"שבוע טוב" (238)

27.8.16  כ"ג אב תשע"ו

ברכות לתימור ליום הולדתו: תימי, "ילד הסנדוויץ" שלנו, לא רק שאתה העורך והמעצב את ה"שבועון" הזה (ועל כך תודה גדולה) ולא רק שברוחך ובהתנהלותך יש חכמה ותבונה רבה, תמיד אתה מוצא את הזמן להתקשר ולהתעניין מה קורה אצלנו. בימים אלו שתומי מגובס ואתם מרותקים, נוסף לברכת יום הולדת לך, אנחנו שולחים לכל משפחתך המוכשרת ברכה חמה. אוהבים אותך מאוד ותמיד מצפים לראותכם. הרבה נחת, אהבה, בריאות ואושר!

השבוע נתקלתי במאמר המנמק למה ארץ ישראל שייכת כולה לנו, כי אותה קיבלנו מהשם לפני 2500 שנים. מאברהם רבינו, דרך יהושע בן נון. מאמר ובו פרטים על מקומות חשובים, מלחמות קשות הנותנות לעם ישראל את הארץ שהובטחה לו. לתומי חשבתי, שמדינת ישראל קמה כתוצאה מהחלטות מדיניות של אומות העולם.  שההתחלה הייתה בשלהי המאה ה- 19, בחזון, חזונו של הרצל למצוא לעם היהודי בית לאומי, חזון שקיבל את אישורו בקונגרס היהודי הראשון ב- 1986. הרצל ביקש את אישור התורכים ולא צלח. האישור המדיני הראשון הייתה "הצהרת בלפור" המכריזה על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ב-  2.11.1917 ואושר ע"י ממשלת בריטניה.  לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם "חבר הלאומים" (האו"ם כיום) שאישר את הצהרת בלפור והכריז על בריטניה כבעלת המנדט על א"י. זו כבר הייתה הכרה רחבה של עמים רבים. בכ"ט בנובמבר תש"ח החליטה עצרת האו"ם על חלוקת א"י ממערב לירדן. חלק של 17% מהשטח ליהודים והיתר לערבים למעט ירושלים שתישאר בינלאומית. כך קמה המדינה! מי צודק יותר בעל המאמר על זכות אבות או אני?

בשבוע שעבר סיפרתי על ט' באב. הפעם אתייחס לט"ו באב המכונה בפי העם "חג האהבה". האמת היא שט"ו באב אף פעם לא הגיע לדרגת חג ממש כמו ט"ו בשבט או אפילו ל"ג בעומר. יש האומרים שהסיבות הן: א'. הפוריטניות של התנועה הציונית בראשית דרכה בא"י. ב'. התאריך חל בחופש הגדול, בו סוכני הפצת התרבות – המורים והגננות, לא מלמדים בחופש, בשל כך גם אינו זוכה לפופולריות רבה. ממשפט אחד, שנכתב במשנה (תענית ד' ח'.) ניתן להבין  שבט"ו באב נערך חג עממי בו צעירי ירושלים בנים ובנות יצאו אל הכרמים ומצאו בני זוג. מפרשי כתבי חז"ל במאה ה- 19 מעלים השערות שט"ו באב היה בכלל חג חקלאי קדום, "חג הבציר"! ומסתמך על כך שמצויין במפורש שהבנים והבנות יצאו לחגוג בכרמים!. כך או כך, היום מנסים לחדש את ה"חג" באופן כזה או אחר.

השבוע השלמתי בהצלחה את הטיפול בעיני שנמשך יותר משנתיים. בעודי ממתין לקוסמת ד'ר מטלון, ראיתי שליד דלת חדרה ב"לין" כתוב: "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות את יופי העולם ולהלל את היופי המופלא הזה שאין בו דופי, ולהלל את מי שעשה אותו יפה להלל, ומלא, כל כך מלא יופי"! וחתום המשורר נתן זך. וזו התוצאה של טיפולה המסור ועל כך הודייתי לה. איזה יופי!

