חודש: פברואר 2025

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

1.3.25   א' אדר תשפ"ה

יושבים מול המסך, בוהים במתרחש הכואב ומתסכל כאחד, קוברים את ביבס. מחזירים חטופים. רק כאב, חוסר אונים. אוזרים כוחות כדי למצוא תקווה, או אמונה באדם, וזה  קשה. מגלים שרוב העם מאוחד בתחושה זו ואין מילים.

צפינו עם מיה והדר בסרטו האישי כל כך של הדר על תקופת עבודתו בבקר לבשר. שמענו את חבריו לעבודה, חשנו את אהבתם, מסירותם וחוויותיהם מתקופת עבודתם בבקר, גם מכלי העבודה, מהנופים המשגעים ומעל לכל על חברותם החזקה כבר שנים רבות. כאבא  של התסריטאי והבמאי, אולי אני לא אובייקטיבי, אבל, באמת,  אני לא רוצה להיות כזה. התרגשנו מאוד מהרעיון ומההפקה, הרגשנו הזדהות ענקית עם מה שראינו. הרגשתי במשך הצפייה גאווה גדולה שאני אביו של היוצר. הרגשתי גאווה שזכיתי לצפות ולשמוע את חוויות ארבעת בנינו יחד בחבורה מופלאה שכזו, ראיתי, שמעתי וחשבתי, על המשמעות של יחסי הבנים ביניהם בתקופה הזו.  ראיתי את השותפות המשפחתית מעמיקה וליבי רחב עד מאוד. הבנתי למה וכמה ענף ה"בקר" היה למכונן ומעצב את אישיותם. וראיתי עוד משהו – ראיתי את הקיבוץ שהיה, ראיתי את צוותי העבודה של חברים. החברות הטובה והיחסים הבין-אישיים המתפתחים. על ערכה של העבודה, על האחריות ללא כל חשבון, המסירות והנאמנות, ברפת, בלול, במטעים, בפלחה, בעצם על כל ענף אפשר לעשות סרט דומה,  זה הקיבוץ עליו אני מדבר. אלה הערכים.
הדר נולד ב-1973. ענף הבקר לבשר הוקם ב- 1955. איך זה התחיל? שלושה אנשים היו האחראים להקמתו: יוסק׳ה אפרתי שהיה רכז המשק, אוריאל לין שבאותם ימים גידר עם קבוצת 'עובדי דחק' את אדמותינו בהרים בשתילת שיחי צבר, ואותי, שהייתי רכז הרפת. אלה היו ימים קשים כלכלית לקיבוץ, הייתה לנו ברפת 'להקה' של כ – 60 עגלים שגידלנו לשיווק לבשר.  המזון, עלה ביוקר. מה עושים? בשיחה עם אוריאל שאלנו את עצמנו למה שלא ננצל את ההרים עמוסי צמחי בר כמרעה לגידול העגלים האלה.. פרשנו לפני יוסק׳ה את הרעיון והוא הגיב כך: "אל תחשוב איך לחסוך, תחשוב איך להרוויח יותר". "תנסה", אמר ואישר. כעבור כמה ימים יצאנו לראשונה למרעה למרגלות הר הגעש. תמיד דגלתי בדוגמה אישית, אז כרכז הרפת עליתי על הסוס, רכבנו (אוריאל ואני) כל היום סביב העגלים הנהנים משפע המזון. זה נראה לנו טוב ונכון. לענפון החדש קראנו "רפת ב'". ב- 1956-7 חגי בז ואמנון לוי השתחררו מהצבא ונתנו תנופה גדולה לענף וגם שינו את שמו ל"בקר לבשר". איתם ואחריהם באו טיסטי, אורי אלג'ם וישראל דגן, עופר טמיר, דני מור, רועי סלק ודורון שוהם. ומי ששכחתי, שיסלח לי…  את הדורות הבאים תראו בסרט בסרט. אני שמח שהסרט לא מספר על 'תולדות', אלא מעצב, חוויתי, אישי מאוד של הדר. עליו, על אחיו וחבריהם השותפים לעבודה.

