"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
30.9.23 ט"ו תשרי תשפ"ד
ציטוט מספר "ויקרא" הנוגע לחג סוכות:
בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באוספכם את תבואת הארץ, תחוגו את ה' שבעת ימים. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים ענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני אלוהיכם שבעת ימים חוקת עולם תחוגוהו. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריים, אני אלוהיכם. "ופרוש עלינו סוכת שלומך".
כבר כתבתי שכאשר ראש השנה חל בשבת אין קוראים את פרשת השבוע, כיון שהוא נחוג במשך יומיים קוראים על מצוקת שני ילדים/נערים – על יצחק וישמעאל, בניו של אברהם. סיפור עקדת יצחק מפורסם יותר ומוכר יותר, אבל ביום הראשון של החג קוראים דווקא את סיפורו הטרגי של ישמעאל. ישמעאל הוא הבן השני, הבן של האשה השנייה, הילד הדחוי שלא נבחר לרשת את אברהם. הגר מגורשת מבית אברהם ותועה במדבר באר שבע עם ילד קטן וצמא והולכת לאיבוד. כשאוזלים המים היא משליכה את הילד תחת אחד השיחים מתרחקת ובוכה אך אלוהים שומע את בכי הילד ומצילו. סיפורו של ישמעאל נקרא בראש השנה כדי שנלמד להזדהות עם ילד קטן ואומלל, שנפל בצד הלא נכון של המשפחה. וכך מדי שנה נקרא הסיפור דווקא בראש השנה למען יקראו ויראו.
השבוע באתי לשמוע את הסיכום החברתי והכלכלי החצי שנתי, מפי המזכירות ורכז המשק ובנוכחות מרבית בעלי התפקידים המרכזיים והקשבתי רב קשב. שלוש הערות, שלא הערתי, כי אני לא 'צריך' להתערב. מהקל אל הכבד:
1. הופתעתי לשמוע בהזדמנות זו על ההכרזה הפסקנית שהולכים להפריט את החשמל. מי החליט ואיפה?
2. הופתעתי שלא הייתה התייחסות מיוחדת לנושא העבודה. אמנם שמענו שעבור השכירים אנו משלמים 20 מיליון ₪ ויש לנו 127 עובדי חוץ שמכניסים תשעה מיליון וזהו. דיון, שאלות מהותיות לא היו. היה לי מוזר, כי בקיבוץ שלי, העבודה הייתה לא רק פרנסה היא הייתה גם ערך שהוא אידיאולוגיה חברתית כלכלית שלמה. בנושא עבודה (שירות) עצמית, או, למשל, שהעבודה מחברת בין בני אדם למשימות ב"יחד", ויוצרת בסיס טבעי לטיפוח יחסי חברים/ות גם לאחר העבודה. ואפשר להוסיף עוד.
3. התעורר שם ויכוח קצר אך מהותי על: האם צריך להביא את המפעל החדש עליו סופר לנו, לאישור השיחה ונדהמתי לשמוע את עמדת רכז המשק שאינו מתכוון לעשות זאת. "אם מישהו ירצה שיביא לשיחה, לא אני." וזו תגובה מעוררת שאלות מהותיות. וחסרה לי תגובתם של 'בעלי תפקידים' אחרים.
'שבועטוב' זה, מסיים את השנה השתים-עשרה לכתיבתו ובשבוע הבא נתחיל שנה חדשה, שנה נוספת וזו ההזדמנות שלכם משפחתי האהובה וקוראי הנאמנים להעיר הערותיכם, ל"חדש" חתימה ואפילו לומר: "מספיק לך". אני מודה לכולכם מקרב ליבי על הסבלנות ואורך הרוח שגיליתם במשך השנים, וכמובן לרעיתי העורכת ולתימור המעצב על ההתמדה. ומקווה רק לטוב שיבוא.
ולבסוף, אני רוצה לומר דברי פרידה (זמניים) למור, ערב צאתו לעולם הגדול: "בשם אהבתנו הגדולה אליך אנחנו מאחלים לך רקטוב! שמחה! אושר גדול ואין ספור חוויות מעולמנו היפה והמופלא. אל תשכח אותנו המצפים עוד לראותך מסב עמנו, נותן חיבוק, לוחץ יד, מחייך ואומר: "היה כל כך טוב אבל טוב שהיה והיום אני חזרתי ושוב אתכם ועם המשפחה שלי הקטנה והגדולה". כבר מתגעגעים.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 