ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה".
27.12.25 ז' טבת תשפ"ו
(באיחור של שבוע). כל ילד בכתה ג' מכיר את סיפור חלום פרעה בפרשת "מקץ", איך שבע הפרות רעות המראה ודקות הבשר טורפות את שבע הפרות יפות המראה והבריאות. החלום הזה מציג בפנינו, לדעתי, את הפחד הגדול של האדם בעולם הקדום. הפחד בפני הרעב. הפחד טורד גם את מנוחתו של פרעה, שבא לביטוי בחלומו. הפחד הזה מאיים על בני יעקב היורדים מצרימה לשבור שבר. השאלה היא מאיפה בא הפחד הזה? מצריים אינה תלויה בגשמים, מאז ומעולם הושקו שדותיה במי הנילוס, שדותיה היו שלחין ולא שדות בעל. מעולם לא נשאו המצרים תפילות לגשם, האל היחידי לו התפללו היה 'רע', אל השמש!. אמר לי חבר, שהחקלאות המצרית אינה תלויה במי הנילוס אלא בהצפות הנילוס התלויות בגשמים היורדים במזרח אפריקה, ומשום כך עלולה להיות בצורת במצריים. עניין אחר בפרשה מספר, שמלבד יוסף האחראי הראשי לאספקת המזון בתפקידו כ'משנה למלך, היו עוד שלושה שרים לענייני המזון שכל אחד מהם היה מופקד על אחד משלושת מרכיבי המזון: נוזלים, חלבונים ופחמימות, שר המשקים, שר הטבחים ושר האופים. איזו חשיבות ייחס למזון הפרעה הזה. יוסף נתן לבניו שמות הקשורים לאספקת מזון, אפרים, כדי להנציח את האפרים, כרי המרעה של הפרות, ומנשה להזכיר את המינשה שהוא גיד 'הנשה', שהוא הגיד על כף הירך האחורית של הפרה, שאסור לאכלו, וממנו מתחילה בדיקת כשרות בשר הפרה. ומתבקשות כמה מילים על התואר שבו כינה פרעה את יוסף: "צפנת פענח". צפנת בא מהמילה "להצפין, להטמין" ומתייחס לסודות כמוסים ופענח ב'הצפנה ופענוח'. חיל המודיעין אימץ אותן בשל היותו עוסק בהצפנה ופענוח.
הזהרתי לא פעם ולא פעמיים בפני מפל של החלטות בנושאים 'כבדים' הקשורים לחיים בקיבוץ של 2025 , של היום! אבל ההנהגה המקומית רצה לקבלת הכרעות בריצת התאבדות שנעצרה רק בקלפי. שתי ההכרעות האחרונות, גם "התמחור" וגם שינוי "שיטת הטיפול הרפואי", נפלו בקלפי בניגוד לעמדות המוסדות והמזכירות בראשן. לאחר שזו אישרה אותן ותמכה בהן במפורש, אף כי, בפועל, הצגת העניין לציבור הייתה בידי הועדות. לדעתי שני הנושאים הם נושאים של מהות, של שינוי בחיי הקיבוץ שלנו. ממש שמחתי שההצעות 'ההנהגה' לא התקבלו ונדחו ברוב מובהק, כי זה אומר שרבים, כולל צעירים רבים, עדיין רוצים בקיבוץ ובערכיו הבסיסיים: ערבות הדדית, שותפות בחיים ואחריות ל.., שגם יוצרים חוסן חברתי, קהילתי. אם הייתי היום חבר במזכירות הייתי מקיים, ומייד, 'יום חירום' בצוות ומברר לעצמנו איך ולמה נוצר נתק (אולי אפילו משבר אימון?) כל כך גדול בין הציבור לבין נציגיו הבכירים. הייתי משקיע בחשיבה איך לשנות את המציאות הזו ובעשייה! אני כמובן רואה את הסיבה העיקרית בחוסר בעבודת "חינוך" לחברים והסברה שיטתית על 'היסודות', על האידיאולוגיה, על גיבוש ה'רוח' ופחות על ה'חומר' והכסף. איך יודקס היה אומר: "הברירה בידינו".
"שבועטוב"!
שבועטוב 