"ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה"
20.12.25 ל' כסלו תשפ"ו
חנוכה הוא חג של אור, שמחה ותקווה – חג שמח! כולנו יודעים בערך מה היה ואנסה לעשות לכם סדר במאורעות. לפני כאלפיים שנים היוונים שלטו בארץ ישראל. בשם האימפריה הסלווקית, לאנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) היו שאיפות להפוך את כל עמי האיזור ל'יוונים'. לפני זה, היכרנו את התופעה שהאויב, במלחמות תמיד רוצה להרוג כמה שיותר בני אדם. אנטיוכוס לא רצה להרוג אף אחד הוא רק רצה שלא יהיו יותר 'יהודים' בשלושה תחומים: 1. באורח החיים, 2. באמונה, 3. בתרבות. הוא אסר על יהודים את שמירת השבת, מנע לימוד תורה, ביטל את ברית המילה וחילל את בית המקדש בירושלים. רובו של העם נכנע וקיבל את הזהות היוונית אבל… משפחת החשמונאים ממודיעין סירבה להיכנע לגזירות אנטיוכוס. מתיתיהו ובניו קראו למרד! שנמשך שבע שנים (167 לפנ"ה – 160)). אחרי קרבות קשים הם הצליחו להדוף את הצבא היווני, שחררו את ירושלים והחזירו את השליטה בבית המקדש. המעשה הראשון שעשו היה הדלקת קני המנורה, שהייתה לסמל האור. הם מצאו פך שמן קטן ליום אחד, ואז התרחש הנס והשמן הספיק לשמונה ימים. מאז החלו לחגוג במשך שמונה ימים את חג החנוכה. ולוין קיפניס כתב:
"שימו שמן, שמן זית/
נרות הדליקו, יהי אור בבית!/
אור לנו! דרור לנו!
על כן נאירה, על כן נשירה/
שמונה ימים שירת האור"!
כמאה שנים התקיימה 'ממלכת החשמונאים האוטונומית', הפילוגים והמאבקים הפנימיים, הסכסוכים, השנאה עד 'מלחמת אחים', הם שהביאו לקץ הממלכה החשמונאית. כמו 'בימים ההם, כך בזמן הזה', התופעה הזו קיימת בינינו גם היום. ומה קרה? ממלכת החשמונאים הפכה למדינת חסות של הרומאים… תקוותי היא שלא יקרה כך גם למדינת ישראל בת ה- 77.
הקטע הבא בשינויים קטנים, הוקרא בארוחת ערב משפחתית באוגוסט 2015 אבל מאז קם לנו דור ספורטאים וספורטאיות שלא 'ידע', וכדאי שיידע! שלושה מקורות היו לספורט בתקופת המקרא, והם: הריקוד, הריצה והחץ וקשת. שלושתם היו קשורים להישרדות, להגנה על צאצאים מאדם וחיות. מספר אירועים מעידים על כך ששמירת הכושר אף קדמה לעשרת הדיברות, כשהרדיפה 'אחרי' או הבריחה 'מפני' – ההגנה העצמית – גרמו לפעילות הגופנית להיות חלק מפולחן יחסי אלוהים – אדם. כמה דוגמאות שכולנו מכירים: תיאור ההיאבקות הראשונה היא של יעקב עם המלאך. הריצה: "וירוץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה" למעשה 'ריצת המרתון' הראשונה המוכרת בהיסטוריה. באותה תקופה הרצים הם שדיווחו למלך, שנשאר מאחור כמובן, על תוצאות הקרבות והתנהלות הקרבות. תחילה רץ אחד ואחר כך כמה רצים, שהפך למה שקרוי מרוץ שליחים. או הסיפור על אליהו הנביא שרץ 35 ק"מ אחרי שהרג את נביאי הבעל (מהכרמל בואכה יזרעאלה). החץ וקשת: ידוע שדוד המלך הורה על לימוד השימוש בחץ וקשת ששימשו, ראשית, כשעשוע לעשירים ורק אחר כך ככלי נשק. ואחרון המרכיבים של הכושר היה הריקוד ששימש כביטוי לרגשות וחוויות פנימיות. שהחל בקפיצות שובבות, כחיקוי לבעלי החיים שחיו בסביבה. נכון שקשה למצוא אישור לריקודים בימי המקרא ולתלבושות הרוקדים, כי, כידוע, נאסר בתורה לעשות תמונה ופסל. בכל זאת מוזכרים במקרא ריקודי הניצחון של מרים הנביאה אחר חציית היאור, של בת יפתח בשוב יפתח הביתה והפיזוז של דוד המלך. הריצה, החץ מקשת והריקוד, היו השלבים הראשונים עוד לפני קיום האולימפיאדות ביוון, והם שהביאו עלינו את הספורט המקצועני של היום, ואת אורח החיים העכשווי של האדם ומקומם של הספורט ותנועת הגוף, בכל הגילים, בימינו.
"שבועטוב"!
שבועטוב 