עכשיו, כשיום הזיכרון וחגיגות העצמאות מאחורינו, אפשר להתפנות במחשבות לדברים אחרים ואכן, היו כאלה. ראשית, ברכות לליאן ליומולדתה ה – 18. נכדה אהובה שגדלה, שכבר שרים לך: "עוף גוזל"! מה קורה כאן? את לא יכולה להישאר עוד קצת ילדה כזו קטנה, חמה, מחבקת, מספרת ומדברת? מי רודף אחריך, מה רודף? אבל אנחנו תמיד נהיה אתך, מלווים אותךכל כך אוהבים בך… הכל! ומכאן למריאן ובריג'יט, להצגת קב' שחר עם תום שנות חינוכה בשומריה, ל"טרטיף"! בחיי ראיתי אין ספור הצגות סיום במוסד (באחת אפילו השתתפתי) מרובן אני זוכר רק שרובן היו ארוכות,מעיקות ומייגעות לצופים (חשובות מאוד לחניכים המסיימים). הפעם הוצגהבפנינו הצגה יוצאת דופן! ראשית, ההצגה עצמה. (טוב.. מולייר– תנידו בראשכם) איכות המשחק (הפתעה מוחלטת) עבודת הבמאי עם השחקנים, התפאורה, התלבושות, התסרוקות, באמת נפלא ולאפחות חשוב – ההבנה שסוד ההצלחה הוא הקיצור.כבר חלף שבוע ואני עוד רואה מול עיני את מריאן ובריג'יט הנהדרות… ותתפלאו,הן נכדות שלי! גרמתן לנו להרגיש גם אושר וגם גאווה בכן. לצערי, אין לכן זמן לנוח על זרי התהילה, כי בפתח עומדותבחינות הבגרות! אם אני כבר עוסק בתרבות, וביצירה המקומית, אתייחס לעוד שני אירועים. למחרת שובנו מחו"ל עלינו לפואיה באולם 'מגידו' לראות את התצוגה של סיוםמסלול הגרפיקה והציור. אני מניח שכולכם ראיתם את התצוגה המרהיבה של המסיימים,לכן לא אתייחס לצורה אלא למהות. הופתעתי מאוד לקרוא את הגדרת הנושאים של החניכים, את קלות החשיפה האישית, את הפתיחות כמעט ללא גבולות, את חופש הביטוי שכל אחת ואחד נקטו בו. החשיפה הזו החזירה אותי שנים רבות לאחור שנים בהן אנחנו חונכנו להפנים הכל. כבר בגיל 3 או 5 למדנו שאסור לבכות, ש"הבעיות שלך אינן נוגעות לכל הילדים!", "תתמודד איתן לבד!", אמרו לנו וככה גדלנו. אני לא יודע איזו 'שיטה' טובה יותר כשמתעוררות בעיות בחיים, הפתיחות או הסגירות, מי יעמוד איתן יותר במשברי החיים, בפתרון בעיותיו האישיות וכו'. יצאתי מהתערוכה בהרגשה שיש כאן תופעה מדהימה המתאימה למציאותשל היום. והעניין האחרון. רעיה לקחה אותי לטקס יום הזיכרון לשואה שנערך בבית הספר מגידו באולם. התלבטתי קצת כי בדרך כלל, החניכים (באירועים בהם נוכחתי) מפיקים המון רעש ושריקות עידוד. זה היה אחד הטקסים היפים, התרבותיים והאמנותיים שנוכחתי בהם בשנים האחרונות. ההקראות, רמת השירה (איזה קולות) הסרט על מסע י"ב לפולין והריקוד של הבנות בסוף (שהם, באובייקטיביות מוחלטת, הייתה הכי הכי) גם התנהגות התלמידים. אירוע רציני ברמה גבוהה, מרגש, ראוי מאוד! אז יש עתיד לשמירת ערכים! אם ככה מסיימים י"ב שנות חינוך. "שבוע טוב"!
הבלוג השבועי של עמרם גורדון
שבועטוב 