"שבוע טוב" (220)

16.4.16  ח' ניסן תשע"ו
על המקרר שלנו יש מדבקה עליה כתוב: ליאן! ראשי תיבות: "לי ילדה אלוהים נתן". לא פעם תהיתי מה מקור השם ואז רעיה הביאה את הקטע: "ליאן הוא שם של צמח הלוטוס המסמל את פלא הבריאה. את הטהרה ואת היופי הרב שיש בפרח ולכן השם ליאן מביא עמו בשורות טובות וחיוביות. אחרי הסבר כזה מה נוסיף לך ליום הולדתך? שכך יהא ושרצונותיך ושאיפותיך יתגשמו, ואהבתנו בת ה- 19 תלווה אותך תמיד!

12006114_1063908520288201_6360717953322233913_n
שתי נקודות העולות מפרשת השבוע:
1. לשון הרע. הדיבור הוא אחד הכוחות החזקים שניתנו לאדם. ותמיד- תמיד פרשני התורה היו מתייחסים ושואלים איזה שימוש יש בדיבור, מתי לדבר ומתי לשתוק  ואני מוסיף לכך תופעה שאנחנו חווים כל יום: סגנון הדיבור, הבוטות, והקלות הבלתי נסבלת של התבטאות ברשתות החברתיות, של הטוקבקיסטים למיניהם שאף אחד אינו חסין בפניהם. השאלה היא מתי חובה לדבר ולהתריע ואיך להימנע מלשון הרע ולדעת איך להבדיל ביניהן. לפני כמה שנים שמעתי הרצאה הקושרת בין הדיבור ליציאה לגלות ואני זוכר כמה דוגמאות מעניינות: גן העדן. הנחש מדבר סרה באלוהים. אדם וחוה מאמינים לו וחוטאים באכילת התפוח והתוצאה: גלות. או, יוסף, שדיבר סרה באחיו בפני אביו יעקב והתוצאה הגלות הארוכה במצריים (על סיפוריה נחוג חג הפסח) או המרגלים שדיברו סרה על הארץ ואמרו שהיא ארץ קשה ורעה והתוצאה הייתה, ארבעים שנה במדבר בדרך לארץ המובטחת.  וכל אחד מאתנו יודע שלאמירה כלשהי יש גם תוצאה, ולא תמיד חיובית.

2. הטומאה. ידוע, שאישה אחרי לידה זקוקה למנוחה. בתורה קוראים למנוחה זו טומאה. אחרי הולדת בן, כך כתוב בפרשה, האישה טמאה שלושים ושלושה ימים ואילו אחרי הולדת בת, שישים ושישה ימים. ממה נובעת האפליה הזו? בתקופה העתיקה כולם חפצו בבנים שיוולדו להם, שיהוו, בעתיד, כח עבודה במשפחה החקלאית ולכן, אישה שילדה בן, נחשבה כאישה שהצליחה במילוי תפקידה ואחרי 33 יום יכולה להתפנות להביא בן נוסף. ואילו זו שהביאה לעולם בת, מוטב שתמתין. כך בחשבון מצטבר יהיו לה פחות הריונות שיביאו לפחות בנות וכמובן, פחות עוגמת נפש לאב. רחל אמנו נהתה בבכי: "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי", אבל בשום מקום במקרא לא נשמעה התחינה: "הבה לי בנות". משום מה נזכרתי שהורינו בלגלגם על המושבניקים היו אומרים: "מושבניק לא מצליח הוא זה שאשתו מולידה בנות ופרתו- עגלים".
חודש ניסן הוא חודש בו אנו מציינים שני דברים מהותיים וגורליים. חג הפסח, יציאה מעבדות לחירות (בני חורין) ויום השואה, יום לציון השמדת ששה מיליון יהודים על ידי הנאצים. כל חיינו נעים בין שני האירועים האלה ולכן כל כך חשוב לזכור ולחגוג את יום העצמאות, יום הקמת מדינת ישראל. על כך נכתוב בחודש אייר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.