חודש: מאי 2025

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

31.5.25   ד' סיון תשפ"ה

שבעה שמות ניתנו לחג השבועות הקרויים בראשי תיבות: "חקת שבעה":
ח= חמישים, ק= קציר, ת= תורה.  ש = שבועות, ב = ביכורים, ע = עצרת,  ה = הקהל. אתייחס לארבעה מהם. חג שבועות, מציין את סיום ספירת ה'חמישים יום' ממוצאי החג הראשון של פסח ונחשב לסיום התהליך של הכנת העם לקבלת התורה. חג הקציר בו מציינים את ראשית קציר החיטה, במשך השנים נוסף דגש על 'מגילת רות' וקבלת הגרים. חג הביכורים, מסמל את הקשר של עם ישראל לבית המקדש, אליו היו מביאים את ביכורי תנובת האדמה. חג מתן תורה, מסמל את הקשר המשולש בין אלוהים, ישראל והתורה. יש האומרים שבקשר שבין אלוהים לעם ישראל, התורה משמשת כ'כתובה'.
אני רוצה לחזור ללוין קיפניס המשורר, לילדים בעיקר, משורר 'ציוני' (שאת שירו על ל"ג בעומר ציטטתי בשבוע שעבר)  הוא זה, שהפקיע בשירו "סלינו על כתפינו…", את טקס הבאת הביכורים, מפעולה דתית , לטקס הבאת הביכורים כמעשה חלוצי, ציוני, וכך שורר: 
"סלינו על כתפנו,  /  ראשינו עטורים, /  מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. 
מיהודה, מיהודה, משומרון,  /  מן העמק, מן העמק והגליל – 
פנו דרך לנו, /  ביכורים אתנו, /  הך, הך, הך בתוף, חלל בחליל!.                         
שיר לילדים ומבוגרים, שארץ ישראל היא ה'גיבורה' שלו. לוין קיפניס חיבר את שירו המרדני ב- 1929. וקצת היסטוריה של החג בהתיישבות העובדת: ב- 1924 חגגו לראשונה את חג הביכורים בתהלוכה חגיגית, שלושה ישובים בעמק יזרעאל: עין חרוד, כפר יחזקאל וגבע, והזמינו את כל תושבי העמק לחגוג עימם. ההנהגה הדתית התנגדה לחילול החג בפרהסיה, וכך כתב הרב פישמן-מימון, (לימים שר הדתות הראשון): "חוגגים את חג הביכורים ושמים את חגי האומה לחגא (לאבל). את חגם הם חוגגים ואת חגינו הם מחללים…" התנגדות הדתיים נשאה פרי, כך, שב-1928 המוסדות הציוניים הפסיקו את תמיכתם בחג, וחגיגות הביכורים המאורגנות בארץ פסקו לשנה.  חג השבועות, מאז ומתמיד, היה נתון בחיפוש אחר צביונו, תוכנו ומקומו. כבר שנים שהחג אינו רק חג חקלאי כפי שחגג ה'משק המעורב' על ריבוי הענפים הששגוני. כשביכורי החקלאות הלכו והתמעטו, הבאנו תצוגה של כלים חקלאיים, ואפילו מטוס שזורק סוכריות מהאויר. לשמחת ליבנו האטרקציה בשנים האחרונות היא הנפת ביכורי התינוקות שנולדו לאורך השנה. 
ב – 4.1.1930 עבר כל הקיבוץ מעפולה למשמר העמק. ביומן הקיבוץ מאותה שנה, מצאתי כתוב תחת כותרת: חג הביכורים תר"ץ – 1930  מכתב מילדי הכיתה והגן לקק"ל. "השנה לא יכולנו לשלוח ביכורים מפני שבכל הארץ אין חגיגות. החלטנו שאנחנו, (ילדי) הכיתה והגן נוותר יומיים על החמאה ועל טיול אחד. מזה התאספה לנו לירה אחת ואנחנו שולחים לקק"ל במקום ביכורים".  והתשובה מקק"ל הגיעה: "קיבלנו את פדיון הביכורים ששלחתם בסכום לירה אחת. יודעים אנו כי אין לכם השנה (חג) ביכורים. אין השנה (חג) ביכורים לילדי העמק, כי יד זדון ורשע שולחה בהם. יודעים אנו כי במקום ביכורים שנשדדו השנה, תשיב לנו אדמתנו, אדמת ישראל, שבעתיים בשנה הבאה…"

