות המכבים, ושרנו 'מי ימלל'.. על הקרבות בהם זנבו ביוונים והרגום ולא אדלג על כך שסיפרו לנו גם את הסיפור האכזרי על חנה ושבעת בניה, אותו גם המחזנו ואני הייתי הבן החמישי או השישי, למרות שרציתי להיות הבן האחרון- השביעי. חג החנוכה הוא החג היחידי התובע השתתפות פעילה של נשים, הוא 'חג הנשים' כי הן חייבות, על פי ההלכה, בהדלקת נר חנוכה. ייתכן שזה קשור לכך, שבחברה הקדומה, האשה הייתה שומרת אש התמיד.
ולפרשת השבוע "וישב" העוסקת גם "בהפלת יוסף לבור ומכירתו לישמעאלים". ומכאן לשאלה מהו 'החטא הקדמון'. לנוצרים זה ברור, חטא חווה ואדם בגן העדן, שאכלו מעץ הדעת הוא החטא הקדמון. להשקפת הנצרות, זו כניעה לתאוות החומריות, לתשוקה האנושית והגורם לחטאים המלווים את האנושות מראשיתה. לעומת השקפה זו, מסורת יהודית עתיקה אומרת שזריקת יוסף לבור ומכירתו הוא החטא הקדמון שחקוק בתודעת עם ישראל. ויותר מכך, בספר היובלים, ספר מימי בית שני מסופר, שהשלכת יוסף לבור ומכירתו לישמעאלים חל בעשירי לחודש השביעי, היינו י' בתשרי, התאריך בו מציינים את יום כיפור שהוא כפרה על חטא האחים ועל הניכור והשנאה כלפי יוסף. שעירי העזים אותם מובילים כקרבן הוא זכר לשעיר העיזים שבדמו טבלו האחים את כותונת הפסים של יוסף. מעניין שבמסורת של יהודי אתיופיה מכונה יום כיפור "חגו של יוסף" זכר לאותו חטא קדמון על יחסם של האחים ליוסף הצעיר. את התיאוריה הזו שמעתי בבר אילן וממש העתקתי אותה מהמחברת שלי.
ולפינת הספורט, למור. היוונים עשו גם מעשים טובים והגדול שבהם, לדעתי, הוא המצאת המשחקים האולימפיים. האולימפיאדה! ששמה בא משם העיר בה נערכה- אולימפיה. זו הייתה חגיגה אתלטית ודתית כאחד, לכל עממי ושבטי יוון שהתקיימה כל ארבע שנים. באולימפיאדה הראשונה (776 לפה"ס) היה רק מקצוע אחד: ריצה בעירום למרחק של כ- 190 -200 מטר. כך סיפר לנו המורה לספורט שלנו במוסד, אורי זמרי שמו. הריצה נקראה 'מירוץ סטדיון' ומכאן נגזר השם: איצטדיון! ידוע לנו על 293 אולימפיאדות ברצף, עד שהקיסר, שאני לא זוכר את שמו, הפסיק אותן בטענה שזו עבודת אלילים. המצאת האולימפיאדה, ראויה למקום כבוד בפינת המעשים הטובים של היוונים.
שבועטוב!
שבועטוב 