ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה
28.3.26 י' ניסן תשפ"ו
פרשת "ויקרא" עוסקת בכל ההוראות המפורטות להקרבת קורבנות אך חסר בהן דבר אחד: דיבורים, אמירה. כתוב שם איך צריך להקריב את הקורבן, כתוב מה מקבל הכהן, לאן בדיוק שופכים את הדם, אבל לא כתוב אפילו ברמז מה מצווה הכהן לומר בשעה שהוא מבצע את הפעולות האלה. לא בקשת סליחה, לא הבעת תקווה שהקורבן ירצה, לא פירוט החטאים בגינם הוקרב, לא תפילה לאלוהים שיעשה לטובת המקריב. לא יעלה על הדעת וקשה להאמין, שבבית המקדש, הטקסים הללו התנהלו בדממה מוחלטת, וכל מה שנשמע היו הגניחות של הבהמה הנשחטת. הרי אין טקס דתי ללא תפילה, ברכה, תחינה, הודיה או סליחה. האפשר שכלום לא נאמר? על כך לפחות, לא כתוב בפרשה. ובהשוואה לטקס הכפרות בימינו, שבו המקריב מסובב את התרנגול מעל לראשו ואומר: " זה חליפתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ולשלום". במקרה זה, ברור לאדם המקריב, וברור לשכינה ואפילו לתרנגול על מה הוא מוסר את חייו. כך זה מתרחש היום, אך ב'פרשת ויקרא', יוק! נכון, שאני "נטפל" לדברים לא בולטים בפרשנות שלי ל'פרשות השבוע' אבל האם אתם יכולים לתאר לעצמכם/ן או בשפה יפה יותר, להעלות על דעתכם/ן 'אירוע תרבותי' המתקיים ללא אמירה על כוונת האירוע ותוכנו?
ב-1991 כיהנתי כמזכיר עם נעמה וכעבור זמן קצר הוצאנו 'ספר' (הראשון שלי), "ספר התקנונים" של הקיבוץ. בו ריכזנו את כל התקנונים שהיו בימים ההם. בהקדמה כתבנו ש'התקנונים הם ביטוי לחולשה של הקיבוץ אך צורך מתבקש'. מאז נוספו עוד תקנונים רבים, שגם לי היה חלק בהם, אבל דבר אחד תמיד נשמר והוא שיקול הדעת של ממלאי התפקידים. התקנונים שנוצרו, שימשו כלי עבודה, כלי עזר לממלאי תפקידים ונהיו/הפכו היום ל"תורה מסיני!". בשנים האחרונות, נתקלתי אצל ממלאי התפקידים, באמירה חדשה: אין 'שיקול דעת', יש תקנון! ואפילו: "אין לי, במסגרת תפקידי, מקום ל'שיקול דעת'")!( כי יש תקנון. אני כמובן לא הייתי נכנס למלא שום תפקיד בלי יכולת הפעלת 'שיקול דעתי', כי המשמעות היא שאין הכרה בחריגות/ים, אין ה'שונה' ואין 'האחר' ואין נסיבות שמשתנות! להיתלות בתקנונים זה 'כסת"ח', זו התחמקות מהתמודדות עם בעיות חריגות, עם מצבים בלתי צפויים וכולנו יודעים, שאיפה שחיים בני אדם מטבע הדברים יש חריג, יש השונה ויש האחר. אם רוצים לשמר את הקיבוץ כערך או כחברה ערכית, כדאי לשנות את הנוהג הזה ותמיד להפעיל 'שיקול דעת' ולעמוד על כך, גם אם המסקנות תהינה שונות מהכתוב ב'תקנון'. בדיוק בשביל זה נבחרתם לתפקיד! להתעלות!
וזיכרו תמיד שהחברים/ות הרבה יותר חשובים!!!
הצעה: בעת חלוקת האוכל למשפחות באחד מימי שישי של ימי המלחמה, עמדו לידי שלוש תאילנדיות ודיברו ביניהן , אני מניח, בתאית. ואני חשבתי לי הן חיות בינינו כבר זמן לא קצר, מטפלות בחברינו הנזקקים להן, למה שלא נלמד אותן עברית. למה שלמשל מורה במיל, או כל חבר שיודע, לא ייקח על עצמו לכנס אותן פעם בשבוע וללמדן את שפתנו- העברית? לא יודע למי להציע, למי?
ברכה חמה לשחר, המצטרף החדש למשפחתנו ליום הולדתך! למדנו להכירך בנחמדותך, דרך ליאן, ואנחנו תקווה שתצטרף בקרוב אלינו כאן במשמר העמק לחיות בינינו. מאחלים לך שמחה, אושר והמון אהבה מכולנו!!
וברכות ללי, נכדנו ה-12, ליום הולדתו: יום הולדתך תמיד מורה על כך שהחורף תם ומתחיל האביב. בשורה ברוכה. בורכת בכישרונות רבים ובתחומים שונים. בורכת בחכמה, בנחישות, בידע ובאהבת "נתניה". אתה תדע לבחור מה תהיה דרכך! ובכל שתעשה תהיה שמח! ועם הקשיים שיהיו- אדם מאושר! ואל תשכח את אהבת הוריך, אחיותיך ואחיך ואת אהבתנו!
"שבועטוב"!
שבועטוב 