"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
15.11.25 כ"ד חשון תשפ"ו
פרשת השבוע "חיי שרה" מתחילה כך: "ויהיו ימי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה… ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מדוע נאמר "ויבוא" אברהם ולא "וישב" אברהם? כנראה, שמאז 'עקדת יצחק' אברהם ושרה רחקו זה מזו מתוך תקוה שעם הזמן ישקמו את יחסיהם שהתערערו והוא נטה את אהלו במקום אחר בארץ וכששמע על מותה "ויבוא". היה עליו לחפש מקום לקבורתה והוא לא הכין זאת מראש, כי לא ציפה שאשה בת מאה עשרים ושבע תמות פתע פתאום. חז"ל פירשו את מספר שנותיה כך: בגיל מאה – הייתה שרה כבת עשרים ובגיל עשרים הייתה כמו בת שבע. רוצה לומר: תמיד צעירה, תמיד נקייה מחטאים, תמיד בתחושת רעננות של דף חדש. כידוע אברהם שם את עינו על מערת המכפלה שהייתה בשדהו של עפרון החתי ואחרי מו"מ קשה וממושך רכש אותה ושם קבורים שלושת האבות ונשותיהם (פרט לרחל אמנו). מערת המכפלה הייתה לשם דבר. בהמשך הפרשה מסופר לנו על ה'שידוך' הראשון בתולדותנו, כשאברהם שולח את עבדו אליעזר למצוא כלה בארץ מכורתו לבנו יצחק. כיון שבנות המקום אינן ראויות לו. ומה המבחן? אליעזר בוחן על פי ההוראות מלמעלה: ראשית – חסד! אחר כך המאמץ למען האחר, אחר כך תשומת לב למצוקות, גם הכי גשמיות. התמזל מזלו של העבד אליעזר שפגש אחת כזו, את רבקה, ליד הבאר כשהיא משקה אותו ואת גמליו. הוא נותן לה שי, שני צמידי זהב שמשקלם (כך כתוב) עשרה זהב ובעקבות זאת היא באה איתו לארץ המובטחת ונכנסת לשושלת האבות והאמהות של האומה.על סיפור האהבה שהתפתח בין רבקה ויצחק בפעם אחרת.
כבר כמה שנים שאנו עוסקים בינינו לבין עצמנו, בנושאים הקשורים ל'כסף' עד כדי כך שאינני זוכר דיון חברתי אחד אלא בהקשר לכספים. אין כבר צורך? אם להיות ברור יותר אומר אנחנו נותנים קדימות לאינטרסים על הערכים. ועל כך חוזרים ואומרים: הקיבוץ משתנה! ואתה מסרב להבין זאת!!. כמובן שיש לשינויים השפעות גם על אורחות חיינו, החל מראייה שונה של ה'אני' 'משפחתי', 'מעוני', על החינוך ועל חיי התרבות הקיבוצית החשובה כל כך, שהורגלנו אליה שנים רבות. על כל אלה צריך לדון ממש באותה דרגת חשיבות כמו בקיום הדיונים על רכישת/ שותפות מפעלים נוספים. אבל אני רוצה להתייחס לנושא קשור ולא קשור – קבלת החלטות וביצוען. ארבע קדנציות הייתי מזכיר ותמיד חשבתי שביצוע החלטות השיחה מחייבות אותי קודם כל!, עוד לפני שעוברים לדיונים על נושא ציבורי אחר, בעיקר כשלגביו קיימים חילוקי דעות קיצוניים, שהוא נושא חדש שעולה לסדר היום. הזמנים משתנים ואיתם התוצאות. נראה, שהכי חשוב היום הוא לסמן v ליד סיכום הדיון, פרסומו ברבים ולעבור לנושא הבא. החלטנו בשיחה לפני שנתיים/שלוש לגבי הפרטת האוכל קיבלנו החלטה שמיישמים אותה חלקית – את האין הפרטה! את חלקה השני שיש לפתור את שאלת אלה שלא אוכלים בחד"א, לא ביצענו. החלטנו על סגירת האורווה לא נעשה דבר, אז מצאנו מוצא מביצוע ההחלטה, שקוראים לו אימוץ 'נחל עוז' ו… אנחנו כבר בתוך דיונים על התימחור שאם נמשיך את הקו, נדון ונתווכח, נשים v ונעבור הלאה, וכבר אנחנו עוסקים בהפרטת/ייעול מערכת הבריאות, נושא חברתי מורכב ומהותי ואולי גם שם נשים v גדול ולא נבצע או רק חלקית. ככה אי אפשר להמשיך להתנהל. זה בהחלט תפקידה של המזכירות ליזום דיונים, אבל בעיקר לבצע החלטות! ולזכור תמיד את דברי חז"ל: "תפסת מרובה לא תפסת". כדאי לנו כקיבוץ לבדוק את עצמנו, כי הערכים, לאורך השנים, חשובים מהאינטרסים, וחשוב לחשוב עליהם ולזכור אותם. כי הם העיקר, הם חוט השדרה של הגוף הקרוי: קיבוץ!. התעלמות מהם עלולה ליצור מציאות של שלושת הכ"פים (כבוד, כוח, כסף וד"ל).
פסעתי השבוע לאורך המעלה היפהפה, החדש, שעשתה לנו קק"ל, ממערת הפלמ"ח ועד 'פינת רמה'. דרך עולה (או יורדת), בה, מדרגות אבן ומעקה לאורכה (לאנשים כמוני, למשל) וכשסיימתי שאלתי למה איננו יכולים לצעוד בה מתי שאנו רוצים, ונעניתי שההליכה במעלה היא בתיאום עם צוות מערת הפלמ"ח. לכו בה! עוד "פינת יקר בירכתי אפריים".
ומילה טובה ללליב ואלה.
"שבועטוב"!
שבועטוב 