"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
28.10.23 י"ג חשוון תשפ"ד
לפני 80 שנה בערך אמר אברהם שפירא, "זקן השומר" על בני דור הפלמ"ח, דור הקמת המדינה, מבצע קדש' ו… את המילים שהפכו כמעט לסיסמה: "זה נוער זה? זה חרא!" (שיוסי גמזו תיקן ל-"בררה" בשירו "סימן שאתה צעיר") כנראה שזו דרך העולם שכל דור אומר "משהו" בסגנון דומה על הדור הבא. מדבר על אבדן דרך, על חוסר ערכיות, על ריקנות, על שטחיות וכיו"ב. וגם אני לפעמים לא חסכתי את שבטי מבני הדור הצעיר שלנו. היום אני 'מסיר בפניהם את כובעי', כשאני רואה את התנהלותם, את התגייסותם, אחריותם, מחויבותם והיחלצותם לעזור, ליזום, לתרום, לתת, לארגן חיים לאנשים מוכי גורל ושבורים, במציאות החיים שנוצרה מאז השביעי באוקטובר. כאחד שכבר לא נזקקים לשירותיו, אך רואה מבחוץ ושומע, אני רוצה להצדיע לכם! ואני גאה ושמח לעשות זאת. יתכן שבכל זאת לקחתם משהו מדור הוריכם וסביכם.
הפרשה השנייה בתורה היא פרשת "נח" שכולכם מכירים. כל הדמויות הגדולות בתורה קיבלו את שמותיהן מסיבה מסויימת. לאדם קראו אדם כי נוצר מאדמה, לאברהם, כי היה אב המון גויים, ליצחק כי אימו צחקה, ליעקב כי אחז בעקב אחיו ומשה כי משוהו מן המים אבל מהיכן בא השם נח? נח היה צדיק בדורותיו , כך כתוב. כי בדורותיו, בני האדם עדיין התלבטו בעניין "האלוהים". היו כאלה שאמרו כי יש אלוהים והיו כאלה שאמרו שאין והיו גם כמו נח שאמרו שהאמת נמצאת באמצע, כי זה הכי נח. מספרים שכשאלוהים ראה כמה קשה לנח הצדיק לקיים תרי"ג (613) מצוות, ויתר לו והותיר לו רק שבע מצוות שלקיימן יהיה לנח יותר נח! ונקראות 'מצוות נח'. ואלו הן: לא לעבוד עבודה זרה, לא לקלל את אלוהים, לא לרצוח, לא לבצע גילוי עריות במשפחה, לא לגזול, לא לאכול איבר מן החי, ולשפוט על פי החוק. זה 'בפרשנות שלי', כי אביו קרא את שמו נח, גזור מנחמה "לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו.."
למה ביבי חייב לקחת אחריות? כי ללא צעד כזה, לדעתי – ולדעת רבים, אין לו זכות מוסרית לשלוח חיילים להילחם ולדרוש מהם הקרבה ומסירות נפש. באי נטילת אחריות אישית, לפחות מוסרית למצב, נלקח ממנו גם חלק נכבד מהסמכות. כי כידוע אחריות וסמכות קשורות זו בזו. המחשבות על הסירוב העיקש לעשות זאת "זרקו" אותי לסיפור הידוע, על 'כבשת הרש'. נתן הנביא החכם מספר למלך דוד. סיפור על שני אנשים מאותה עיר אחד עשיר ואחד עני. לעשיר היה צאן ובקר הרבה ולעני כבשה אחת קטנה ש"מפיתו תאכל ומכוסו תשתה". והעשיר, כשהעני בא אליו, כדי להכין ארוחה לאורח לוקח העשיר את כבשת הרש ומכין ממנה מאכל לאורח. המלך דוד נדהם מהסיפור ואומר שהעשיר בן מוות הוא ועליו לפצות את העני ואז נתן אומר לו: "אתה האיש" ומוכיח אותו על רצח (אוריה החתי) וניאוף (בת שבע) ודוד המזועזע מודה ואומר: "חטאתי לאלוהים"! בסיפור החזק והקשה הזה דוד נוטל אחריות! והשאר היסטוריה.
ונסיים בברכות לסיון ביום הולדתה עם כל איחולינו מהלב, עם האיחולים השגרתיים הנכונים כל כך: לאושר, לשמחה ולנחת, עם לירן, שהם וספיר. ואזכיר שוב את השיר שכבר ציטטתי ממנו לכבודך האומר":
"כל שאדם צריך /
שתהא נפשו שקטה וצרכיו מסופקים /
שבריאותו תהא מאפשרת תנועה /
וספירת נשימתו תקינה"…
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"
שיר מיוחד לימים אלה שנכתב בידי מיטל פאר.
יום ב' 23.10.23
עשה שאשכח
עשה שאשכח.
עשה שלא אזכור שגדלתי שם.
שהפרדה לא תהיה כל כך כואבת.
עשה שהדאגה תימחק ותכניס מקום לנשום.
עשה שלא אהיה קיבוצניקית.
שלא אכיר עד כמה זה חורך את הנפש לשכול משפחה. בן קיבוץ.
עשה שלא אזכור ילדות נפלאה של מחניים וקרמבו בדשא.
עשה שאשכח אותה לגמרי.
עשה אותה ילדות נשכחת.
מתחננת שהשבילים הירוקים היפהפיים המושרשים בקיבוץ
ובי לא יהיו חרוטים בלב.
ולא יובילו אותי אל כל אהובי.
עשה שלא אדע ללכת בהם.
בעצם עזוב אותי.
עזור להם.
עשה אותם שהכל כמו אז.
עשה שיחזרו להם החיים לעיניים.
עשה שיחזרו החיים.
"שבועטוב"!
שבועטוב 