"שבוע טוב" (202)

12.12.15  ל' כסלו תשע"ו

לחג החנוכה, קבלו את תמצות החג:
מצוות: קריאת הלל, הדלקת נרות, תפילת על הניסים.
מסורת וסמלים: חנוכיה, מעוז צור, הנרות הללו, שמן זית, אור, לביבה, סופגניה, סביבון, דמי חנוכה וניצחון המעטים על הרבים.
היסטוריה של חנוכהמקורות: ספר המקבים א', ספר המקבים ב', מגילת אנטיוכוס, גזרות אנטיוכוס, מרד החשמונאים, נס פך השמן, מתיתיהו הכהן וחמשת בניו,יהודה, יוחנן, אלעזר, שמעון ויונתן. אלעזר הזקן וחנה ושבעת בניה.
סיפור חנה ושבעת בניה הוא הסיפור הכי אכזרי ששמעתי וקראתי מעודי למרות שהיה לסמל עליון לקידוש השם בייחוד נגע ללבי סיפורו של הבן השביעי – צעיר הבנים,ומילותיה האחרונות אליו: "בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: "כך אמרה אמי, אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה נסיון, ואני מעשה".
קרין העבירה לנו קטע שקיבלה מחברה לחג החנוכה. מתוכו קטעים:  "אנו מציינים את חג החנוכה בהדלקת נרות החנוכייה, ששלהבותיהם הולכות ועולות מעלה מעלה…  לפרסם את הניסים. גם הגויים מדליקים נרות ואת שיא החגיגה הם מציינים בהחשכת החדר (למשל בשעת המעבר משנה לשנה – שאנו מכנים סילבסטר) החושך משמש להם כסות ומחסה לסיפוק התאוות והיצרים הגשמיים. אצלנו המגמה הפוכה – להעלות אור! גם כשהמציאות מושכת למטה ואפילו אם הדברים נראים חסרי היגיון, אנו מתאמצים להתגבר ולהפעיל את כוחות האור והחיוב! (אתם מבינים כבר שהיא דתייה) כמו בזמן ההוא שהמכבים נלחמו ביוונים, זה היה חוסר היגיון צבאי, שקומץ אנשים שאינם למודי מלחמה, החליטו למרוד ביוון – האימפריה של אז. לכאורה, מעשה חסר סיכויים, אולם אש האמת והאמונה פיעמה בהם בעוצמה כל כך גדולה, שהם התגברו על מחסומי ההיגיון, העזו והצליחו, העזו וניצחו".סוף ציטוט.

ולפרשת השבוע. כל ילד מכתה ג' – ד' ' יודע שיעקב אבינו אהב את יוסף יותר מכל בניו, ולכן הם שנאוהו. כל בחור צעיר מתמצא, יודע שבעוד שכל בני יעקב קבלו בגדי עבודהמ'שוק הפשפשים'.ליוסף קנה אביו טי שרט תוצרת 'גוצ'י' שכונתה "כותונת פסים". כותונת הפסים זו, הפכה לסמללאורכה של ההיסטוריה שלנו בהתאם לכל תקופה ותקופה,שבאה גם לביטוי בשירת המשוררים: אבן עזרא (1055 – 1138) כתב: "כתנות פסים לבש הגן,/ כסות רקמה מדי דשאו…" ביאליק כתב: "מנהג חדש בא למדינה / שמלת שש וכתונת פסים." יצחק למדן בפואמה "מסדה" על מרד מצדה כתב: "הנה הטלית האדומה / הנה כתונת הפסים החדשה / תתחדש, תתחדש העולם." ושלונסקי בכתבו על החלוצים כתב: "הלבישיני, אמא כשרה כתונת פסים לתפארת." בהתכוונו לבגדי העבודה. ומשה שלגי (מעין חרוד) כתב בהתייחסו לשואה: "הכר-נא הכותונת בנך היא, אם לא כתונת הדם? הן טורף, הה, / אחינו ותהי בו חיה / חית האדם." ואבנר טריינין על מחנות הריכוז בשירו "כתונת איש המחנות": "ולא קנאו בו האחים / על כתונת הפסים / שבה הלבישו גם אותם כשהורדו מהפסים." ואלי נצר כתב אחרי מלחמת יום כיפור: "ראה את ילדינו / שהלבשנום כותונת פסים / ראה אותם בשיירות לעבר ארץ מצריים." נתן זך בשירו "כתונת פסים": "עולמך הצלול ישבר לרסיסים / עת יגע בליבו של עולם מאובן / כי אביך הלבישך בכתונת פסים / יקריבוך אחיך קרבן." ואלה רק כמה דוגמאות איך כתונת הפסים מלווה את ההיסטוריה שלנו. בשמחה אתן לכם לקרוא שירים אלה ואחרים.