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

22.2.25   כ"ד שבט תשפ"ה

לפני שבועיים סיימנו לקרוא את מגילת "קהלת" בחוג לפילוסופיה יהודית. "הבל הבלים הכל הבל" כך נפתחת מגילת קהלת. שאם לסכם אותה בשורה אחת אומר שהמגילה עוסקת במשמעות החיים. כתב אותה על פי המסורת שלמה המלך שהיה "החכם באדם", איש עשיר ורב נכסים. קהלת גרס, שהעושר אינו משמעות החיים. אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית, חברה הדוגלת בצריכה מוגברת, האם  אין בכך אמירה שהעושר הוא אכן משמעות החיים? האם חיים כאלה, כבר הוכח, יוצרים דיכאון, רדידות, שעמום, תוקפנות והתמכרויות שכל כך נפוצות בעולמנו היום, אבל הם מהווים בסיס לחיפוש המשמעות לחיים. ואני תוהה מה קרה לנו כחברה, שאנחנו עוסקים כל כך הרבה בכסף, בנכסים, ברמת חיים. הנהלת המשק מציעה לחברים היכן להשקיע את כספם מחוץ לקיבוץ כדי שיישא רווח מקסימלי אישי. מה הפלא שעוסקים בכך ולא במהות. מה המשמעות לחיות היום במשמר העמק, מלבד תחושת השפע, שלא חסר דבר, נוחיות, חוסר הדאגה והנאות. האם החלפת ה'חזון' ב'ממון' זו משמעות החיים שלנו? לדור המייסדים וגם לבני דורי היה חזון להקים ולבסס קיבוץ, להקים מדינה, לבנות חברה חדשה, אנושית, לגבש השקפת עולם רעיונית-חברתית- ציונית-תרבותית שתהווה מצפן ומצפון  (ר' הוראות יום במוסד) בכך עסקנו, זה היה העולם של הקיבוץ, על כך נערכו שיחות הקיבוץ, על כך שוחחנו גם ליד השולחנות בחדר האוכל. 'משטר בירורים' קראו לזה, וכך נבנתה אחדות דעות והשקפת עולם המאפשרת מקום גם לדעות וגישות אחרות. כך גם נוצרו "הקווים האדומים" שכל חברה נזקקת להם כדי לשמור על עצמה.  הזמנים משתנים והשינויים מהירים ולא אמנה אותם. אבל יום אחד, כל אחד מאיתנו יקום ויחשוב לעצמו מה היא המשמעות של חייו. וכחברה נשאל את עצמנו אותה שאלה. האם באמת הכל : "הבל הבלים הכל הבל"? או, הלואי, כמו שכתוב ב"שחקי שחקי" שירו של טשרניחובסקי: "כל עוד נפשי דרור שואפת – לא מכרתיה לעגל פז, כי אאמין גם באדם גם ברוחו – רוח עז"..

ולפינת הספורט: השבוע צפיתי בהתלהבות בשני משחקי כדורגל נשים קבוצות אנגליות וגרמניות. ודימיינתי את רומי משתלבת בהם, במיוחד, רומי שלנו מ'מכבי חיפה'!  בדקתי מה קורה/קרה אצלנו. וכך היה: הכדורגל הנשי התחיל בישראל רק ב- 1971. המשחק הבין לאומי הראשון לנשים התקיים ב- 1971 בין נבחרת ישראל לנבחרת וינה – אוסטריה (ישראל ניצחה 2:1). הקבוצות שקמו התפרקו זאת אחרי זאת מחוסר אמצעים. ב- 1997 פיפ"א ממש כפתה על ישראל לקיים ולהחזיק נבחרת נשים וזה אומר גם להקים 'ליגת נשים' והמשמעות תמיכה כלכלית. היום קיימות ליגות 'על', 'לאומית', ו'ארצית', ליגת נערות גילאי (14-19), ליגת ילדות (10-13) וליגה טרומית 6-9). כל זאת כתבתי כדי שרומי תדע מה מצפה לה ככדורגלנית 'מקצועית'.

