חודש: ינואר 2025

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

1.2.25   ג' שבט תשפ"ה

שבת. הלב שלנו התמלא ברגעי אושר, שמחה וגאווה כשראינו, נרגשים עד דמעות את החטופות שבות הבייתה, המניפות ידיהן בחיוך מול העזתים, בעמדן על הפודיום. חווינו התרוממות- רוח לאומית אמיתית! הבוקר קמנו שוב דואגים ומייחלים ל- 90 החטופים שנותרו מאחור (בינתיים 82).

פרשת ו"ארא" נפתחת בשמונה פסוקים של הבטחות נצחיות וגם מרגשות. בפסוקים אלה מספר אלוהים למשה רבנו על העבר והעתיד, על אבות האומה, על הברית בין העם לבין אלוהים, על ארץ ישראל, על יציאת מצריים ועל הייעוד של העם. שמונת הפסוקים האלה הפכו ללב ההגדה של פסח ונתנו לעם ישראל כוח ונחמה בכל התלאות שעמנו חווה.  בפרשה כלולות שבע מתוך עשר מכות מצריים: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. כל פעם נראה לנו שאחרי כל מכה, פרעה "לא יכול" יותר, ז.א. שהבין את המסר וייתן לעם לצאת ממצריים ואז, כשה'מכה' חולפת והסבל נעלם הוא מתחרט. כמו שכתוב: "ויחזק לב  פרעה ולא שילח את עם ישראל".  כל פעם שאנחנו קוראים על עשר המכות, אנחנו שואלים: "אם אלוהים כל כך עוצמתי, "למה הוא צריך עשר מכות? לא מספיק אחת או שתיים?" אני חושב שהסופר רוצה לחזק את הסיפור ולכן הוא היה צריך לעשר מכות. הסיפור שיצר הוא כל כך מרתק, שגם ילדים וגם מבוגרים קוראים אותו ומתרגשים. לסיפור, סיום אופטימי, המפיח בנו אמונה בחיים, ש"יהיה טוב"! ואם זה כל כך טוב… צריך לחזור עליו עוד ועוד, מדור לדור. ואחרי שנשאל "מה נשתנה?" נוכל להתלהב מאירוע יציאת מצריים, מעבדות לחירות.

ביום חמישי יחל חודש שבט, אהבתי את הברכה שאומרים בשבת שלפני ראש חודש: "… שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, ותתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים שאין בהם בושה וכלימה…" הלוואי.

זרמנו עם החג בהנאה ובנעימות, ב"אווירה טובה וחיובית"! כשהגעתי לביתי הרהרתי לעצמי איך היינו אנחנו מגישים לקיבוץ ב- "21" את נושא 'השכונות' לפני 40 -50 שנה, שהיינו קיבוץ קטן יותר, מאוחד יותר, קיבוצי יותר. אתחיל מהתוכן: ללא ספק, היינו מעלים לבמה או מעלים צילום של אלה שבנו את השכונות ואינם אתנו. את דמותו של מכ'ל, של משולם, של אריה דיאמנט, של אלישע לין, על רקע השיכונים שבנו, את אריק טמיר וחגי בז ונוספים שעסקו במלאכה. היינו מנצלים את ההזדמנות להעלות כרקע את נוף הקיבוץ המתחלף מאז, את ערש יצירת "גאוות היחידה". היינו יושבים שעות בארכיון ועוברים על מאות חוברות "ידיעות משמר העמק" ורואים מה נכתב בהן על הבנייה ומוציאים קטעים רלבנטיים למסיבה, שירים, סיפורונים ופריטים שנראים שונה אז ובימינו. היינו מטפחים וחושפים את הצד האנושי החם, את זכר 'הורינו – אבותינו' שגרו באוהלים, וובלים וצריפים, כאשר הקיבוץ כולו היה בגודל שכונה אחת בלבד. וכן להעלות לבמה כמה שיותר חברים מכל שכונה אותה ציינו. השיא היה קבלת החברים החדשים, שכולנו רואים אותם על הבמה ושמחים איתם, פנים אל פנים ולא בדרך הקרירה, הנוחה כל כך של הצגתם בצילום לשניות. כן, היינו גם עורכים טקס חם לחילופי מזכירים (שיצא במקרה בחג) שמביע את הביטוי השגור בפינו: "דור לדור יביע אומר". לא היינו מוותרים על "דירה להשכיר" שאהבתי ולא על הריקוד  "לשיחת קיבוץ" שאהבתי, וגם לא על הצילומים הנהדרים. היינו משתדלים ליצור אווירה מ'ערב' של יצירה עצמית מלבבת ל"חג הקיבוץ"! ובנוסף, לא היינו מוותרים על חדר זיכרון. והיינו דואגים ביום הזה, להניח פרח על כל קבר וקבר בבית הקברות, פרח שיבטא את רצף הדורות, שלא נשכח את אלה שיצרו ובנו את הקיבוץ שלנו. תלגלגו, תזלזלו, תגידו "פאסה", תגידו "איפה אתה חי"?  תאמינו לי, זה היה חודר ללבבות.