"שבוע טוב"!

"שבוע טוב" (237)

20.8.16   ט"ז אב תשע"ו

הידעתם שתשעה באב הוא יום צום? באמצעות הצום באה לביטוי הכוונה והרצון של החברה או הפרט לרצות את אלוהים, לבטל גזרה או עונש שהטיל על העם. ביום זה  (586 לפני הספירה ו – 70 לפני הספירה)  חרבו בית המקדש הראשון והשני. הראשון בשל שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות והשני בשל שנאת חינם. הסיפור "שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" הוא: שאחד מעשירי ירושלים בייש את שנוא נפשו בנוכחות נכבדי העיר והעלבון הגדול הביא את המבוייש להאשים בפני הרומאים את נכבדי ירושלים כי קשרו קשר נגדם. הוא זייף עדות שקר שמשכנעת את הרומאים באמיתות דבריו והם מחריבים את בית המקדש. למה קבעו את המועד לתשעה באב? על מועד חורבן הבית הראשון קיימות שתי גירסאות. בספר 'מלכים' המועד הוא החמישי באב ובספר ירמיהו מצוין העשירי באב. וכך גם מציין עד הראייה לחורבן יוסף בן מתיתיהו. כדי לרצות את אלוהים הוכרז על יום צום לתפילה ותחינה. עם שיבת ציון מבבל והקמת הבית השני לא היה כבר טעם לצום.והוא בוטל. הראייה, שימי צום לא מוזכרים כלל בתקופת בית שני. לא נמצא זכר לצום כלשהו במגילות קומראן. אפילו הפילוסוף פילון וההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו לא מזכירים צומות כלשהם. מתי התחילו לצום בט' באב?  רק אחרי נפילת ביתר, המהלומה שסיימה את מרד בר כוכבא ב – 135 לספירה חזרו היהודים לדפוס שהצליח במימושו אחרי חורבן בית ראשון לקבוע יום צום. ונקבע שהצום יהיה בט' באב.
אני מרשה לעצמי, ברוח זו,  "להלך על בקבוקי המחלוקות" ולדון בסוגית "גודל" הקיבוץ. זה לא סוד שאיננו כבר הקיבוץ הקלאסי, חסרה מטרה, חסרה אידיאולוגיה משותפת (פחות או יותר), חסרה אינטימיות בין החברים ואולי חסרה במיוחד ההיכרות בין החברים. קיבוץ בו אינך מכיר ולא מכירים אותך בין רבע לשליש מהחברים הוא כבר משהו אחר ש"משתמש" בשם התואר: קיבוץ. השותפות בתחומים העיקריים של חיינו, באמצעי הייצור, בחינוך, בתרבות, בבריאות היא מאוד מהותית וחיונית אבל אנחנו בזמן מתאים להביא לשינוי המושג קיבוץ למונח ה"קהילה" או "ברית חברים". הקיבוץ – גוף המשתנה מאז היווסדו בשנות העשרים של המאה הקודמת – בנוי על הזדהות עם רעיון מסויים, שבונה חברה מסויימת אליה מחנכים את הבנים, הבסיס לביצוע המשימה הוא היכרות מלאה בין השותפים. שהמשפחה היא רק אחד ממרכיביו. הפעילות המשותפת, עבודה עצמית, המפגש החברתי ויצירת תרבות מקומית. ברור שבקיבוץ הקטן, האינטימי, היה קל יותר להשיג ערכים בסיסיים אלה שבקיבוץ הגדול והגדל קשה להשיגם. אם פעם הקיבוץ היה כאגרוף היום הוא יד פתוחה באצבעות רפויות. האם יש גבול לגודל הקהילה שתשאף לחיות ע"פ אותם ערכים הקרואים עד היום קיבוץ? לצערי, אני אומר: הגודל קובע