"חג שמח" ושבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

24.5.25   כ"ו אייר תשפ"ה

השבוע אספר על שני בר כוכבא שהכרתי:                                                  
אנחנו נולדנו שבר כוכבא ההיסטורי, הוא אחד מגיבורי הציונות , דמות מופת שחיה לפני שנים רבות מאוד. הוא היה לנו דמות לחיקוי כמו טרומפלדור ואלכסנדר זייד, היה עבורנו דוגמה לגיבורי "השומר", ל'פלמחניק' אמיץ הלב. היה שר צבא מהולל, שגבר על כל הקשיים למטרה אחת: ארץ ישראל יהודית- עצמאית. בזכותו רקדנו שעות את "ר' עקיבא, ר' עקיבא, רבנו!" אביו הרוחני. לא סיפרו לנו, שהתנועה הציונית  הייתה זקוקה לדמות היסטורית אמינה ומוחשית בבואה ליישב מחדש את הארץ, ובחיפושיה אחר שורשים, בראה את דמות המצביא היהודי הגיבור שנלחם בהצלחה בכובש הרומאי והביא חופש ודרור ליהודים. בר כוכבא נהיה סמל ל'כוח צבאי יהודי'. אני נזכר שבמלחמת יום כיפור התכנסנו באיזו מחצבה, נדמה לי שרפול שהיה מפקד האוגדה דיבר והישווה את צה"ל לצבא בר כוכבא והסכמתי איתו לגמרי.
וזהו שיר אופייני ששרנו לכבודו ולזכרו המון פעמים בילדותנו ונעורינו:                       

בר כוכבא  מילים: לוין קיפניס, לחן: מרדכי זעירא (1929)

אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל,

בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ.

אִישׁ צָעִיר גְּבַהּ קוֹמָה,

עֵינֵי זֹהַר לוֹ.

הוּא הָיָה גִּבּוֹר,

הוּא קָרָא לִדְרוֹר,

כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ,

זֶה הָיָה גִּבּוֹר! גִּבּוֹר!

יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה

הָהּ, מִקְרֶה עָצוּב –

בַּר-כּוֹכְבָא נָפַל בַּשְּׁבִי

וְהוּשַׂם בַּכְּלוּב.

מַה נּוֹרָא כְּלוּב זֶה,

בּוֹ שָׁאַג אַרְיֵה!

אַךְ רָאָה אֶת בַּר כּוֹכְבָא

הִתְנַפֵּל הָאַרְיֵה! אַרְיֵה!

אַךְ דְּעוּ נָא, בַּר כּוֹכְבָא

מַה גִּבּוֹר וָעַז!

אָץ קָפַץ עַל הָאַרְיֵה

וְקַל כַּנֶּשֶׁר טָס.

עַל הַר וָגַיְא הוּא שָׁט,

וְדֶגֶל דְּרוֹר בַּיָּד,

כָּל הָעָם מָחָא לוֹ כַּף:

בַּר כּוֹכְבָא, הֵידָד!

חלפו השנים, התחלתי ללמוד תנ"ך ויהדות ושמעתי על בר כוכבא אחר, דמות שונה לחלוטין. איש דת קנאי, שבחסות האידיאולוג ר' עקיבא הביא למרד הכושל נגד הרומאים, ל"כישלון המפואר", שבו, לאחר החורבן, היהודים איבדו את עצמאותם, בית המקדש חרב, ורק מעטים נותרו בגליל. למדנו שהמסורת ההלכתית היא, שדווקא ר' עקיבא, מחדש ההלכה, קושר את עולם הקבלה לרבי שמעון בר יוחאי, (רשב"י) שהיה שותפו. והנה יש לנו כבר שני גיבורים לסיפור המרד: בר כוכבא ורשב"י. ששניהם בגיבוי ר' עקיבא, אחראים ואשמים לתוצאות. בעוד בר כוכבא הולך ונשכח, צמחו המיסטיקה ותורת הסוד, להם 'אחראי הרשב"י, שעל פי המסורת כתב את "ספר הזוהר", שהוא היסוד של תורת הקבלה, ולצידו, רק ניצב הרמטכ"ל בר כוכבא, שחז"ל זלזלו בו, יחסם אליו היה שלילי וקראו לו בר כוזיבא, לומר שהוא כיזב ואיכזב, כי הוא האחראי, שהוביל את המרד הכושל באימפריה הרומאית ולטבח המוני בעם ישראל. התנועה הציונית החזירה אותו 'לחיים' כאחד מגדולי הלוחמים של העם היהודי לעצמאות במולדתו, בארץ ישראל. התנועה הציונית חיפשה ומצאה בדמותו את הדרך איך "למות בראש זקוף, בכבוד למען…החזון החדש/ישן". (לדוגמה: המשפט הידוע של טרומפלדור: "טוב למות בעד ארצנו"). כאן, אולי, התחיל הניגוד הנמשך בין החרדים ("אגודת ישראל") לציונים. שתי אסכולות המתרחקות זו מזו: מצד אחד יורשי בר יוחאי, הרשב"י, המכונים בפי "חסידי שמים", שמצליחים לכנס מאות אלפים במירון בל"ג בעומר- יום פטירתו מדי שנה,  ומולו האסכולה של בר כוכבא 'הציוני', להקים ולקיים צבא -העם חזק להגנת המדינה הריבונית.
ואיני יכול שלא להקיש על המציאות בה אנו חיים בהקשר ל'חוק ההשתמטות'.

