"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
5.11.22 י"א חשוון תשפ"ג
על תוצאות הבחירות ציטוט מאהוד מנור: …אין לי ארץ אחרת…
שלכת בתהליך בין הבחירות לפרשה
לפרשת "בראשית": התורה נפתחת בתרועות וחצוצרות, או אם תרצו בתוהו ובוהו. היופי של מים ושמים, דשא ועצים, מאורות היום הלילה מגיע מהר מאוד לנקודת השבר – כשמגיע האדם. וכבר בדור השני של האנושות שכולל שני בנים בלבד, מתרחש הרצח הראשון שבא מתוך קנאה, קנאת קין בהבל בשל הקשר הטוב יותר שבין הבל והבורא. זה לא סיפור עם, זה המשך ישיר לגירוש מגן העדן, בו אדם וחוה לא יכלו לשלוט ביצרם ולא לאכול מעץ הדעת. ה'סיפור הראשון' הסתיים "רק" בגלות מגן העדן, שזה עונש בו נושאים בני האנוש עד היום. הסיפור השני הסתיים באופן טרגי יותר, ברצח של רבע מהאנושות עלי אדמות וחצי מהפוטנציאל להמשכיותה של האנושות. כי להבל לא יהיו ילדים ולא תהיה משפחה. בכל הסיפור הכתוב אין נימה של הזדהות או הבנה עם הכעס והקנאה של קין, הדגש הוא על הרצח!,שהוא נורא ואיום לכשעצמו, והוא יכול להתרחש גם במרחב הכי מוגן של האדם – במשפחה. במקרה שלנו אנו למדים שני דברים: 1. עד כמה קשה הקנאה ו-2. על רצח אין מחילה.
בשנים האחרונות אני נאלץ לבלוע יותר מפעם אחת את הסטיות מעקרונות הבסיס של חיי בקיבוץ. אבל השבוע, נחצה הקו האדום. נשמעו אמירות ש"היום זה קיבוץ אחר" ש"תפיסת החיים (האידיאולוגיה) כבר לא קיימת, לפחות לא משותפת לכולם", ועוד הערות על גישתי "הלא ריאלית לחיי הקיבוץ" העכשווי. נחצה, ראשית, באדישות הציבור להתייחסות למהו תפל ומהו עיקר ולא אוסיף יותר. ושנית, העניין עצמו – איך ייתכן שאנחנו כקיבוץ נהיה שותפים למימון לימודי 'רבנות' של בן שחזר בתשובה לקיבוץ במסגרת מסלול בנים ללימודים? אחד מעקרונות היסוד המרכזיים של הקיבוץ הוא החילוניות! בנושא זה אין פשרות ואין ויתורים. יחס כבוד והבנה לחברים/הורים דתיים, כן! פעילות דתית המתערבת בחיינו, לא! ומי שלא יכול לקבל את העקרון הזה לא יכול לחיות בתוכנו. היום הישתלט העקרון: כל בן שרוצה לחזור נקבל אותו ונספק את כל רצונותיו מכפתור לרכב ועד "שילמד מה שהוא רוצה". עקרונות חיים אינם משתנים על פי דעת המרכיב האנושי המנהל את חיינו בזמן מסויים, עקרון החילוניות גובר על עקרון קבלת בנים שעלולים לשנות את דפוסי חיינו. ורב, זו אוטוריטה! התמיכה שלנו בלימודי רבנות, בטיפוח ופיתוח הדת, נוגדת את אופי חיינו. כמה הקיבוץ צריך לוותר בשביל לקדש עקרון זה. ומי אומר שמחר לא תבוא התביעה או בקשה להקים בית כנסת? אל דאגה, זה לא יפגע בבונוס כי הפרוייקט ממומן על ידי משרד הדתות!, לא על ידי היזם! התגובה הרי תהיה: "למה לא" וימצאו לכך גם תומכים. אני יודע שהתקיים דיון על כך ושם נאמר 'שאנחנו לא מתערבים במה שבנינו רוצים ללמוד', חבל שאלה שדנו לא ראו את הצד העקרוני בטרם החלטתם, או לחלופין, לפחות לקיים על כך דיון ציבורי. (ולא רק פירסום מובלע ברשימת המשתלמים) כנראה שכבר לא אכפת לנו, "הפרטת המזון" הרבה יותר ערכית וחשובה. רבים יחלקו על גישתי ויגידו: "תן לחיות", או ישאלו: "זה מה שמדאיג אותך?". אני כותב בתקווה שלמישהו שמאמין בקיבוץ זה יהיה איכפת.
וברכות למיה ליום הולדתה. אני לא אוהב את הביטוי "אסיר תודה" בשל המילה "אסיר". אבל לפני הברכות רוצה להודות לך על דאגתך לנו, דאגה מעשית ועניינית מהלב. מאחלים לך אושר ושמחה באהבה גדולה לך, עם הדר ומור, קיקה וניני. הסתגלות מהירה למצב שילדיכם כבר פורחים מהקן, וכדאי שתתחילי לשנן את "עוף גוזל"… מאחלים לך שכל שתרצי יתגשם ומהר ואיננו שוכחים גם לברך את הוריך ש"נתנו" לנו אותך! חיבוק בשם כל המשפחה!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 