"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
1.7.23 י"ב תמוז תשפ"ג
ונפתח בברכות לתלמידי 'היסודי' עם צאתם לחופשה חשובה ומהנה. ללי, רומי, תומי ושני. נברך את לי שזכה במקום שלישי ומאוד מכובד בתחרות במתמטיקה ברמת גן, לגלי הנמצא במחנה אימונים בכדורגל בבולגריה. לרומי שנבחרה לשחקנית מצטיינת בקבוצת הכדורגל בה היא משחקת, לרעותי ויהב בעברם לדירתם החדשה ו… לליאן עם שובה הביתה אחרי שנת חופש ושיטוטים בעולם. חשבתם פעם כמה הגאווה ממלאת אותנו?
בפרשת השבוע "חוקת" מאבד משה את שני אחיו מרים ואהרון, שני עוזריו ותומכיו הגדולים. פרק ראשון: מרים, אחותו הגדולה שהיא זו ששמרה עליו מגיל אפס, שנעמדה בין השיחים וראתה את התינוק נלקח לארמון המלך, זו שיזמה והלכה לבת פרעה לשכנעה שאמא יוכבד תהיה המינקת שלו, היא זו שדאגה לקשר בינו למשפחה ועכשיו היא מתה, 'מתה בשנתה'. משה קובר אותה במדבר וממשיך הלאה. פרק שני: המים. העם מגיע למדבר צין ומחפש מים. העם מתלונן בפני משה ואהרון על הצמא ואלוהים אומר למשה: "דבר אל הסלע ויצאו המים". אבל הם לא מדברים, הם מכים בסלע כדי שיצאו המים ואלוהים מענישם מיד ואומר להם: "כיון שלא דיברתם אלא היכיתם לא תזכו להיכנס לארץ". פרק שלישי: למה? ולכך שתי תשובות שונות. הראשונה, הפסיכולוגית: משה היה שרוי באבל כבד על מות אחותו, איבד את האבחנה בינו כמנהיג להיותו אח שכול. מחמת סערת הנפש והכאב שגה במעשהו. בעומדו מול הסלע ומול העם הצמא ובגבור צערו, הכה בסלע כשנפשו מחפשת גם מים וגם את מרים. השנייה, החינוכית: בעת היציאה ממצריים שיטת ההענשה הייתה פיזית, המכה. ב'מקל'. אבל פני הדור במדבר הולכים ומשתנים ולארץ ישראל ייכנס דור חדש/אחר, דור שיחליף את המקל במילים. בהיבט החינוכי הדור שיצא את מצריים, היה דור עבדים, דור שהורגל לקבל מרות וסמכות, דור שחונך בכוח הזרוע, אבל הדור החדש לא התחנך על כוח הזרוע, אלא על כוח ה'שיח', לדבר על רוח ועל ערכים במילים טובות, בשכנוע ובהתלהבות. "מה שהתאים לדור שידע לקבל "מקל", לא מתאים לדור שרוצה להזדהות ולהבין, . כך יצטרך לנהוג בארץ אותה נכבוש. לכן זה סיפור על חינוך וערכים (אני לא בטוח שההסבר שלי משכנע למה משה הכה בסלע ולא דיבר אליו).
השבוע החל החופש הגדול ואלו תולדות החופש הגדול. מה שכונה חופשת הקיץ בעבר, החופשה לא נועדה כלל למנוחה ו'למילוי מצברים', אלא, כדי לאפשר לילדים/נערים לעזור להוריהם בעבודות החקלאות בעונת קציר וקטיף היבולים. מכונן 'החופש הגדול' שהחל בגרמניה, היה המלך הפרוסי פרידריך הגדול (1712-1786).שנודע גם במדיניות החברתית המתקדמת שהנהיג. הוא זה שיצר את מערכת החינוך היסודית והוא זה שיזם את פגרת הקיץ והתלמידים שעזבו את בית הספר, יצאו בהמונם לעזור בעבודות הקציר שדרשו הרבה מאוד 'ידים עובדות'. ואצלנו בארץ ישראל הונהג, מאותן הסיבות, על ידי הסתדרות המורים ב- 1904. על הצורך בחופשה לא היה ויכוח גדול, הוויכוח היה על מועד החופשה. מושבות הגליל שהסתמכו על גידולי הפלחה, נזקקו לעזרת הילדים בחודשי הקיץ. במושבות יהודה העדיפו שהחופש יחול בחגי תשרי. רק ב- 1920 סוכם על תאריך אחיד לחופש הגדול לכל ילדי ישראל. וכך נוהגים מאז ועד היום.
חודש תמוז הוא הראשון לחודשי הקיץ. לציון עונת הקיץ אנחנו מביאים מספר צילומים של רעיה.
"שבועטוב"!
שבועטוב 