וברכות לשהם ליום הולדתה. לפני הברכות שלנו מוכרחים לציין את עבודתה המסורה לאורך שנים בחינוך במרחבים, בחינוך יומיומי של ילדי הקיבוץ!
לשים היום דגש על עבודה שוטפת בחינוך, בזמן שכל צעיר היום עובד במקצועו כרצונו, כשצרכי הקיבוץ לא תמיד בראש מעייניו, אז, לדעתי, יש לציין לשבח את עבודתך, מסירותך והתמודדותך כבר לא מעט שנים וזו הזדמנות לכך.
נברכך, רק בטוב ובאהבה במשפחתך, ההורים ואחיך, משפחתך הגדולה ואתנו האוהבים.
ו'אם ירצה …' – כמו שאומרים – שנזכה לעוד שמחות!
גדולה, חיבוק של אהבה מאתנו הסבים שלך.

"שבועטוב"!

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

17.5.25   י"ט אייר תשפ"ה

פרשות השבוע "אחרי מות קדושים" נותנת לנו מספר גדול של מטבעות לשון שמשתמשים בהן בשפת יומיום והן חוזרות אין ספור פעמים בכתובים. הידוע ביותר הוא כמובן ו'אהבת לרעך כמוך' ואליו נוסיף: 'מפני שיבה תקום', והדרת פני זקן', 'לא תלך רכיל', 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', ' לא תעשו עוול במשפט', ועוד. הפרשה דווקא נפתחת במשפטים שאינם מתחברים אלי: 'איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו'. בעשרת הדברות כתוב: "כבד את אביך ואת אימך" וכאן נאמר דבר שונה "איש את אמו ואביו תיראו". מסתבר למי שמעמיק במשפטים האלה, שכבוד ההורים הולך ונשחק עם הזמן ולכן רצוי להטיל על הילדים/ות מורא מאשר לדרוש מהם כבוד. שלמה המלך אפילו הקצין, ואמר "חוסך שבטו- שונא בנו, ואוהבו-שיחרו מוסר"! דרך חינוכית תמוהה בעיני. אחד ממורי אמר שחשיבות הפרשה הזו היא בכך: "שהיא מפרטת עשרות מצוות בכל תחומי החיים, (ועוד לפני הכניסה לארץ), ויש בה הוראות המתייחסות למשפחה, לחינוך, לחקלאות, לחגים, לכלכלה ולצדקה, כדי ליצור חברה יותר טובה מזו שהייתה במצריים, ממנה יצאנו".

בזמן האחרון אנו שומעים פעמים רבות את המילה אחריות! למשל מתכוונים לכך שהחבר יהיה האחראי למצוא את מקום עבודתו ולא כפי שמקובל היום שהקיבוץ (בשיתוף עם החבר), הוא האחראי לכך. האם זה ביטוי לסוג של משבר אמון?  "אחריות", כך חינכו אותנו מהגנון היא "לקחת אחריות על מעשיך, על סביבתך, על האחר, על הקבוצה/יחידה. והמשמעות: לשאת בעול, להתנדב, להתמודד, לא לוותר. אני במתכוון לא מדבר על הנעשה במדינתנו היקרה. אלא על עצמנו. כמו רבים בינינו שגדלו באווירה אחרת מזו של היום, רעיה הזכירה לי את ההגדרה 'מהי אחריות' של שלונסקי ב"עלילות מיקי מהו": "… אם במכנסיו של פוט
כל הכפתורים 'קפוט'
אז יידע גם גולם איש
כי העסק עסק ביש,
אך הנה כפתור אחד
על פי נס נשאר לבד,
אז עליו האחריות 
בעד מכנסיו של פוט!"
בעלילות 'מיקי מהו', זוהי מחויבותו של הכפתור, שנותר כדי ל'החזיק' את 'מכנסי פוט'. ואני שואל האם כולנו מרגישים את המחויבות, גם האישית, ל'מכנסי' הקיבוץ היקר לכולנו, או שהמחויבות היום, היא קודם כל לעצמי, למשפחתי ולמכנסי שלי? האם באמת מה שהיה קיים בעבר, בהתנהלות וחובות החברים, הכל היה מעוות ושגוי? ומהי אחריות החברים לרעיון, לשליחות? האם ישנו מקום אחר עם משמעות גדולה יותר לחייכם? (נושאים למחשבה)