ולפינת הספורט למור- האלימות שראיתי השבוע במשחק הכדורגל בין מכבי חיפה ומכבי תל אביב, היא אחת המרות שראיתי ומעוררת את השאלה למה בכלל לעסוק בספורט!!! פרטים על מה שראו עיני אשלח לך בנפרד.

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".

25.1.25      כ"ה טבת תשפ"ה.

עם שובן של דורון, אמילי ורומי
כתבה  שושי צ׳חנובר (ותודה למודי ששלח לנו)

"כשהם יהיו בדרך הביתה
ראוי שתהיה כאן שתיקה.
שתיקה והרכנת ראש.
שהארץ תידום, ותביט פנימה.
שקט באולפנים,
שקט בכותרות העיתונים,
שקט ברשתות, שקט מוויכוחים.
בלי ספקולציות, בלי שמועות וניתוחים,
בלי  מציצנות, בלי קולות מיותרים.
השמחה היא לא באמת שמחה,
בליל רגשות שמעולם לא חווינו,
שמעולם לא קרתה קודם,
נדרש פשוט שקט, שנחזיק יחד את השקט.
ובזמן שנביט פנימה,
נרגיש כאילו כל אחד מהחוזרים הוא הילד שלנו,
היא הבת שלנו, אחותי, אחי.
נבקש סליחה ונרכין ראש.
יש אחראי אחד, אבל כולנו אפשרנו לזה לקרות,
לכל שרשרת האירועים.
מול גודל הרגע, עכשיו זמן שקט".

אולי זה סמלי שעם תחילת שוב החטופים אנחנו מתחילים לקרוא בחומש "שמות" שמסופר בו על המעבר מ'המשפחה' (ספר "בראשית")  ל'עם' (ספר "שמות״). ספר 'בראשית' הסתים באווירה רגועה ושלווה בה. יעקב מצא את בנו האובד, המשפחה התאחדה, יוסף סלח לאחיו, בחסותו, המשפחה בנתה את חייה בגושן יש להם בתים ורכוש ומזון. הם נהנים מחסותו של יוסף ומחסדו של פרעה. נראה שצאצאי אברהם ויצחק הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה.  ספר 'שמות' נפתח בסערה: קם מלך חדש על מצריים אשר לא ידע את יוסף. בשפת היום אומרים "האקלים הפוליטי השתנה". פרעה אמר "הנה עם ישראל רב ועצום ממנו" (פעם ראשונה ש המילה עם מוזכרת) ואז החל לפעול מנגנון הדיכוי: עבודות פרך, שהפך לשעבוד, שהגיע כמעט לרצח עם. את הסיפור הזה אנו מספרים מדי שנה בשנה, לעצמנו, לבנינו, לבני בנינו וחוזרים ואומרים שעם ישראל אחרי כל אסון וככל שהמצב מחמיר, לא רק שורד אלא אף קם מתוך המצוקות. מתחושותיי, אני שואל "על מצבנו " היום, האם יעמוד לנו הכוח בימים המתוארים לעיל להקים מחדש חברה/עם משגשג? להחיות ימינו כקדם?

