זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה
4.4.20 י' ניסן תש"פ
כך החלה המערכה על משמר העמק, היום, לפני 72 שנים:
להלן קטע מתוך הסיפור "פתע נקטעה הילדות": "…השעה הייתה בסביבות ארבע וחצי. זה עתה סיימנו את העבודה המיוחדת שהוטלה עלינו, בני ה13-14- , למלא באבני החצץ את ארגזי העץ שנועדו להגן על חלונות הבית הגדול, בית חם למאה ועשרה ילדים, עליו תפארתנו וגאוותנו. עמדנו בפרוזדור הארוך והתווכחנו בינינו, לא כמו המבוגרים, אם תהיה מלחמה, אלא מתי תתחיל ומה אנחנו הילדים נעשה ובמה נוכל לעזור. ואז ניתך המטח הראשון שהפך את הקומה בה גרנו לשברי חלונות , לחלקי לבנים מתעופפות ועשן אפור מעורב בענני אבק החל להתאבך. אי- אפשר היה לנשום, אי- אפשר היה לראות כלום. מיהרנו כל אחד לחדרו, הורדנו את המזרנים והשמיכות מהמיטות ופרשנו אותם מעלינו. התקפלנו מתחתם ומדי פעם הוצאנו את הראש כדי לנשום אוויר ולשמוע אולי מישהו בכל זאת בא לומר לנו מה עלינו לעשות. הפגזים המשיכו לנחות על הבית הגדול. מדי כמה רגעים פגז (רק אחרי המלחמה אמרו לנו שהערבים חשבו שזה בית המפקדה של היישוב). התחפרנו עמוק יותר תחת המזרונים והשמיכות ונצמדנו אחד לשני. כך שכבנו עשרים וארבעה ילדים וחיכינו לאיזו אות, הודעה, הוראה, אבל שום מבוגר לא בא. פתאום שמענו מהחדר הצפוני צחוק וקריאות: "הופ, הפגז פגע באבו-שושא, הופ, הפגז נפל לואדי". אלניס התיישב על החלון ודיווח לחבריו לחדר מה מתרחש בחוץ. בחדר, שמדרום לחדרי, נשמעה קריאה פחות שמחה; למיטתו של אהוד חדר פגז תותח שלא התפוצץ ואנחנו יצאנו מחדרינו לראות איך הוא נראה. לאט- לאט החשיך וההפגזה חדלה".
בימים רגילים היינו חוגגים אירוע גדול ביום הולדת ה- 30 של יהב: סרט, שירים וריקודים, משקאות הולמים (כמובן גם ספרייט). אבל הימים אינם רגילים! היום אי אפשר אפילו לחבקו, לצ'פחו, להעביר יד על ראשו והמילים שייאמרו אינן די חמות כדי לומר: אנחנו אוהבים אותך מאוד, אנו מלווים אותך 30 שנים ודרכך רואים איך העולם סביבנו משתנה. היום ראה את עצמך: חי עצמאי בעיר, יש חברים, יש חברה אהובה, יש לימודים שבחרת בהם, יש מקצוע, יש שליטה בחייך, העמוסים בטכנולוגיה, יש דירה שכורה מסודרת. ועדיין מחפש עתיד של איפה ואיך. כמובן שהיינו רוצים שתהיה בקירבתנו אבל הכי חשוב שתהיה בן אדם מאושר, שיהיה לך טוב ושמח בכל שתעשה, שתמשיך להיות לבבי וחם ומחבק, להיות אוהב ואהוב. ויש לברך גם את הוריך מולידיך ביום הולדתך!
קבל חיבוק גדול מאתנו, הסבים שלך, בו נזכה אותך (מבטיחים), בתום מגפת הקורונה בהביאה רק רעות לעולמנו. נשאף אך לטוב גם אם תארך הדרך. "שבוע טוב"!
שבועטוב 