ברכות לסיון ליומולדתה. בשנה האחרונה ביקרתי יותר מדי פעמים במרפאה ומאור הפנים של סיון בו אני פוגש, ההבנה במבט למצוקותיי, החיוך, חילופי המילים, הם שמאוד מקלים על אחד כמוני שתמיד חרד כשהוא נכנס למרפאה. זו ההזדמנות לומר תודה ולאחל לה שכל מה שתרצה יתגשם בשמחה ובאהבה.
מחר 2 בנובמבר ופרט לכך שהוא יום הולדתה של מיה, בתולדות מדינת ישראל זה תאריך היסטורי, יום הצהרת בלפור מ – 1917. אני יודע שאירוע זה רחוק מכם מאוד, אך אני עדיין זוכר מימי ילדותי תאריך זה כ"חג". הצהרת בלפור הייתה מסמך של כוונות טובות שהעניקה ממשלת בריטניה לתנועה הציונית. עוררה התלהבות ותקווה בקרב היהודים ומנהיגי התנועה הציונית ובראשם פרופ' חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל. מה אומרת הצהרת בלפור? "ממשלת בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". אירוע ראוי לציון.
פרשת השבוע הייתה "פרשת נח". לא אעסוק במבול ולא בתיבה, לא בצדיקותו של נח ולא בתיאורי רוע ושחיתות שגרמו למבול. אעסוק דווקא ב'יונה' ששלח נח לראות "הקלו המים". למה בחר נח דווקא ביונה? היונה עבורנו היא מבשרת השלום הגדולה, היונה הלבנה המסמלת רק תום ותקווה, שאנו משלחים אותה לשמיים בתפילה לטוב בחגנו. בעצם, זו ציפור די מגעילה (נושאת פשפשים לרוב, מפיצה מחלות, מחרבנת בכל מקום). נח בחר ביונה, אחרי כישלון העורב, בשל תכונותיה המיוחדות, שהעיקרית שבהן היא התשוקה לשוב לקן שלה. אתה משלחה והיא שבה! מלכים בכל העולם היו כותבים אגרות קושרים אותן לרגל יונה מאולפת ומשלחים אותה והיא כעבור ימים או שבועות, שבה ונושאת אגרת תשובה. ליונה חוש התמצאות טבעי המאפשר לה לאתר את שובכה. מדענים גילו שאחרי אימון מתאים, אפשר להרגיל יונה לעביר מידע במרחק של 1000 ק"מ במהירות של 70 קמ"ש. נח היה הראשון שעשה שימוש ביונה. בהמשך עשו שימוש ביונים במצריים העתיקה ובפרס. צלאח- א- דין במלחמותיו ואפילו נפוליאון בסוף המאה ה- 18.
בדברי ימי התנועה הציונית זכורה העובדה, שיונת הדואר ששגרו אנשי ניל"י נתפסה על ידי הטורקים בקיסריה וחשפה את הפעילות היהודית האנטי טורקית והפרו בריטית. ידוע גם על הבאת 150 יונים ע"י "ההגנה" (1938) ששימשה יסוד לחיל היונאים בראשית צה"ל, שהתקיים עד 1954 כשהרמטכ"ל משה דיין פירק אותו. ואי אפשר כמובן שלא להזכיר את ספרו של מאיר שלו "יונה ונער", שבמרכזו יונה פלמ"חאית במלחמת השחרור, המאולפת בידי שני יונאים עבריים צעירים לשאת יונוגראמות אל הכוחות הלוחמים ומהם, ולשאת מכתבי אהבה בין נער ונערה המתמכרים לאילוף יונים ולסערת אהבתם. היום לא רואים במקומותינו שובכי יונים, אבל אנחנו כילדים גידלנו יונים. במשק הילדים היה לנו כלוב ובתוכו עשרות יונים מכל הצבעים. פחי שמן ריקים שימשו להן להטלה, הדגרה וגידול גוזלים. למדנו להבחין ביניהן נתנו שם לכל אחת ואחד, למדנו להשאיר פתח בשובך, לקחנו את היונים ליער או לשדות, הפרחנו אותן ורצנו מהר הביתה, תמיד הן חזרו לשובך שלהן לפנינו. היינו מנהלים יומן צפייה ביונים, אבל…המפורסם שבהם הוא היומן של קב' "עופר" ודוגמית ממנו: 1. רשימת היונים: הז'לובק השחור, הז'לובק החום, הגוזל הקטן, הגוזל הגדול, הכחול, הזכר הזיפט, הציץ החום, הציץ הלבן ועוד ועוד. לצד השמות, "יומן האירועים" של כל יונה ויון.
נכון, לא הייתה אז טלוויזיה ולא מחשב, וודאי שלא חבר סלולרי מתוחכם אבל חוויות היו אף היו. הייתה אז ילדות שונה מאוד מימי מהילדות של היום אך מאז ימי נח ועד היום, היונה היא סמל מבשר תקווה לימים טובים, ימים של שלום. "שבוע טוב"!
הערת העורך: אבא וסבא שלנו- מזל טוב ל-81 , מאחלים לך (ואולי בעצם לנו) מכל הלב שתמשיך להיות מנהיג השבט שלנו בדרכך הייחודית, החכמה, הישרה, היצירתית, החברית, הקלילה והאנושית כל כך.
מכולנו: רומי, תום, לי, גלי, ניר, מאי, אורי, אן, מור, ספיר, שהם, ליאן, יהב, נואי, קרן ושיר, מיה והדר, ג'ני ותימור, סיון ולירן, קרין וירון.
(אמא לא שכחנו אותך- הרבה אושר עם ראש השבט!)
שבועטוב 