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (201)

משפחתנו הגדלה    4.12.15 כ"ב כסלו תשע"ו

אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה / בטח בה לב בעלה.
הייתה כאניית סוחר ממרחק תביא לחמה / זממה שדה ותיקחהו
מפרי כפיה נטעה כרם / חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה /
ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך / נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ /
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה/ רבות בנות עשו חיל ואת עלינה על כולנה.

למה התכוון המשורר?

מדובר באישה בעלת יכולת לנהל משפחה, שלא ניתן לאמוד את שוויה ואין לוותר עליה, שיש לה בטחון עצמי, המדברת אל בעלה בטוב. אישה המתכננת צעדיה, יודעת במה להשקיע, שאינה חוששת מקשיים ומאמץ. מדברת דברי חכמה ומעודדת אנשים למעשה טוב. כל זאת כשבעלה ידוע כבעל מעמד בקרב נותני דעת. למרות שנשים רבות פועלות כמוך את הטובה מכולן. כן רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.

הפיוט היפה שמקורו בספר משלי מתייחס בלשון פיוטית גם לנכדתנו ומה היא בשבילנו? היו לנו כבר מנות אושר גדולות, כשקרין נולדה ואחריה ארבעת הבנים. כשקרין נישאה ואחריה ארבעת הבנים. המשפחה גדלה והתרחבה בחמישה זוגות מחותנים ומשפחותיהם. אך כשבאה נואי לעולם, נכדתנו הראשונה, חשנו אושר עילאי! ידענו כבר שיהיה לנו המשך ודאי. ועכשיו נואי הילדה המתוקה הלבנבנה, עם שיער המשי הבהיר והצחוק המתגלגל, תינשא! ומשפחתנו תוסיף להתרחב. במדבר סיני קראו לכך שבט. וודאי שגם כולנו שותפים בשמחה ובאושר. ולכם נואי ואיתן נאחל אושר ואהבה מעתה ועד עולם!

זאת הברכה שקראנו ביחד בפגישת המשפחות, שנתנה אישור סופי לברית בין נואי ואיתן. רצינו לשתף את כולכם בשמחתנו ובברכתנו.

לאן אתם משייכים את הרגשת האושר ולאן את האהבה? שאלתי את השניים שישבו מאחורי בשיעור, שעל שיחתם כתבתי בשבוע שעבר ולא קיבלתי תשובתם. השבוע ניגש אלי בהפסקה ב', זה שחשובה לו השמחה מבין השניים ואמר לי: "אני רוצה לענות לך על שאלתך." הוציא מכיסו פיסת נייר, הציץ בה ואמר: "תראה, כל אדם ראוי וזקוק לכבוד. זה משהו אלמנטרי, בכל אדם יש משהו שראוי לכבד. בתקופה העתיקה הזקנים היו החכמים שאיתם התייעצו בכל וציפו שמהם תבוא המילה האחרונה לפני כל אירוע. כי הם היו בעלי הניסיון, כי הם הכירו את תופעות הטבע ואת בני האנוש, הכבוד שצריך להינתן לאדם, הוא לא על פעולה יחידית, הוא על סך כלשהו ובא לבטוי בדברים הקטנים, לא בעיטורים! בהבנה למצב, בדיבור סבלני ואדיב במבט ישיר לעיניים ולא פעם מלווה גם בבקשת סליחה. בהרגשת השמחה, כלולים השמחה והאושר, ואין אושר, שהוא נטול אהבה ואין לך דבר הנותן לך אושר יותר מהאהבה" הביט בי והוסיף: "גם בגילנו המכובד" וחייך. "לכן גם אמרתי לחברי השפוף, שהכבוד שאתה מחפש ניתן לך מאחרים בעוד השמחה באה מתוכך! נפרדנו, עד לשיעור הבא בברכת: "שבוע טוב"!