"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
21.5.22 כ' סיון תשפ"ב
בדרך כלל תכניות בישול בטלוויזיה לא מעניינות אותי. אבל… באחת התכניות סיפרו על מעדן חדש במסעדה בתל אביב שבה אפשר לאכול חגבים!, וכמה זה טעים, והוסיפו שבחים גדולים על המאכל החדש. נזכרתי במעשה שהיה, כשמשפחת הרפז באה לקיבוץ ב- 1942, לפני 80 שנה כבר אז התנסיתי בטעימת בשר חגבים וגם כתבתי על כך סיפורון ששמו ״כמו בהרצליה״:
"עודד בא אלינו לכתה ג' מהרצליה. שמנמן, חייכן, חביב כזה, מיד אהבנו אותו. יום אחד בחופש הגדול, הלכנו שנינו לגן ב', גן השזיפים. האוגדן כבר נקטף כולו ורק פה ושם נראה שזיף צהוב בין העלים הירוקים. הלכנו לגן ב' כי רצינו לאכול שזיפים וידענו שאין שם אדם מבוגר שיסלק אותנו. בשולי הדרך לגן הייתה מעין תלולית ארוכה של אבק לבן, עדין כמו טלק. גררנו את רגלינו בתוך האבק שהתרומם וצבע את רגלינו ובגדינו בלבן. עודד אמר: "בוא נעשה תחרות מי משתין יותר רחוק, נראה מה זה יעשה לאבק, כמו שעשינו בהרצליה בחולות". לבשנו מכנסיים כחולים בצבע "הפועל" וגופיות לבנות. קצת אחרי שהתחלנו בתחרות כשמכנסינו מופשלים, פתאום קרא, כמעט צעק: "תפסיק"! על פי הכתם שנראה במכנסיו הבנתי שהוא כבר קטע את ההשתנה שלו. הוא אפילו לא שם לב לכך מרוב התרגשות. הוא זינק קדימה וחזר כשחגב בידו. "בוא נאכל אותו", הציע. "אוכלים חגבים?" שאלתי. "חכה כאן, אמר, כשהוא אוחז בחוזקה בחגב, "אני הולך לחדר של אמא להביא גפרורים וניצלה אותו. בינתיים אסוף עלים יבשים וזרדים". עד שחזר, סיימתי להשתין, אספתי ערמה של עלים יבשים וטיילתי לי לאורך תלולית הפודרה הנעימה בשולי הדרך. כשחזר, הדליק את האש, שם את החגב באש ועם מקל קטן לחץ את גופו שייצלה היטב. כעבור דקות אחדות הוציא את החגב מהאש ואמר לי: "אוכלים רק את השוקיים, תביט!" עודד תלש רגל והראה לי איך הוא אוכל את הרגל סביב- סביב. תוך תחושת סלידה לקחתי גם אני רגל אחת. להפתעתי, לשוק של החגב היה טעם של עוף. בשר עוף דווקא אהבתי, אבל המחשבה על מה שאני אוכל הגעילה אותי. האש התחילה להתפשט אך עודד, אחרי שכרסם את יתר הרגליים אמר: "אתה לא מבין מה זה טוב, זה טעים כמו בהרצליה". כשסיפרנו בערב לילדים שאכלנו חגב, לא סיפרנו להם שכמעט גרמנו לשרפה ורק מאיר שעבר שם במקרה כיבה את האש בחולצתו, כשאנחנו נסים על נפשנו.
וברכות לשהם ליום הולדתה. האיחול הראשון: בריאות. האיחול השני: שתזכי במהרה בדירה חדשה גדולה יותר, יפה יותר ובעיקר: נוחה יותר. האיחול השלישי: שתמשיכי להיות לנו נעימה, טובה, פתוחה וחביבה, שיהיה לך הכי טוב! והאיחול הרביעי: שתחזרי מהר לעולם המחול, ותרקדי. החמישי : הרבה נחת ואושר במשפחתך שלך ובמשפחתנו הגדולה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 