ובקצרה: 1. "מי שלא מכיר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו מעורפל". ציטטתי כבר פעמים רבות את אבא שלי. אני מתכוון לכך שזו השנה השלישית שבה "אין מקום" ב"חג הקיבוץ" לפרוש את הלוחות שמהם ניבטים אלינו כל חברי הקיבוץ שהלכו לעולמם. את דור המייסדים ורבים מבני הדור השני, את 19 חללי צה"ל והילדים. איך אפשר כך לחנך על העבר שלנו ועל הדמויות שיצרו אותנו, את הקיבוץ. ככה לא תצמח 'גאוות יחידה' .קל מאוד לומר ולתרץ שזה סיפורו הבלתי נגמר של המועדון, כבר "הפיל הלבן", שיהיה מוכן ל'חגי תשרי'! בעיני זו מביש, שאין לחץ ציבורי כבד על המוסדות, כדי להביא את עברנו המפואר לכלל חברי הקיבוץ וילדיו, בגין מציאת "מקום" ראוי, ואולי… זה כבר חסר חשיבות?

 2. אני לא יודע אם המזכירות דנה ב'נושא התמוה (לדעתי) של יוזמת נציגות 'ההנהלה' שלנו להציע לחברים באמצעות חברה חיצונית כתובות להשקעה של כספי החברים מחוץ לקיבוץ, ברווח הכי גדול שאפשר, בניירות ערך, בנדל"ן וכד', מבלי לקיים דיון רעיוני על כך לפחות במזכירות, שמעתי שכעשרים חברים כבר נרשמו בתור לפגישה.

ופינת הספורט למור. נתניה שוב הפסידה. הלילה ראיתי משחק כדורגל נשים מרתק של בנות היונייטד מול הסיטי. (4/2 ליונייטד) איזו רמה! איזו הנאה לצפות! בשבת ראיתי את מכבי חיפה מול סחנין. אי אפשר להשוות בין הרמות!

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

18.1.25   י"ח טבת תשפ"ה

סיכום ספר "בראשית". הספר מתחלק לשלושה חלקים.
חלק ראשון מספר על סיפורי הבריאה ועל אבות האנושות (אדם וחוה, נוח ובניו) החלק השני מספר על שלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב), החלק השלישי מספר את סיפורי יוסף. שלושת החלקים שבספר "בראשית  מתבססים על הרעיון:1. שיש אל שברא עולם מושלם, שמטרתו היא עולם צודק. 2. אכזבת האל מיצירת האדם. לכן הוא משמידו ב'מבול' כדי ליצור עולם מתוקן ואדם מתוקן. ההנחות האלה מלוות כל פרק וכל אירוע בספר. שמעתי הרצאה ששמה את הדגש בספר "בראשית" על האהבה! וכך (בערך) נאמר בה: בעולם המודרני משמעות המילה אהבה היא קודם כל רגש שאנחנו מיחסים לתחושות הפנימיות שלנו, מה שמתרחש בלבבות בפנוכו, בנשמה שלנו. בספר "בראשית" בו מסופר על אהבות רבות, למושג אהבה יש משמעויות שונות, האהבה היא לא כינוי לרגש, אלא ביטוי להעדפה/בחירה. לא מדובר במה שמרגיש האדם אלא בתיאור  מה האדם בוחר בין האפשרויות הקיימות וקורא לכך אהבה. למשל: יעקב מגיע לחרן, רואה את רחל ומתמלא בכוחות אדירים המאפשרים לו לגול לבד את האבן מפי הבאר. אנחנו יודעים שהוא נלהב ונרגש מהמפגש עם רחל אך לא נאמר שהוא אוהב אותה, רק בהמשך הסיפור כשהוא מתוודע לכך שיש לה אחות ושמה לאה כתוב "ויאהב יעקב את רחל" האהבה המוזכרת בספר  היא, שיעקב העדיף את רחל על פני לאה ובחר בה. או, ניקח את סיפור  מהפרשה הקודמת, "ויאהב יצחק את עשו…. ורבקה אוהבת את יעקב". מי שחושב שאהבה זו תחושה, לא מבין איך אבא אוהב ילד אחד ואמא ילד אחר ולמה לא יאהבו שניהם את שני ילדיהם. גם כאן לא מתוארות התחושות הפנימיות אלא ניגשים ישירות לבחירה, להעדפה. וכיון שרק בן אחד הוא "היורש", יצחק בוחר בעשו ורבקה ביעקב, וזה בא לביטוי, אולי, בכך שיצחק אוהב (מעדיף) את הבשר שמגיש לו עשו על פני נזיד העדשים של יעקב. לסיכום אמר: המחשבה המודרנית, שלפיה האהבה היא רגש פנימי, היא שונה מזו של ספר "בראשית" האומרת שאהבה היא בחירה והעדפה.

