"שבוע טוב" (137)

ראשית אני מבקש לכבות את הטלוויזיה ואת הסלולרים כי אנחנו בעיצומה של תכנית התרבות השבועית, בהקראת "שבוע טוב". לא אהבתי את ההתנהלות ששרתה בעת ההקראה בשבוע שעבר. מההערה ההומוריסטית על המשלוח אליכם במייל (נותרה ללא תגובתכם) ועד לכך לפואנטה של הסיפורון שהיא דווקא מצחיקה, שלא היה אחד (פרט לרומי) שהקשיב. (פתאום הבחנתי שאני ורעיה המחייכים היחידים). בשמיני עצרת – בחג הסוכות ימלאו ל'שבוע טוב' שלוש שנים. אני כותב בשבילנו (לאמא ולי) ובשבילנו, כל המשפחה! אני רואה בו נכס יחיד ומיוחד רק שלנו. לכן, אם נמאס לכם (להקשיב ו/או לקרוא) תגידו! בשביל להמשיך, אני צריך לקבל יותר משוב.

בדרך כלל הברכות מוגשות לאחר ציון תאריך, רק פעם בשנה הברכות מקדימות את האירועים ומועד זה חל לקראת פתיחת שנת חינוך חדשה. אנחנו מברכים את כולם בשנת לימודים מוצלחת ומהנה ולהלן רשימת המבורכים: ליאן ושוהם העולות לשנת י"ב, ספיר לכתה ט', מור לכתה ז', אן לכתה ו', אורי לכתה ה', מאי לכתה ג', ניר לכתה א' (ברכה חמה מיוחדת), גלי לגן 'שקד', לי לגן אורלי, רומי לפעוטון ה'כתום' ותום ל"בית של אורה".
ברכה מיוחדת לקרין וירון ליום השנה ה – 30 לנישואיהם. במסגרת הברכות שלנו יש לכך מקום בייחוד שאתה עצמך נשוי כמעט כפול שנים. שהיינו בשליחות בצ'ילה הופתענו לראות ששם מציינים את יום הנישואים השנתי ולא את ימי ההולדת. מאז אנחנו קצת רגישים לנושא. האמת, שאחרי שלושים שנה, אנחנו מאחלים בדיוק את מה שאיחלנו בחתונה עצמה: אהבה, אהבה, הבנה, הקשבה, שמחת הביחד והלחוד הכל באהבה! הייחוד בברכה אחרי שלושים שנה נעוץ אולי בציפייה לנכדים (נינים) שיבואו..  ומנישואים לחתונה: סיפור חתונת הזוג המעורב מיפו,(במזל טוב) ההפגנה הקולנית (המעוררת סלידה) בזמן הטקס והעיסוק הרב של התקשורת בנושא זה, הביאו אותי לדפדף בזיכרון התנ"ך שלי. לא התאמצתי במיוחד כדי להיווכח שמוחמד ומורל אינם הראשונים לנישואים מעורבים. מפורסמים מהם, מנהיגים הנחשבים בצדק כמנהיגי מופת של עם ישראל "נתנו לאהבה לנצח". לפניכם רשימה קצרה שאספתי: אברהם אבינו התחתן עם נוכריה– קטורה ונולדו להם 6 ילדים. ליעקב אבינו היו שתיים כאלה – ארמיות (בלהה וזלפה) מהן נולדו 4 ילדים, נמשיך ביוסף שנשא מצרייה (אסנת), יהודה שנשא נוכריה (בת שוע) ומשה רבנו (הנחשב לגדול מכולם) היה נשוי לשתי גויות (ציפורה והכושית). שמשון הגיבור התחתן עם דלילה הפלישתית, דוד המלך היה נצר לנישואים מעורבים (בועז ורות המואביה) ולקח אליו את בת שבע החיתית, למלך שלמה היו אלף נשים, שרובן לא היו יהודיות כשרות כמו מלכת שוא. וחג פורים על שום מה? במרכז העלילה נישואי אסתר ואחשוורוש הפרסי. אלה כמה דוגמאות מפורסמות אז מה הימין הדתי הקיצוני קופץ ומרעיש? יכול להיות שהם לא מכירים את התנ"ך? וד"ל. אני לא רוצה להשאיר את תגובתי למייל של דפני שהעברתי לכם, פתוחה. לרגע חשבתי שאנחנו מדברים בשתי שפות שונות, או לומר שזה נושא של "ערכים", של "מהות", אבל לא זכיתי לקבל תגובה עניינית על "תפיסת" ראש השנה, שתיתן בסיס לשיחה, אלא.. כמה יפה לעשות הצגה עם כל כך הרבה מתנדבים וכ"ו וכו". אגב, אירוע שאני מאוד מעריך ומכבד. עצוב לי ש"מסביב יהום הסער" ואנחנו חוגגים את: "יחי אנחנו" ו"אין מלבדנו".    
"שבוע טוב"!  