ולסיום יום הולדת להדר, ילדנו הרביעי, שלמרות שחשבנו שזה לא יקרה, גם עליו הזמן לא עוצר וכל כך חבל! הדר נולד בשנה שהחורשה (למי שלא יודע – היער) על מדרונותיו היה מכוסה בכלניות אדומות ומאז כל שנה חגגנו לו את 'יום ההולדת' בלווית זר כלניות. השנה שלחנו לו צילום של זר כלניות! (רעיה אומרת שאסור לקטוף). נאחל לך בן אהוב כל טוב וקול שמחה, הרבה אהבה ממשפחתך עם מיה, מור (שיחזור כבר), אורי וניני, ממשפחתך הרחבה שגדלה עם השנים ועד נינה וחיבוק גדול וחזק במיוחד מאתנו הוריך שבנוסף לחיבוקים גם מילות עידוד: "תמשיך ליצור"! בכל תחום שתבחר, אתה תצליח! 

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

15.2.25   י"ז שבט תשפ"ה

המשך לתיאור התרחשויות "המרד הגדול" – "מאורעות 1936-9".
שנת 1937 החלה רגוע. באותה שנה שהתה בארץ ועדת פיל, ועדה ממלכתית בריטית שהוקמה כדי להבין את הסיבות ל"מרד הגדול" ולהמליץ מה הלאה. היא נקראה ע"ש היו"ר שלה  הלורד פיל. הועדה המליצה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות יהודית וערבית ופרוזדור בין יפו לירושלים בפיקוח בריטי. הועד הערבי העליון התנגד לתכנית החלוקה ו'המאורעות' חזרו. הטקטיקה שונתה, והפעם בהתקפות על היישובים הבודדים בירי ממרחק,  ובניסיונות חדירה לישובים. רצח אברהם גולדשלגר בדרכו מג'וערה למשמר העמק ב- 28.2.38 פגע בקיבוץ 'כרעם ביום בהיר', האבל היה כבד מנשוא. הוא היה החבר הראשון שנהרג במאורעות. ב-1937, בין יולי לדצמבר הותקף הקיבוץ עשר פעמים. רוב התקפות היו מכיוון אבו-שושא ומהר הגעש. ומה קרה במהלך 1938-9? 
ב- 28.2.38 נרצח גולדשלגר.
19.4. עקירת הפרדס – 400 עצים ועקירת 5000 הרכבות צעירות במשתלה.
25.4. ניסיון התקפה על הקיבוץ, שנבלם על ידי המגינים.
1.5. סיכול התקפה על היישוב.
16.5. התקפה על הקיבוץ מהר הגעש.
21.5. עוד התקפה מהר הגעש.
5.6. נשרפו חמישה דונם שדה חיטה.
30.6. מארב של הנוטרים מנע הצתה ביער לאחר חילופי אש ארוכים.  
17.2.39 תוקפים שירדו מהר הגעש נבלמו בקרב אש על גדר הקיבוץ.
בחודשים הראשונים של 1939 המרד הערבי דוכא. השקט חזר למשמר העמק ולארץ כולה. בדפי ההיסטוריה כתוב: "קיבוץ משמר העמק עמד במערכה במשך מאות ימים ולילות. עמד יחיד בסביבה ערבית עוינת. אנשי הקיבוץ הפגינו נחישות והקרינו חוסן מתמשך והגנו בהקרבה ובמסירות על רכושם ועל בתיהם. הילדים כתבו לאחר שוך המאורעות: "אין דבר ניטע מחדש". החברים אמרו: "אל יאוש, לא ניפול, חזק ואמץ".  ב- 1.9.39 פרצה מלחמת העולם השניה.
כילד, אני זוכר שלושה דברים מ'המאורעות': 1. שגרנו בקומה העליונה של בית הילדים הראשון ובלילה, לפתע, היו יריות על הבית .אותנו לימדו (היינו בני 4) ששומעים יריות מתחבאים תחת המיטות וכך עשינו. כמה דקות לאחר מכן בית הילדים התמלא בחברים שבאו משיחת הקיבוץ שנערכה בצריף חדר האוכל הסמוך והורידו אותנו לקומה ראשונה, 2. הלוויתו של גולדשלגר יצאה מחדר קריאה וראיתי את רוזה עומדת ואוחזת בידיה את עוזי בן 7 וצביקו בן 3. התמונה הזו נחרטה בי. ו- 3. הייתי ב'חדר ההורים' עם אמא. כשאבא, חזר מכיבוי שרפה, נכנס כשכולו מפוייח, הפנים, הידיים והבגדים, ואמר משהו כמו "להיום סיימנו". אמא שלחה אותו בפולנית מהר למקלחת הציבורית ו"תחזור נקי!" (כדי שלא אבין.) אבל, אז, אני עוד הבנתי פולנית!