ובקצרה: 1. לא אגע הפעם בהצגה שראינו, אך אני רוצה לומר להדר שמאוד אהבנו את המשחק שלו בתפקידו (הדי מביך). כשהופיע, התרגשתי לראות איך הגנים שלנו מתרוצצים על הבמה ורציתי לצעוק: "השחקן הזה הוא שלנו", "הוא שלי!" כמה שאני מצטער שלא הלכת ללמוד משחק! ולמיה, מילה טובה, על ההפקה כולה: בשקט וצנעה הולכת מבצע אדיר! (מבלי להחמיץ אף הפגנה על נפש החטופים). מפיקת -על! חיבוק!

2. שבת היה יום שמח לאוהדי מכבי נתניה, שמחתי הגדולה לא הייתה ב- 4:0 של הבוגרים , אלא בגול שהבקיע גלי בקבוצת הנוער. גלי, ברכות!

3. לרעיון, ששני חברי הנהלה (כך הם קוראים לעצמם, למרות שאצלנו קיימת מזכירות ולא הנהלה) להביא 'משלחת' כדי לשכנע את חברינו איפה כדאי 'להשקיע' את כספם העודף והנוטף. אתייחס לכך רק לאחר שאשמע איך מתייחסת המזכירות לכך, ומהי מדיניותה (?!) וזאת לאחר 'חג הקיבוץ' כדי לא לעשות לנו "מצב רוח" עכור.

4. לקראת ה"21" שהוא חג הקיבוץ, ערכתי עם מושקו סרט על חמש חברות ותיקות, (יטקה, אממה, מיתה, נושקה ויונה), שרבות היו כמותן! ונציג אותו ב'חברותא' ביום שני ה – 27.1. ב – 09.30 . אני מזמין את כולכם לצפות בו.

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

11.1.25   י' טבת תשפ"ה

פתחנו את שנת 2025, מה היה בקיבוץ לפני מאה שנים ב – 1925?
פניתי כמובן לספר "60 שנות" של מאיר צור כדי לספר. ב- 21.1 התקיים נשף צנוע ליום הולדת השלישי של הקיבוץ. ב- 15.5 הקיבוץ עוזב את נהלל  על שישים חבריו וששת ילדיו ועובר לעפולה. כל הזמן מטפלים בעניין התיישבות קבע לקיבוץ. ב- 30.6 מתארגנים מוסדות מועצת פועלי עפולה, חברינו אינם נבחרים. בקיבוץ מורגשת ערנות רבה לקראת ועידת ההסתדרות. ב-1.7 הוקמו ארבעה צריפים למגורים. באותו יום נפטרה רוז'קה קרמפנר (אימה של אמירה קנטור) ממחלת הדיפטריה ונקברה בירושלים. ב- 1.9,  300 מחוסרי עבודה בעפולה. מ-60 חברי הקיבוץ עובדים רק 25 חברים.  בשנת 1925 נולדו שלושה ילדים: יוסף גורביץ'-גור, אורי שפיר ומיכה לינקובסקי-לין.