"שבוע טוב" (136)

18.8.1968 הוא יום הולדתו של תימור. תימור היחיד מבנינו שלא נימול על ידי מוהל אלא על ידי רופא בבית חולים. לא היינו שותפים להחלטה ואיננו יודעים עד היום אם היא נבעה משיקולים אידיאולוגיים (חילונים – דתיים) או מטעמים אחרים. מה שאני זוכר שב1968 חמישיית בנים נשלחו לעפולה ושרק לתימור המילה הצליחה למופת. כל היתר "זכו" לטיפולים נוספים בעיצוב יהלומם. מאז הקיבוץ חזר ל"עבודת כפיו" של ידיד המשפחה הרב מנשה. איחולי אהבתנו לתימור ביום הולדתו:  שכך ימשיך! עם משפחתו, עבודתו, רעיונותיו המיוחדים, יוזמותיו ו… התעניינותו ודאגתו לנו.

להלן חילופי מיילים ביני לבין דפני, שאני מאוד מעריך, שידה בכל ויד כל בה:
אני: דפני שלום! אני פונה אליך כאחראית-על, (גם) בנושאי התרבות כדי לברר אם הבנתי נכון (מהפרסום ב"דף") שהשנה לא נחגוג את כניסת השנה החדשה (בערב ראש השנה) אלא בהצגה?
דפני: הי עמרם! יש כוונה לקיים טקס מצומצם לפני ההצגה. אין לי פרטים מדוייקים על כך.
אני: אני לא יודע אם לצחוק או לבכות מתשובתך אבל מתבייש בלאן שהגענו ועל איבוד הפרופורציות. מבקש ממך שתדונו בכך פעם נוספת בהיבט הרחב (הלאומי, החינוכי והמקומי – שלנו). וכיון שלא קיבלתי תגובה, אני מספר לכם. אני יודע שלפחות אחד יקפוץ ויגיד : "מה אתה מתעסק בזה?" (משמע אני סתם מטרד לציבור). אני נוטה לא להתערב, אבל יש דברים שאני לא יכול לשתוק עליהם, למרות שאני יודע שאיש לא ייקח ברצינות את הערתי המוצדקת עד כדי שינוי המצב. אבל…איך בשנה כזו מיוחדת ואחרי קיץ כזה סוער, לא ישמעו אמירות של סיכום, ציפיות ותקוות, ולא תיווצר האווירה המיוחדת של ראשית שנה חדשה. אשמח מאוד להערותיכם.

ובאותו הקשר, סיפורון קצר שקיבלתי, שנקרא לו: "משהו קליל לשבת קייצית":
"הייתי זקוק בדחיפות לכמה ימי חופשה ומאחר שהבוס לא נטה לבוא לקראתי החלטתי "להשתגע" ונתליתי מהתקרה עם הראש למטה. חברתי לעבודה שאלה מה אני עושה – אז הסברתי לה שאני מעמיד פנים שאני מנורה, כך, כשהבוס ייכנס, יחשוב השתגעתי ויסכים להוציא אותי לחופשה. ובאמת, כשהבוס נכנס ושאל מה אני עושה עניתי שאני מנורה, מיד החליט לשלוח אותי לכמה ימי מנוחה כדי שאוריד לחץ. קפצתי ויצאתי מהמשרד. חברתי לקחה את חפציה ויצאה אחרי. הבוס שאל אותה: "לאן את חושבת שאת הולכת?" והיא ענתה: "גם אני הולכת הביתה, אני לא יכולה לעבוד בחושך!"
"שבוע טוב"!