אולי זה סמלי שמיכל סיימה את תפקידה כשפרשת השבוע "בשלח" עוסקת ביציאת מצריים (אירוע מכונן בתולדותינו) ששיאה הוא "שירת הים", שבה יש פסוקים יפים ומרגשים המתארים את הנס הגדול. רק שמיד לאחריה, משתנה הרוח והעם מתחיל להתלונן על רעב וצמא. זהו, מיכל, חברתנו הטובה, שיתלוננו! שוב נוכל לשבת אנחנו איתך, ולקטר ולהתלונן, על אטימות… על התנהלות, ולמה ככה ולא אחרת. שוב נוכל לצחוק ולהצטער ביחד על תופעות כאלה ואחרות בחיינו בפנים ובחוץ. אולי נחליף מילים גם 'למה הקיבוץ שלנו היום, כל כך שונה מהקיבוץ, ממפעל חיינו המקורי. זו לא עת לסיכומים כי לפנינו עוד מלחמות עם 'עמלקים' שונים. אבל אני מאמץ את המשפט: "שיותר קל להוציא אותנו מ'מצריים' מאשר להוציא  את 'מצריים' מאיתנו". ולך הייתי אומר: הרבה יותר קל לצאת מהתפקיד במשמר העמק מאשר להוציא את משמר העמק ממך. מצאתי פעם, שנאמר על מי שקורא את סיפור יציאת מצריים, שהוא רוכש לו סגולה מיוחדת להיחלץ ממגבלות ו'שיעבוד' וגם זה סמלי ומתאים לך.  מאחלים לך רק טוב, עניין, בריאות טובה, נחת ושמחה!

ולשמחות שלנו: היום, היום יום ההולדת של אורי! ותומר! אורי, נכדתנו מס' 8, השקועה במבחנים ליציאה לקורס קצינות נאחל: אם את יודעת מה שאת רוצה, לכי על זה בכל הכוח! בצבא, ובמשפחה המאושרת שלך!. שמחה ואהבה!  ולך תומר, נינתנו מס' 1. נאחל: שתעטוף אותך השמחה היכן שאת: בבית, עם נואי ואיתן, עם אחיותייך, במרחב עם חברותייך וחברייך, וכך גם בפלגים. שרק הטוב והיפה יהיה מנת חלקך. ושתלכי ללמוד לרקוד! אנחנו מאוד אוהבים אתכן!
ואסיים בשיר קצר לט"ו בשבט (מאוסף השירים של רעיה) שכתבה עמירה הגני: 
הבט בו,
עץ.
הבט בו שוב:
מתחיל
כבר ללבלב.
כלומר יפרח,
כלומר יבשיל,
יהיו צפרים, יהיה הצל,  ישוב הרוח.
מרחב מחיה יהיה.
מקום לנוח.

