17.6.17 כ"ג סיון תשע"ז
בדרך לבר אילן שמעתי שיחה ברדיו (אני חושב שהיה זה קולו של מאיר שלו) שאמר למיטב זיכרוני: "מה שקורה במזרח התיכון מקורו בירושלים! עיר שכולה פרי המצאה. אנחנו היהודים מתייחסים כמובן לסיפור/מעשייה שאברהם אבינו ישב על ראש הר ואלוהים דיבר אתו והבטיח לו את הארץ. "וירושלים בירתה", המוסלמים אוחזים בסיפור/מעשייה, שמוחמד טס על גבי סוסו המעופף ונחת על הר הבית "וירושלים בירתה" והנוצרים באו לחפש את המקום בו ישו נולד מבתולה, המקום ממנו קם לתחייה ועלה לשמיים "וירושלים במרכזה". בקיצור, אמר המתראיין, כל הפוליטיקה של המזרח התיכון מתבססת על "פייק היסטורי" בלשון ימינו. המציאות נראית יותר גרוע מזו הנשמעת. כי ירושלים אולי היא לב הבעיה הבינלאומית, אך בעיני, המכשול לשלום הן ההתנחלויות! וזה המקום לפרסם את מפקד המתנחלים על פי נתוני הלמ"ס:
ב- 1968, שנה אחרי מלחמת ששת הימים, היו 5 התנחלויות ובהן 200 נפש. .
ב- 1997 היו 126 התנחלויות ובהן התגוררו 152.577 נפשות.
ב- 2015 היו 125 התנחלויות ובהן 382.916 נפשות. (לציין במיוחד שב- 2009 הותרה הבנייה במעלה אדומים). למרות היותי די אופטימי ביחס לאפשרות תאורטית להשכנת שלום מתישהו, לא נראית באופק שלי אפשרות מעשית לכך. היום, יש האומרים, שגושי התיישבות יישארו בידי ישראל ויפונו רק המתנחלים מחוץ לגושים. לפי אותו מפקד, היום חיים מחוץ לגושים 168.657 נפשות המהווים 40% מכלל המתנחלים. אני מזכיר עובדות אלה כי הן ההוכחה שמלחמת ששת הימים בעצם לא הסתיימה והשלום המיוחל מי יצפנו?
מזמן לא נגעתי ב'פרשת השבוע', השבוע, "בהעלותך!" בפרשה נאמר: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעה נרות". למה הפך המספר שבע (7) למספר החשוב ביותר בתורה ובחיי העם היהודי? התשובה המתבקשת מתבססת על סיפור בריאת העולם בשבעה ימים, אך, הפרשנים המודרנים אומרים, שהמספר שבע נועד כדי להקל עלינו את הזיכרון. בימים שקדמו להמצאת הכתב היה על בני האדם לזכור הרבה מאוד דברים, וחיפשו דרך להקל, כאן החל השימוש במספר שבע, שאותו זכר העם מסיפורי הבריאה והעביר אותו לרבים ממועדי היהדות: שבעת ימי השבוע, שבעת קני המנורה, שבעת ימי חג הפסח וחג סוכות, שבע שנים לשמיטה, שבעה כוכבי לכת, שבע ברכות, שבעה נקיים, שבעת המינים, שבעה על מות, שבעה רקיעים ואפילו אמירה: שבע ייפול צדיק וקם. ואם כבר עוסקים באמצעי זכירה, אבותינו המציאו גם את ראשי התיבות כדי להקל על הזכירה. הראשון היה רבי יהודה שנתן סימנים במכות מצריים "דצך עדש באחב". לבני דורנו, מוכרים יותר מימי שרותינו הצבאי ראשי התיבות: "פזצט"א" (פול, זחל, צפה, טווח, אש.)
ואם כבר צבא, שימו לב שלא כתבתי מילה על 35 שנים למלחמת לבנון הראשונה, שפרצה ב- 6.6.1982, כבר כתבתי מספיק על מלחמות!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 