פרשת השבוע "ויגש", במרכזה פגישת יוסף עם אחיו. אתייחס רק לניסיון של יהודה לחלץ את בנימין מידי יוסף (ש'נאסר' על גניבת הגביע) כדי להחזירו הביתה במו"מ די ארוך. וכל זאת, בטרם יוסף התוודע אל אחיו. משום מה חשבתי, כשהגעתי לקטע הזה, להבדיל אלפי הבדלות! חשבתי על המו"מ עם החמאס על שחרור החטופים. בסופו של ניסיון החילוץ, יהודה מציע ליוסף, שישחרר את בנימין והוא עצמו יבוא במקומו. ובהמשך, הוא מספר ליוסף כמה האבא הזקן והמסכן מחכה לבנו הצעיר. לאט לאט לב יוסף מתרכך, לבו נשבר והוא מתוודע לאחיו. כשאבא יעקב מגיע והם נופלים איש על צוואר בנו, יוסף מבין שתמה תקופת 'ההתארחות' במצריים ומתחילה תקופת 'התושבות' ולשם כך הוא חייב להפגיש בין יעקב לפרעה למען יקבלו חלקת ארץ להתיישבות. כאשר כוונת יוסף היא השטח הפורה שבגושן.  בפגישתם, פרעה שואל את יעקב הזקן: "כמה ימי שני חייך"? ויעקב עונה לו: "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה". שואלים למה אמר יעקב "שני מגורי" ולא "שני חיי"? כיון ש'מגורי' בא מהמילה 'גר'. יעקב מבחין בין חייו של אדם על אדמתו שלו, לבין חיי האדם שבא להתגורר זמנית. 430 שנה נמשכה התושבות הזו, עד יציאת מצרים.

ולברכות, והפעם לרומי בת המצווה. מהו האירוע הזה? הטקס הזה החל לפני מאתיים שנה בערך בהשפעת הנצרות ונקרא טקס הקונפירמציה. טקס בו נבחנים הבנים והבנות על ידיעתם את הדת. מתחילת המאה ה- 20 החלו לערוך בנוסף, מסיבות בת מצווה ממש כמו לבנים, כדי לחזק את שמירת המצוות בקרב בנות ישראל. על פי ההלכה, יהודיה, שהחלו בה סימני נערה, חייבת במצוות ונחשבת לבעלת דעה. גיל הנערה מצויין כמקדים בשנה את גיל הנער מסיבות פיזיולוגיות, וזה אומר שהתפתחותה השכלית של אשה קודמת לזו של גבר, כמו שנאמר: "הקדים בינה באישה יותר מבאיש"! אותך רומי אנחנו מברכים ומאחלים לך שתרבי במעשים ותרבי בלימוד ודעת, וזה כולל כדורגל, שתרבי בחברות וחברים, שתקחי אחריות למעשיך ויוזמות בחייך, שתבחיני בין העיקר לתפל, בין הרציני למצחיק. שתתני הרבה כבוד, אהבה ואושר להורייך ולאחייך ולכל המשפחה הגדולה שיש לך, והכל בשמחה ובאהבה! אוהבים ומחבקים – הסבים שלך!

"שבועטוב"!                                                      

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

4.1.25      ד' טבת תשפ"ה

פרשת "מקץ" היא הפרשה בה יוסף הופך ל'משנה למלך' בזכות היותו פותר חלומות. הסיבה העיקרית לכך שיוסף הושלך לבור ונמכר לישמעאלים, הייתה כי סיפר ופירש, עצבן והרגיז את אחיו, בחלומותיו על הכוכבים ועל השיבולים המשתחוות לו. והנה, כתוב בפרשה, שפרעה חולם על שבע פרות שמנות  ושבע פרות רזות, האוכלות את השמנות. ואמר "חלום חלמתי ופותר אין אותו". כשנודע לפרעה שבבית האסורים פתר יוסף את חלומות שריו שהושלכו לכלא קרא לו לארמונו כדי לפתור את חלומותיו. יוסף לא היה רק פותר ומפרש, הוא היה מתווה דרך, ז.א. הוא גם הגיש תכניות מה לעשות כדי להגשים את החלום.  (מעין נביא) לדוגמה: על החלום בו ראה פרעה שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות פירש שיהיו שבע שנים טובות ולאחריהן שבע שנות בצורת ולכן צריך לחסוך בעוד מועד מזון כדי שיספיק גם לשנים הקשות. במושגים של היום, לאגור את תבואת ה'שנים הטובות' וכבר להתחיל במדיניות של הקצבות לקראת השנים הרעות. במילים נשגבות: גדולתו של יוסף, שידע לחבר בין החזון הנבואי לבין תכנית אסטרטגית מפורטת. וזה גם מה ששבה את לב פרעה שמינה אותו למשנה למלך. מול המפרשים המעשיים אנו עדים לתופעה של מפרשים היודעים להסביר את החלומות, אך אינם נוגעים ב"כיצד" ו"מה לעשות" עם החלומות, אלה נקראים בפי 'משיחיים'. הם מצביעים על חזון, לפעמים מקסים, רק שתכנית מעשית נלווית אין להם. בפועל אומרים: 'נחכה לניסים' או למשהו בלתי צפוי', היישום והביצוע לפרשנותנו תהיה "בבוא המשיח", מתישהו. יש להניח שאם יוסף היה נוהג כמו המשיחיים, היה מוחזר לבית הכלא.

