"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
26.8.23 ט' אלול תשפ"ג
בראש הדף מתנוסס המספר 600! שפירושו האמיתי הוא שזו הפעם השש- מאות שאני כותב את 'שבועטוב' וזה עושה לי טוב על הלב. אני יודע שלי זה משמעותי יותר מאשר לקוראי, הן במשפחה הגדולה שלנו והן לקוראים החברים שלי. אפשר לומר: "מביט אחורה" בסיפוק. אני, אתם יודעים, איש צוות. אני מרגיש את רעיה העורכת הכי טובה שיש ואת תימור כמעצב חכם ורגיש, נוכחים איתי ממש בעת הכתיבה מדי שבוע, אני מודה להם!
על אף שפרשת "שופטים" נפתחת בהגדרת תפקיד השופטים והשוטרים במרכזה ניצב מעמד הכוהנים. אני אתייחס לנושא הכתרת מלך בישראל. אלוהים מעריך שעם ההתנחלות בארץ ישראל, ירצה העם גם במלך, דוגמת כל העמים שסביבו. שלוש הגבלות עיקריות הוא מונה כתנאי להקמת מלכות: 1. אסור למלך להרבות בסוסים כדי שלא יחזיר את העם למצריים. 2. אסור למלך להרבות בנשים ובכסף כי אלו מהוות סכנה לאבוד מוסר בסיסי. מלך עשיר מאוד עם עשרות נשים הוא לא הדמות שהתורה אומרת שצריך להעמיד בראש העם. 3. המלך צריך לכתוב לעצמו ספר תורה פרטי ולקרוא בו באופן קבוע. התורה רוצה שעם ישראל יישא עיניו למלך, שהוא אדם צנוע ומוסרי, ולכן עליו להתהלך עם ספר תורה צמוד כמו שכתוב: "לא גלימה, לא כתר לראש ולא נעלי יוקרה אלא ספר תורה, "ספר חינוך". במילים אחרות: התורה מגדירה את השפע ואת היעדר המוסר כנקודות תורפה. ואת הצורך לקבוע את היעדים וידיעת הגבולות שלנו והמלך, אפילו שהוא המלך שלנו, אינו מלך העולם. מלך העולם הוא אני, חוזר ומדגיש האלוהים.
ולאקטואליה: ישראל לא יכולה להיות מדינה ליברלית כל עוד היא מתעקשת להיות, קודם כל מדינה יהודית ורק אחר כך דמוקרטית. במוסדות השלטון בישראל של היום לא מדברים כלל על הפרדה בין הדת למדינה אלא מחפשים איזונים בין הדת והמדינה. כולנו זוכרים עוד מימינו בבית הספר, (זוכרים?) כשקראנו את "מדינת היהודים" של הרצל שבספרו הוא קורא להפרדת הדת מהמדינה. ואין זה אומר שמדינת ישראל לא תהיה לארץ מקלט ליהודים בגלל האנטישמיות שהייתה מאוד נפוצה באירופה. אבל הרצל שלל את קיומה של מדינה החיה על פי עקרונות הלכתיים העומדים בסתירה לעקרונות בסיסיים של דמוקרטיה ליברלית מודרנית ואני מוסיף, שאפשר לקיים את חוק השבות במקביל לשוויון מגדרי, זכויות מיעוטים ואפילו דיני אישות אזרחיים למי שרוצה בכך. מדינת ישראל נוסדה בפועל כמדינה חילונית שהיה בה מיעוט דתי. שני אלה יצרו את 'הרבנות הראשית' ומכאן… המדינה תספק את השירותים הדתיים. הרבנות, זכתה בשני תפקידים: הדתי והמעשי. וכך נוצר מצב, של קושי בהפרדת הדת מהמדינה. בגלל חלקה הנכבד של הדת בזהות הלאומית – זו דת של מצוות ומעשים. ואפילו אלה שרוצים (כמוני), לא יודעים איך לפתור את המשוואה הזו.
וברכות והפעם לרעותי ביום הולדתה: היום כשאת כבר חברת קיבוץ מן המניין ובת משפחה לכל דבר, נותר לנו רק לאחל לך שמחה במעונך, אושר עם יהב ושכל מאווייך יתגשמו!!! אוהבים אותך מאוד!!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 