"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
14.3.26 כ"ה אדר תשפ"ו
בפרשת השבוע "כי תישא" אנחנו פוגשים את סיפור "עגל הזהב". היה לי חשוב לציין את האירוע החגיגי ואת השתתפותו הפעילה של אהרון הכוהן, אחיו של משה באירוע בו הכוהנים ועובדי האלילים שילבו ידיים ביצירת העגל ויצאו במחול זה לצד זה. היום היו אומרים 'ביחד ננצח'. הכל מתרחש בעת שמשה ניצב על ההר ועוסק בחריטת לוחות הברית, בנושא של "אל אחד". ומהו הסיפור שמסתתר אחרי תיאור האירוע? על מה הפרשה רומזת? לדעתי, הפרשה נכתבה כדי להפקיע מידי עובדי האלילים את מנהגיהם, ולהופכם למאמינים באלוהים האחד! ולאמצם אל חיק בני ישראל. סיפור "עגל הזהב", הוא הצעד הראשון בשילובם במנהגי עם ישראל. משה ער ועד לתהליך הזה, בעוד אלוהים זועם עד שהוא מבקש ממשה לנטוש את 'הגוי הרע הזה' ולמחות אותו מעל פני האדמה. משה מתחנן על חיי העם ומבקש שישאירו בחיים, שייתן עוד 'צ'אנס'. מה הוא אומר לאלוהים בדיוק, אני לא יודע אבל משער שהוא אומר: "ראה, כישלון אינו סוף הדרך, אלא אתגר לחישוב מסלול מחדש. אנחנו צריכים להכיר בכישלונות, ללמוד אותם, להפיק לקחים ולהתקדם הלאה". אלוהים נעתר בסוף לתחנוני משה ואינו נוקם בעם על מעשה העגל (".. וינחם ה' על הרעה…") זו גם ההוכחה מדוע אומרים שאלוהים הוא אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד ואמת.
ומשהו טוב! "אחדות העם, קובעים הסקרים, היא האיום המרכזי על המדינה" זה שבר שהממשלה יוצרת/תורמת לו יותר מכל גורם אחר. על רקע זה בולט לטובה המהלך השקט והעמוק בפברואר 2026, בו התרחש האיחוד בין התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי. הוקם בית משותף ערכי, וזה לא איחוד טכני בלבד. זו הייתה בחירה עקרונית ליצור מרחב הסכמה 'ציוני- ישראלי' ולנהל ביחד תחומים שבעבר היו נפרדים. סטטיסטית, בתנועה הקיבוצית ה'מאוחדת' יש כרבע מיליון תושבים בכמעט 300 קיבוצים, ש – 75% מהם בפריפריה. האירוע משמח אותי, כי בעיני נוצרה באיחוד הזה דרך חיים משותפת של ניהול משותף של מחלוקות. דרך שמעדיפה הסכמה במקום הכנעה, תיקון ולא ניתוץ. ואולי זו דוגמה לכל העם שאפשר לנסח מכנה משותף בלי לוותר על זהות. ואולי התנועה הקיבוצית שוב תשמש דוגמה ותוביל משהו חיובי גדול בחברה הישראלית: חיבור ולא בידול.
קיבלתי כמה תגובות בנושא 'החילוניות'. שבעיקר נגעו בנושא 'העלייה לתורה' של בנינו בבר המצווה שלהם, ול'הקמת בתי כנסת בקיבוצים'.
1. וידוי: אני אנטי דתי מובהק הן מהחינוך שקיבלתי מילדותי, והן מהבית, שבהיותי נער, אבא ממש הכריח אותי לקרוא בבית את הקוראן ואמר : "את זה לא תלמד אצלנו במוסד" ואחר כך את "הברית החדשה" : "גם את זה לא תלמד במוסד" והיה מוסיף: "רק חבל לי שתלמדו כל כך מעט מהתנ"ך" ממנו למדתי שהתנ"ך הוא 'ספר החיים' ושאהבת התנ"ך אינה קשורה לכוחות האמוניים שבו. וכך נוצר אצלי איזון.
2. אהבתי תמיד את סיפורי התנ"ך שיש בו הכל מכל. ב'חדר ההורים', אבא היה מספר סיפורים 'מהראש' ורובם היו סיפורים מהתנ"ך. המהדורה הראשונה של התנ"ך בפירוש סבי, של"ג, שוכנת כבוד בארון הספרים שלנו. בלימודי התקשורת בבר אילן הייתי מחויב לקחת ארבעה קורסים בתנ"ך, נהניתי כל כך, שהמשכתי עוד עשר שנים ללמוד שם תנ"ך במסגרת יום בשבוע. ובמקביל, יותר מעשר שנים רעיה ואני היינו נוסעים פעם בחודש לשיעורי תנ"ך בנושאים שונים ומגוונים, אצל מיטב החוקרים/המומחים. כך, שאם מישהו חושד בי שעמדותי האנטי דתיות נובעות מבורות, טעות בידו. תודה על התגובות שקיבלתי. ואשמח לקבל עוד!
וברכות ליום הולדתה של נואי נכדתנו הבכורה, שהולדתה, הביאה אותנו לעלית מדרגה במדרגות האושר שלנו ועם הולדת תומר ואחריה יהלי וקרני הקפיצה אותנו עוד מדרגה. נאחל לך אושר, בריאות, הצלחה, שמחה ואהבה עם איתן והבנות, עם ההורים, עם כל המשפחה הגדולה ואיתנו אוהבייך!
"שבועטוב"!
שבועטוב 