"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
15.2.25 י"ז שבט תשפ"ה
המשך לתיאור התרחשויות "המרד הגדול" – "מאורעות 1936-9".
שנת 1937 החלה רגוע. באותה שנה שהתה בארץ ועדת פיל, ועדה ממלכתית בריטית שהוקמה כדי להבין את הסיבות ל"מרד הגדול" ולהמליץ מה הלאה. היא נקראה ע"ש היו"ר שלה הלורד פיל. הועדה המליצה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות יהודית וערבית ופרוזדור בין יפו לירושלים בפיקוח בריטי. הועד הערבי העליון התנגד לתכנית החלוקה ו'המאורעות' חזרו. הטקטיקה שונתה, והפעם בהתקפות על היישובים הבודדים בירי ממרחק, ובניסיונות חדירה לישובים. רצח אברהם גולדשלגר בדרכו מג'וערה למשמר העמק ב- 28.2.38 פגע בקיבוץ 'כרעם ביום בהיר', האבל היה כבד מנשוא. הוא היה החבר הראשון שנהרג במאורעות. ב-1937, בין יולי לדצמבר הותקף הקיבוץ עשר פעמים. רוב התקפות היו מכיוון אבו-שושא ומהר הגעש. ומה קרה במהלך 1938-9?
ב- 28.2.38 נרצח גולדשלגר.
19.4. עקירת הפרדס – 400 עצים ועקירת 5000 הרכבות צעירות במשתלה.
25.4. ניסיון התקפה על הקיבוץ, שנבלם על ידי המגינים.
1.5. סיכול התקפה על היישוב.
16.5. התקפה על הקיבוץ מהר הגעש.
21.5. עוד התקפה מהר הגעש.
5.6. נשרפו חמישה דונם שדה חיטה.
30.6. מארב של הנוטרים מנע הצתה ביער לאחר חילופי אש ארוכים.
17.2.39 תוקפים שירדו מהר הגעש נבלמו בקרב אש על גדר הקיבוץ.
בחודשים הראשונים של 1939 המרד הערבי דוכא. השקט חזר למשמר העמק ולארץ כולה. בדפי ההיסטוריה כתוב: "קיבוץ משמר העמק עמד במערכה במשך מאות ימים ולילות. עמד יחיד בסביבה ערבית עוינת. אנשי הקיבוץ הפגינו נחישות והקרינו חוסן מתמשך והגנו בהקרבה ובמסירות על רכושם ועל בתיהם. הילדים כתבו לאחר שוך המאורעות: "אין דבר ניטע מחדש". החברים אמרו: "אל יאוש, לא ניפול, חזק ואמץ". ב- 1.9.39 פרצה מלחמת העולם השניה.
כילד, אני זוכר שלושה דברים מ'המאורעות': 1. שגרנו בקומה העליונה של בית הילדים הראשון ובלילה, לפתע, היו יריות על הבית .אותנו לימדו (היינו בני 4) ששומעים יריות מתחבאים תחת המיטות וכך עשינו. כמה דקות לאחר מכן בית הילדים התמלא בחברים שבאו משיחת הקיבוץ שנערכה בצריף חדר האוכל הסמוך והורידו אותנו לקומה ראשונה, 2. הלוויתו של גולדשלגר יצאה מחדר קריאה וראיתי את רוזה עומדת ואוחזת בידיה את עוזי בן 7 וצביקו בן 3. התמונה הזו נחרטה בי. ו- 3. הייתי ב'חדר ההורים' עם אמא. כשאבא, חזר מכיבוי שרפה, נכנס כשכולו מפוייח, הפנים, הידיים והבגדים, ואמר משהו כמו "להיום סיימנו". אמא שלחה אותו בפולנית מהר למקלחת הציבורית ו"תחזור נקי!" (כדי שלא אבין.) אבל, אז, אני עוד הבנתי פולנית!
אולי זה סמלי שמיכל סיימה את תפקידה כשפרשת השבוע "בשלח" עוסקת ביציאת מצריים (אירוע מכונן בתולדותינו) ששיאה הוא "שירת הים", שבה יש פסוקים יפים ומרגשים המתארים את הנס הגדול. רק שמיד לאחריה, משתנה הרוח והעם מתחיל להתלונן על רעב וצמא. זהו, מיכל, חברתנו הטובה, שיתלוננו! שוב נוכל לשבת אנחנו איתך, ולקטר ולהתלונן, על אטימות… על התנהלות, ולמה ככה ולא אחרת. שוב נוכל לצחוק ולהצטער ביחד על תופעות כאלה ואחרות בחיינו בפנים ובחוץ. אולי נחליף מילים גם 'למה הקיבוץ שלנו היום, כל כך שונה מהקיבוץ, ממפעל חיינו המקורי. זו לא עת לסיכומים כי לפנינו עוד מלחמות עם 'עמלקים' שונים. אבל אני מאמץ את המשפט: "שיותר קל להוציא אותנו מ'מצריים' מאשר להוציא את 'מצריים' מאיתנו". ולך הייתי אומר: הרבה יותר קל לצאת מהתפקיד במשמר העמק מאשר להוציא את משמר העמק ממך. מצאתי פעם, שנאמר על מי שקורא את סיפור יציאת מצריים, שהוא רוכש לו סגולה מיוחדת להיחלץ ממגבלות ו'שיעבוד' וגם זה סמלי ומתאים לך. מאחלים לך רק טוב, עניין, בריאות טובה, נחת ושמחה!
ולשמחות שלנו: היום, היום יום ההולדת של אורי! ותומר! אורי, נכדתנו מס' 8, השקועה במבחנים ליציאה לקורס קצינות נאחל: אם את יודעת מה שאת רוצה, לכי על זה בכל הכוח! בצבא, ובמשפחה המאושרת שלך!. שמחה ואהבה! ולך תומר, נינתנו מס' 1. נאחל: שתעטוף אותך השמחה היכן שאת: בבית, עם נואי ואיתן, עם אחיותייך, במרחב עם חברותייך וחברייך, וכך גם בפלגים. שרק הטוב והיפה יהיה מנת חלקך. ושתלכי ללמוד לרקוד! אנחנו מאוד אוהבים אתכן!
ואסיים בשיר קצר לט"ו בשבט (מאוסף השירים של רעיה) שכתבה עמירה הגני:
הבט בו,
עץ.
הבט בו שוב:
מתחיל
כבר ללבלב.
כלומר יפרח,
כלומר יבשיל,
יהיו צפרים, יהיה הצל, ישוב הרוח.
מרחב מחיה יהיה.
מקום לנוח.
"שבועטוב״!
שבועטוב 