"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
21.6.25 כ"ה סיון תשפ"ה
השם של המלחמה באירן הוא: "עם כלביא" והמשך המשפט "יקום, וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף, ודם חללים ישתה". להלן שני פירושים: רש"י אומר "שהכוונה היא שמשה לא ימות לפני שימותו מלכי מדיין במלחמה". אני פניתי לפירוש של"ג, סבי, והוא מפרש וממשיל: 1. "העם הזה יקום על אויביו כלביא הקם מרבצו לטרוף טרף. 2. עם ישראל לא ישוב מן המלחמה עד אשר יכניע את אויביו וישמידם" וסבא שלי מוסיף, שהמשל השני עולה על הראשון בתיאור גדולת עם ישראל.
פרשת "בהעלותך" מתארת את תחילת המסע של בני ישראל במדבר, מקבלת התורה בהר סיני אל ארץ ישראל. "וידבר אדוני אל משה לאמור, דבר עם אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות". מדוע הפך המספר שבע למספר החשוב ביותר בתורה ויותר מכך בחיי העם היהודי? התשובה כמובן תהיה לציון שבעה ימים בשבוע, אבל קיימת עוד גרסה: כדי להקל על בני ישראל את הזיכרון ולשלב את המספר שבע- שאותו זכר העם מסיפור הבריאה, וברבים ממועדי היהדות. נמנה אותם: שבעת ימי השבוע, שבעת קני המנורה, שבעת ימי חג הפסח וחג סוכות, שבע שנים לשמיטה, שבעה כוכבי לכת, שבעה נקיים, שבעת המינים, יושבים 'שבעה' באבל ושבע יפול צדיק וקם. בפרשה זו גם נבחן זיכרונו הקולקטיבי של העם ומה הוא זוכר? את מתן תורה?, את הניסים? את מכות מצרים? את מרכבות פרעה הרודפות אחריו? לא ולא, הוא זוכר את האוכל! כשמשה אומר לעם: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים!" העם מתלונן ואומר לו: "מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה, את הקישואים, את האבטיחים, את הבצלים ואת השומים". ומה יש לנו מ(כל אלה) במסע הזה שאתה מוביל אותנו?
אני לא יכול שלא להתייחס למלחמה שפקדה אותנו ושינתה את מרכז העניין. לא עוד החטופים, כן למלחמה באירן. וזה נורא בעיניי. לא אתייחס למלחמת המדינות כי בזאת אנחנו צופים כל הימים בטלוויזיה הציבורית וגם לא לפרסומי המועצה האזורית ואפילו לא להחלטות צח"י שלנו. אני רוצה להתרכז בפן המשפחתי שלנו. מקובל שיש בעיות, הילדים באים לקבל עזרה מההורים והנה עולם הפוך, אנחנו קיבלנו את עזרתם, כי לנו אין ממ"ד. הדאגה שגילו משפחות ילדינו, ההזמנה לבוא לישון אצלם, כשהם מפנים לנו את חדרם, שלקחו יוזמה וסידרו לנו ממ"ד בדירה פנויה שנעביר בה את הלילות המוזעקים, והטלפונים מרמת גן גרמו לנו להתרגש, לשמוח בהם ולהודות להם, כאן, ב'שבועטוב' על כך! זו באמת הרגשת אושר וסיפוק שילדיך עושים בשבילך, לא תמיד זה מובן מאליו. אנחנו זכינו!!!
ולסיום ברכות חמות למור ליום הולדתו. מור הנכד, שתמיד מרים לנו את המורל ברוחו ובאופיו השמח. כבר חזרנו ואמרנו איזו שמחה גרמת לנו בשובך לארץ, עם עידן. מאחלים לך שתמשיך באיסוף חוויות היכן שתהיה, יש לך זמן עד עשרה לשלושים. ואז … שתחזור הבייתה לבנות את ביתך איתנו. כמה שאנחנו אוהבים אותך!!!
מדי שנה הייתי מקדיש מקום נרחב ל"שבוע ספר" השנה: רק צילום!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 