"ככל שנודה יותר על היש – נבין יותר שיש על מה".
31.1.26 י"ג שבט תשפ"ו
מלוא הערכתנו ותודתנו על ה-"21" של שנת ה- 104 לקיבוץ. מישהו אמר לי: "נהניתי מהחג כי זה היה חג כמו של פעם", תיקנתי אותו ואמרתי לו: לא כמו פעם, אלא זו הפעם.!! שמחנו מאוד לראות ששבעה בני משפחתנו נוטלים חלק פעיל במסיבה, מהדר, המפיק, שידו בכל, דרך נואי, שהם, ניר, שני ותומר בריקוד (גנטיקה) ולירן, שקרא כל כך יפה את הקטעים שכתבתי בספר ' ימי ראשית'. ווידוי: כשלירן התחיל לקרוא את: "ליל העשרים ואחת 1922… " , שמעתי את קולו של אבא, וכשהרמתי את עיני, ראיתי את הבן, התרגשתי. ריגשה אותי גם הפתיחה מחדש של פינת הזיכרון עם הלוחות החדשים במועדון. עם כל השמחה שיש בחיינו, אנחנו מצווים לזכור את כל אלה שכבר אינם ותרמו כל כך הרבה בחייהם לקיבוץ.
מחשבות שעלו בעקבות 'יציאת מצריים' בפרשת "בוא" ובדיקת האפשרות להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את "שומריה" שוב להיות בית ספר ומוסד חינוכי. המכנה המשותף ביניהם שמצאתי: המורים-המחנכים. והנושא המרכזי, החרות/החופש.
לפני היציאה ממצריים מתבשרים בני ישראל כי עליהם להיות עם של מחנכים. ואיך אני יודע? התורה מלמדת אותנו, שחירות/חופש משיגים, לא בשדה הקרב, לא בזירה הפוליטית ולא בבתי המשפט (הם רק יכולים לסייע), החירות/החופש תלויים ברצונותיהם ובמחשבותיהם של האנשים. כדי להגן על מדינה ישנו הצבא, כדי להגן על חברה חופשית דרושים: חינוך במשפחה ומערכת חינוך המנחילה ערכים מדור לדור, ערכים שאינם מטשטשים ואינם ננטשים גם כשהייאוש תוקף. משה הבין את משמעות החירות ואמר שכדי לזכות בה דרוש עמל של 'מאה דורות' והזהיר שאם החירות תישכח, היא תאבד. החירות/החופש שוכן בלבבות, אם היא לא תהייה בלבבות לא תעזור לא חוקה, לא חוק ולא בית משפט, אפילו לא צבא. שלושה מוסדות דרושים לקיום החופש, לימדני, יונתן זקס, והם: הורות,(המשפחה), חינוך וזיכרון. לכן חובה לספר לילדינו על העבדות במצריים, על יציאת מצריים, על המסע לחופש. צריך להכיר את טעמו של דיכוי, כזה או אחר, ועל מסע מפרך במדבר, כדי להילחם למען החופש. ולזכור כל פעם מחדש, כל צעד ושעל שנעשה למען החירות. מנקודת מבט זו, נעשה העם היהודי לאומה ששמה דגש על החינוך, שמבצרה הוא בית הספר ומוביליה, הם המורים – המחנכים, כך שמר על עצמו עם ישראל 2000 שנים בגולה. כך נולדה הציונות, שהביאה להקמת מדינת ישראל.
ט"ו בשבט. החורף עדיין כאן אבל הימים ממשיכים להתארך, הלילות להתקצר. השקדיות ללבלב ועם ישראל מחכה לחגוג את ראש השנה לאילנות המוזכר לראשונה ב'משנה'. שבחודש שבט אנחנו קוראים את שתי השירות הגדולות בתנ"ך – 'שירת הים' ו'שירת דבורה'. חוגגים בנטיעות, בטיולים, בשמחת היצירה המתחדשת של הטבע ומכירים בכך, שכולנו, בני האדם, החי והצומח חלק ממכלול ענק, שיש הקוראים לו: עולם. חודש שבט עבורנו הוא גם חודש של שירה, שירת המשפחה הקרוייה "שרשרת זהב".
עם השמחה בסגירת המעגל עם השבתו של רן גאוילי, אחרון החטופים מ-7.10.23. אמרנו עד עתה: "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד", ועכשיו הגיע זמן: ל"כולם בשביל כולם!". הלוואי.
"שבועטוב"!
שבועטוב 