יש מצבים שבהם ולא חשוב באיזו סיטואציה, תמיד נפרש על פנינו חיוך רחב מלווה בים של זיכרונות. זה קרה השבוע: יום ההולדת של בכורתנו קרין שהיא משוש חיינו, היהלום שבכתר. ..חודש מאי היה חודש סתווי בסנטיאגו דה צ'ילה, בית החולים "סנטה מריה" מקבל את רעיה בין קירותיו בחיבה גדולה. שמעל מיטתה ניצבת מריה הקדושה, "שוב אתה חוזר על סיפור לידתה… כבר יודעים בעל פה". אז לא אחזור לספר על האירוע, אחד החשובים בחיינו.
קרין, שהגיעה השבוע לגיל הגמלאות הגשימה בחייה את הדבר, שלנו, תמיד, הוא החשוב ביותר, החינוך! חינוך הדורות הבאים. כגננת, מורה, מנהלת מערכת מקומית ועד לניהול וריכוז המערכת במועצה האזורית, והסבה לנו תמיד גאווה, רגשות הזדהות והבנה: מה חשוב לה ולנו בחיים. וכל זאת עד כדי כך, שהגיע הרגע שהפכנו להיות 'ההורים של קרין'. מה נאחל לך? עוד נכדים? הם יגיעו! או שתתפני גם להשקיע בעצמך/כם? או אולי, נניח, להיזכר יותר בהורים, שגם הם צריכים אותך, שאיך שלא תביטי, הם, האוהבים הכי גדולים שלך! מאחלים לך הרבה אושר, שמחה, הגשמת חלומות ורצונות… ובריאות!  חיבוק ענק!       

השבוע חגגנו באושר רב את נישואיהם של ליאן ושחר וזו הייתה ברכתנו:
"עשרת הדיברות שבתנ"ך נכתבו על שני לוחות אבן ונקראו 'לוחות הברית'.  מה פירוש "ברית"? בני זוג שנישאים זה לזו  באים ב'ברית הנשואים'.
בעשרת הדיברות כתוב: "לא יהיה לך אלוהים אחר על פני".
(בפירוש שלי): לברית הנישואים "אנחנו בני זוג, זה הדבר החשוב ביותר לשנינו".
בעשרת הדיברות כתוב: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".  
(בפירוש שלי): לברית הנישואים": לא חפץ,  לא בית, לא כסף ולא קריירה, יעמדו בינינו".
בעשרת הדיברות כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו". 
(בפירוש שלי): בברית הנישואים "יום המנוחה השבועי יהיה מוקדש לבן/ת הזוג! לכם ולילדים שיבואו" אבל זה גם אומר שלא נשכח את יום הנישואים ואת יום ההולדת של כל אחד מאתנו. 
בעשרת הדיברות כתוב: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"
(בפירוש שלי): בברית הנישואים "תן גם ל"הוריך" החדשים  הרבה כבוד!      
ואוסיף: "כבד את אביך ואימך בביקורים קבועים, ביתם של  הוריכם תמיד יהיה ביתכם. החופה שאתם עומדים תחתיה מסמלת את השער לעבור בו כדי להמשיך ביחד, כדי להתחיל לממש את הברית שזה עתה כרתתם. ברית של אהבה וחברות, ברית של שוויונות, בה כל צד מחויב לצד השני, ברית של חיים משותפים ומאושרים. ברית של כבוד הדדי, וויתורים ופשרות, כנות, הבנה, הקשבה, סובלנות, הערכה, קבלה ונתינה. המפתח המשותף לכל אלה, היא האהבה! שתמיד תהיה המנוע שלכם.  תעשו את חייכם לסיפור אהבה!! 
מברכים אתכם זוג יקר ואהוב, את הוריכם ומשפחותיכם מכל הלב. 
רעיה ועמרם הסבים של ליאן

"שבועטוב"! 