קראתי את 'סקר' ההצעות לתקנון (לעידוד) מעמד התושבות ומצאתי את זכויותיו של התושב. לא מצאתי בו מהן חובות התושב לקיבוץ, בתקופת המזכירות הראשונה שלי ב(1965-8) היה תושב אחד בקיבוץ. לקח לי שעות להסביר לו ולשכנע אותו שהוא חייב בשמירות וחייב בתורנויות. הוא הבין שזאת חובתו וכל ימיו נהג כך. והיום? ולא חשוב בן כמה, ולא חשוב למה הוא בא אלינו. זה מושכל ראשון, שהשירות שהתושב מקבל בלי שהוא טורח כלל, גם מחייב משהו. (והמצפון האישי?) נאמר לי שאסור להם לעשות כלום (תורנויות, שמירות) ולא כי אין להם ביטוח, אני מכיר גם כאלה שכן 'ממלאים' חובות בגין 'חייהם' בינינו, כל זה צריך להיות כתוב ומובהר לתושב, ומצד שני, שיהיה גם ברור איזה 'גוף' מטפל בביצוע. סעיף אחד בתקנון ממש מורה איזו דרך ארוכה ולא מפותלת עברנו, כשיש רוב בסקר להצעה, שמי שלא מתקבל לחברות יכול להיות תושב! זה ממש עידוד לתושבות! האם אבדנו את הכבוד העצמי שלנו, ואיתו גם ייחודנו כחברה וטיפוח "גאוות היחידה" המיוחדת שלנו? עצוב וחבל!!! השבוע ציינו, בדרגות שמחה שונות, את בוא השנה האזרחית החדשה 2025 וכולנו תקווה שהתקוות שאיחלנו ל – תשפ"ה תתגשמנה. ובראשן החזרת החטופים!  עבורנו כבר שנים רבות מקור החדווה לתאריך 1.1. הוא יום הולדתו של ירון שהשנה חוגג 65 אביבים. מספר שמכניס אותו לגיל הפנסיה ומשחרר אותו למשל מתורנויות. כגימלאי ותיק לגימלאי צעיר אומר: אתה מתחיל תקופה נהדרת, תקופה נהדרת ליצירה, למשפחה ולעצמך. להביט סביבך ולהחליט 'מה עיקר ומה תפל' והחלטה מה לעשות היום, מחר, בעוד חודש (וכפי שזה נראה היום) ללא לחצים והכל בשלווה. (אתה אולי זוכר  שבשיחה על גיל הפנסיה, הצעתי להעלות את הגיל ל – 72 ולא להורידו?) אנחנו אוהבים אותך, אתה בן נהדר שתמיד נחלץ עבורנו וזו הזדמנות לציין את תודתנו. ואיחולנו: שתהיה מאושר במשפחתך עם קרין, ילדיך נואי ואיתן, יהב ורעותי ונוסיף עם ליאן ושחר  ונינותיך המקסימות!!! נאחל לך בריאות (כבר מותר להתייחס) והרבה שמחה בכל שתעשה.

ברגע האחרון צפינו בצילום של מאי מהטקס בו היא מסיימת בהצלחה קורס תצפיתניות. מברכים אותך, מתברכים בך ומתגאים! ולפינת הספורט, למור. נתניה מתאוששת והיא כבר במקום העשירי בטבלה, מכבי נתניה ג'וניור של גלי, במקום החמישי! ואנחנו ממשיכים לתמוך ולקוות!

"שבועטוב"!