מחר ה21.6.15, היום הארוך ביותר בשנה, שאצלי הוא קשור מזה 14 שנה, ליום הולדתו של מור. מור חביב ויקר! רגע לפני שאתה מגיע לגיל המורכב שהתשובה הארוכה ביותר שנזכה לשמוע ממך תנוע בין: "בסדר" ל"צ" והחבר הטוב והאינטימי שלך יהיה הסלולרי המשוכלל שיהפוך אותך למין רובינזון קרוזו בתוך חברה ומשפחה, אני רוצה לאחל לך שתמצא זמן לתת כבוד לאביך ואמך במובן הצר של הביטוי ובמובן המשפחתי הרחב. שתחזור לממש את כשרונותיך בכדורגל וגם על הבמה, שתקרא ספרים ותלמד כמה שיותר. זכור תמיד, שהזמן רץ מהר ממך וחבל לבזבזו. שתהיה תמיד שמח ואוהב עם אחיותיך בדרכי שלום, עם הוריך וחבריך ושתתמיד בעבודתך ברפת!
אני חוזר לפרשת השבוע "בהעלותך": וידבר יהוה אל משה לאמור. דבר אל אהרן, ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות" מדוע שבעה נרות ולא מניין או תריסר נרות? מדוע הפך מספר שבע למספר החשוב ביותר בתורה ובחיי העם היהודי? ( גם המספר ארבעים). התשובה היא כמובן: לזכר שבעת ימי השבוע מסיפור הבריאה. אבל המספר שבע נועד גם להקל עלינו את הזיכרון. בימים שקדמו להמצאת הכתב היו האנשים צריכים לזכור הרבה מאוד פרטים בעל-פה, ולכן נהגו לצרף דברים רבים ככל האפשר ולהצמידם זה לזה באמצעות מכנה משותף. מסיבה זו נהגו, למשל, להשתמש במספר שבע (מסיפור הבריאה) – לצורך רבים ממועדי היהדות: שבעת ימי השבוע, שבעת קני המנורה, שבעת ימי חג הפסח, שבעה ימי חג סוכות, שבע שנים לשמיטה, שבעה כוכבי לכת, שבעה נקיים, שבעת המינים, יושבים שבעה, וגם האמירה הידועה 'שבע ייפול צדיק וקם'.
השבוע חגגנו את ה"חזון" ויהיה לא הוגן אם לא אזכיר את היצירה החדשנית היומרנית הזו (שאני לא יודע כמה באמת קראו אותה) שאינה מחייבת דבר, אך מאפשרת לנוח על הזרים ולתת לרוח הנעימה הנושבת, לחלוף מעלינו עד שמישהו יקום וישאל: "איפה ארגז הכלים להגשמתו" או "לאיזה כללי התנהלות אישית וחברתית שונים אנו מצפים" התשובה תהיה: "נטפל בזה בהמשך".
שתי הערות קצרות: 1. לתהליך היה ערך עצום במפגשים החברתיים של מעגלי הדיון שתרמו להרגשת השותפות בינינו. 2. המילה 'חזון' ממש יומרנית (ואמרתי זאת לאורך ארבעת הדיונים בהם השתתפתי) חזון זה ישעיהו, חזון זה הרצל, אבל כנראה ש"גדולתנו" היא מנת חלקנו, כי המילים הצנועות 'ערכים' או 'בסיס רעיוני' כבר קטנות עלינו. בצדק תשאלו: למה ציפית? על כך בהזדמנות אחרת! "שבוע טוב"!
שבועטוב 