"ככל שנודה יותר על מה שיש  –  נבין יותר שיש על מה".

10.5.25   י"ב אייר תשפ"ה

בשבוע שעבר זכרנו את מנחם, מנחם שלח. שלושים שנים חלפו ממותו.
מנחם חברנו הטוב. אזכיר כאן קטע מסיפור שכתבתי על ימיו הקשים.

…"היו לנו שיחות רבות על המוות ומה יהיה אחרי לכתנו. היה בינינו הסכם שמי שימות ראשון הנותר בחיים יספיד אותו. היה לנו שיח איך הלוויותנו ייראו מתוך הבור ופתאום אמר: "אני רוצה בלי הספדים בכלל". ככל שמחלתו גברה כך היה מדבר יותר על המוות הוא ידע בדיוק מה קורה בגופו. היו לנו גם הרבה התלוצצויות וצחוקים סביב הנושא. הרגשתי שחשוב לו לדבר על כך ואני ה"בריא" בינינו, עם כל האי נוחות השתתפתי בדיון וזרמתי אתו. הוא ביקש שעל מצבתו ייכתב "היסטוריון" (בסיפור  – "מדען") שאלתי אותו: "איך אדם עסיסי כמוך, יצירתי כמוך אוהב תיאטרון וקולנוע מוזיקה וספרים ובעל משפחה רחבה מתרכז רק במילה אחת "היסטוריון". ראיתי שהוא מתרגז וידעתי שאסור לו להתרגז אז העברתי את נושא השיחה אל מריוס ורגאס יוסה, סופר פרואני אהוב על שנינו ואז, לכמה רגעים חזר הלהט לפניו, תנועות הידיים, הדעתנות תוך ניתוח ופירוש הכתוב וחזר באחת להיות חזק ובריא…
אנחנו זוכרים את מנחם בגעגועים ומרבים לחשוב מה היה אומר היום.

ולפרשת השבוע "תזריע-מצורע". אחרי לידת בן זכר האישה נטמאת לשלושים ושלושה ימים. ככה כתוב. לאחר לידת בת הייתה האישה נטמאת, כפול, לשישים וששה ימים. למה קיים הבדל כה גדול בין לידת בן ללידת בת. משתמע מכך, פשוט שלא לעודד לידת בנות. ידוע שבאותה תקופה, בן היה רצוי יותר מבת ואישה שילדה בן נחשבה למי שהצליחה במילוי תפקידה ולכן היתירו לה כבר אחרי שלושים יום להכין עצמה להולדת בן נוסף. אחרי לידת בת, המשפחה הייתה צריכה לבדוק אם לידת הבת היא טעות של הטבע ולחשוב למה, מה ואיך לתקן, לכן עדיף לחכות עוד שלושים יום. הכוונה הייתה ליצור מצב של פחות הריונות לאשה יולדת בנות, כדי לצמצם את עוגמת הנפש של האב שבימינו נקרא 'אבו-אל בנאת'. וציטוט: רחל (אמנו) אמרה: "הבה לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי". בשום מקום בתנ"ך לא תמצאו את המשפט: "הבה לי (גם) בנות!".

ולברכות: לניר ניני ליום הולדתה, משוש לבנו ושמחתנו! ואהובה עלינו כל כך! נהנים להקשיב לך, לראותך הופכת לדעתנית כל כך, ולצפות ביופייך. אנחנו מרגישים שאת איתנו בדרכך המיוחדת, של חום ואהבה שרק חיבוק יודע להסבירה. שתהיי מאושרת, שתרווי נחת עם ההורים , האחים וכל המשפחה וגם אתנו. מחבקים ואוהבים!!
וגם- ברכות על רשיון הנהיגה והצלחה בבחינה!

ולמור, מור ועידן! ברוך שובכם המיוחל כבר כמעט שנה אלינו, לביתנו. זה לא סוד שמאוד, מאוד התגעגענו. האמת, חסרת לנו עם דמותך התוססת, היודעת להביע, ברצינות וגם בצחוקים. תן לנו קצת לספוג אותך בטרם תעוף לחפש משהו חדש, יפה, מרתק… כמה שאנחנו מאושרים לראותך, לראותכם!

ברכות גם לרומי שזכתה עם קבוצתה ממכבי חיפה בגביע המדינה בכדורגל. הישג אדיר!

"שבועטוב"!