16.7.16 י' תמוז תשע"ו
לגלי ולירן ביום הולדתם:
אתה גלי, חובב הספורט, מדריך להכרת שחקני כדורגל בעולם כולו, המתעניין ושולט בכל אמצעי התקשורת, שבהם אני מכיר רק את הטלוויזיה ואת המחשב והסלולרי באופן מוגבל בלבד, אתה ילד סקרן, מתעניין, ילד שגם יודע למצות את הצחוק וגם את הבכי עד תום, (בן טוב ואח טוב), ילד חמוד העולה לכיתה א'. האיחול המתאים והראוי לך הוא 'שיהיה לך בהצלחה'! ולמשפחתך הרבה נחת ואהבה.
וללירן, ילד שלנו, שאנחנו מעריכים כל כך את ההשקעה וההצלחה בתחומי העיסוק והפעילות שלך בשנים האחרונות. תמיד חושבים רק שלא תפגע איפה שהוא בדרך, שלא יקרה לך כלום. תמשיך בדרך שבחרת! אנחנו תמיד לצידך ומאחוריך. ובכל זאת… תתחיל גם לשמור על בריאותך. לכן תסלח אם יש 'נדנוד' כלשהו בשאלותנו. הורים תמיד נשארים הורים גם שילדם בן 53!. לך, לסיון ולילדיכם חיבוק אהבה גדול מאתנו.
בחיים לא פעם נתקלים בתופעה של שכר ועונש. ביסוד, מקומה בתורת החינוך. בסיפורי המקרא התופעה מוזכרת לרוב באירוע קיצוני. פעמים רבות תהיתי מדוע משה רבנו הגדול נענש כל כך קשה על ידי אלוהים בפרשת השבוע "חוקת": והסיפור: העם התלונן על צמא כבד, משה התלונן בפני אלוהים על כך, אלוהים ציווה עליו לכנס את העם ליד הסלע הגדול, לדבר אל הסלע שממנו יפרצו המים. משה לא דיבר אל הסלע אלא היכה בו והמים פרצו ממנו והירוו את כל העם הצמא. ואז אלוהים כעס על משה: "הוריתי לך לדבר אל הסלע ואתה היכית בו ולכן אני מעניש אותך ואת כל דורך בכך שלא תבואו אל הארץ שהועדתי לכם". העונש לדעתי לא פרופורציונלי ל"עבירה". הפרשנים אומרים: משה בהכותו בסלע, במקום לדבר אליו, מטיל ספק ביכולתו להוציא מים מן הסלע, משום כך, אינו נותן אמון מלא באל ואינו מנהיג דיו להוליך את העם לארץ המובטחת. שזה הדבר אליו משתוקק משה יותר מכל. יש האומרים שמשה כשל בהתנהלותו כדי להפוך עם של עובדי אלילים לעם המאמין באל אחד. המסנגרים עליו אומרים, שמשה בצניעותו, לא דיבר אל הסלע כי לא רצה שהעם יחשוב שהוא קוסם ולכן הוכיח להם במכת המטה למען שיחזו במו עיניהם בפעולתו. אבל אני אומר שבשכר ועונש, ובכלל בחינוך, קיימת קודם כל המידתיות ושיקול הדעת בקשר בין המעשה לבין העונש? ולגבי משה, האם באמת "חוסר הציות" עומד מול 'מפעל החיים' הענק שלו עד כדי להטיל עליו עונש כה חמור? הרי משה הלך יד ביד עם אלוהים מאז פרשת הסנה הבוער. לדעתי, משה לא היה ראוי כלל לעונש אפילו אם שגה לדעת אלוהים באבחנתו בין טפל ועיקר בסוגיה איך העם יקבל מים לרוות צמאונו. מכל הכתוב כאן אתם מבינים שבעיני משה היה מנהיג גדול של עם ישראל, אולי הגדול שבהם, וכל פעם שמגיעים לפרשה אני חושב לעצמי איזה "הפי אנד" אישי, היה יכול להיות אם משה היה מכניס את העם לארץ. בזמן האחרון הסתובבתי די הרבה בין רופאים בתחומי בריאות שונים ואני עוד לא בן 83. ראו את משה… והוא מככב בשלושה ספרים: שמות, ויקרא ודברים, לא מוזכר בסיפורי המקרא, שסבל אפילו ממחלה אחת, לא כאבי ראש, לא כאבי גב, לא מיחושים בחזה, לא קשיי נשימה, לא איבוד זיכרון או רעידות כלשהן, לא כאב שיניים ואפילו להר נבו (817 מ' מעל פני הים) והוא בן 120 שנה, עלה רגלית בעצמו. – הלוואי עלינו! "שבוע טוב"!
שבועטוב 