"שבועטוב״!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

8.2.25   י"ז שבט תשפ"ה

להלן פרק בהיסטוריה שלנו, שלא מרבים לספר עליו. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, 1936-9 שכונו "המרד הערבי". שפרצו כדי לאלץ את ממשלת בריטניה להפסיק את העלייה היהודית לארץ בעקבות המתרחש באירופה, לאסור על מכירת קרקעות ליהודים ולהקים ממשלה ערבית- פלסטינית. ה'מאורעות באו לביטוי בפגיעות בדרכי תחבורה,, בתשתיות, השבתת נמל יפו, תקיפת חקלאים, הצתת שדות ויערות ותקיפת ישובים  מבודדים. אחד מאלה היה קיבוץ משמר העמק, ישוב מבודד במערב עמק יזרעאל. משמר העמק השתייך לקיבוץ הארצי של "השומר הצעיר". תנועה שתמכה ב'הבלגה' כלפי פורענות הערבים, שלימים נקראה 'אחוות עמים', מתוך השקפת- עולם ואמונה להקים ארץ משותפת לשני העמים וקראה לדו-קיום. מול 'ההבלגה' קמה תנועת ה"תגובה", שפירושה לצאת להתקפות על הערבים מחוץ ליישובים. צ'ארלס וינגייט (קצין בריטי גבוה שאהד מאוד את התנועה הציונית ), היה הראשון שקרא להקים את 'פלוגות הלילה', כוחות שייזמו ויפעלו כנגד הערבים ויצחק שדה הקים את הפו"ש (פלוגות השדה). לראשונה במשמר העמק, בהנהגת המוכתאר אריה דיאמנט (שקראו לו  'שופר' ושהערבים קראו לו 'חוואג'ה סלים') החלו לדבר על 'תגובה' ממשית למעשי הערבים במקום 'ההבלגה' למעשי הפורעים. והיו ויכוחים אידיאולוגים על התפנית הזו בסוג הפעילות שלנו. אך ההתקפות על משמר העמק וזיכרון נטישת המקום ב1929, הביאו להחלטה נחושה: הקיבוץ לא יפונה בשום מצב ויתמודד מול הפורעים. אריה 'המציא' את תפקיד השמירה המוגברת בשדות ובחורשה, (כפי שנקרא היום 'היער'), להקמת עמדות בנקודות מפתח, (האחרונה שנותרה מאחורי הבית של אבי פז), להתגייסות כללית לכיבוי שרפות ולצאת למרדפים אחרי המסיתים והמציתים במשך כל שלוש שנות המרד הערבי, 'המאורעות' בפינו. 30% מהחברים הועסקו בביטחון. לפניכם רשימת אירועים קצרה לחודשים אפריל – יוני 1936 בלבד:
24.4: התקפה ראשונה על הקיבוץ. ירי בלילה ממרחק.
27.4: הצתת צריפים בלילה בחורשה.
1.5: עקירת 411 עצי חרוב וזית.
3.5: היער הוצת שלוש פעמים 411 עצים נשרפו.
4.5: הצתת היער, נשרפו 720 עצים.
5.5: חילופי אש עם מציתים ערבים ביער.
11.5: הצתות במקומות רבים. 1090 עצים נשרפו.
13.5: שריפת 4600 עצים ביער במקומות שונים.
28.5: ירי על הנקודה מההרים.
29.5: הצתה ביער נשרפו 1120 עצים.
11.6: הצתה גדולה ביער נשרפו 20.000 עצים. 

כתוצאה משרפת ענק זו בא לביקור בקיבוץ הנציב הבריטי העליון ווקופ! שלאחר הפגישה עם אריה ומייטק שינה את מדיניותו בעמק וב- 20.6. שלח לקיבוץ 15 רובים ו-15 חברים גויסו לשירות ממשלת המנדט, כנוטרים(שנקראו גפירים). אז הופיע אצ"ג וכתב את כתבת השטנה שלו, ומישהי באה וראתה שכל החברים ביער והחברות בחצר הקיבוץ ושאלה לפשר העניין "איפה החברות בכיבוי השרפות?" ונענתה : "אנחנו מרטיבות את השקים שבהם מכבים את השרפות". בסתיו '36 הוכנסה לקיבוץ כיתת נוטרים קבועה, כוח האש של הישוב גדל, צעד שמאוד הקל על נטל ה'שמירות' של החברים.(המשך על אירועי 1937-9 בשבוע הבא)
לפרשת "בא". למה המצווה הראשונה, שניתנה לבני ישראל, עוסקת בעיצוב לוח השנה ולא במצוות הנראות חשובות יותר כמו "השבת" או "הקרבת קורבנות". על יציאת מצרים שהתרחשה  באביב נאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". (שמות, י"ב ב') בהמשך הפך ל'ראש השנה למלכים", ז.א. לספירת שנות המלכות. אך העם נתן ביטוי שונה ללוח השנה, הלוח החקלאי, שתחילתו בחריש השדות , בציפייה לגשם וסופו באיסוף פירות הקיץ.  השנה החז"לית, שהתאימה למזג האוויר באזורנו נחלקה לשניים: ימות הגשמים וימות החמה. השימוש בארבע עונות, לא הלם את דעת חז"ל, שמובנם במקרא הוא שונה: סתיו הוא שם נרדף לחורף, ואביב הוא שמו של שלב מתקדם בהבשלת התבואה. אולי המשמעות של השחרור מעבדות היא גם החופש לנהל את הזמן בהתאם לרצון?

"שבועטוב"!