"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
16.12.23 ד' טבת תשפ"ד
פרשת השבוע "וישב": "וישראל (יעקב) אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא ועשה לו כתונת פסים". האהבה הזו כשכתונת הפסים היא שיאה הביאו את יתר האחים לקנאה ושנאה יוקדת כלפיו ובהזדמנות הראשונה הם בוחרים לנסות להיפטר ממנו, אפילו באכזריות. ולפני שזרקו אותו לבור, פשטו ממנו את כתונת הפסים, טבלו אותה בדם של חיה והביאוה לאביהם כהוכחה ש"טרוף- טורף". ספר 'בראשית' עוסק בין השאר ביחסי אחים. זה מתחיל בסיפור קין והבל שאלוהים קיבל את מנחת הבל ולא את זו של קין ואז התעוררה בו הקנאה והשנאה עד לרצח אחיו. להבדיל, המריבה בין עשו ויעקב שהביאה לאפליה, קנאה ושנאה עד רעיון שפיכות דמים בשל 'גנבת הבכורה' שבאה לביטוי בהצהרת עשו: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". וסיפור יחסי הקנאה בין לאה ורחל על אהבת יעקב, שלא הגיעה אמנם לאלימות אבל הקנאה הובילה לשנאה עזה.
ולאקטואליה: "אחים אנחנו"! החברה הישראלית נמצאת כבר תקופה לא קצרה במאבק פנימי קשה. בסיסמאות נאמר "אחים אנחנו", אך "האחים" מסוכסכים בריב ובויכוח קשה המועצמים בדלק הניגודים בין קבוצות רבות בחברה הישראלית. ואני מתייחס הפעם לסוגיית הגיוס לצבא. חלק מהעם מודאג מאוד מ"הדפיקה בדלת", חרד עד ללא שינה משום שבניו ובנותיו מגויסים לצבא ואילו חלק אחר, אין לו חרדות, בניו ובנותיו פטורים מהשירות בצה״ל . עובדה זו, לדעתי, עלולה להבעיר את מלחמת האחים הבאה. ותשמש כדלק בגלגליה. דווקא עכשיו במלחמה הקשה הזו, ניתנת לנו כ"אחים" ההזדמנות לתקן את אי השוויון בנטל הגיוס בין "אח" ל"אח", כדי ש"כתונת הפסים לא תחזור שוב מגואלת בדם".
יום ראשון בצבא
ומהערך השיוויוני של השרות בצבא, ישירות לגיוסה של אורי השבוע. בשבילנו, כשעוד נכדה מתגייסת זה יום מיוחד. יום שמחזיר אותנו שנים רבות לאחור לימי השרות שלנו. אנחנו, שהיינו עדים חיים להקמת צה״ל כצבא העם. אנחנו דור המלחמות, קיווינו שהדורות הבאים אחרינו לא יחוו את חוויות המלחמות האלה. (רעיה הייתה צפנית בחיל האוויר והיא העבירה את ההודעה לבסיסים על פתיחת מלחמת 'קדש' ב-1956, ואני השתתפתי בחמש מלחמות כחייל וכילד מפונה במלחמת השחרור). אנחנו שוב במלחמה על החיים ושוב בשאיפה לשלום וביטחון. שוב תקופה של היחלצות מדהימה של העם שלנו. הגיוס של קיקה הוא חלק קטן אך תורם רבות לאמונה שלנו במדינה. אנחנו מאחלים לך שרות משמעותי, ערכי, שתביאי את כל כישוריך ויכולותיך (צה״ל עוד לא מכיר אותך) לביטוי בתקופת שירותך, שתהיי נאמנה לעצמך, למשפחתך הקטנה והגדולה הגאה בך ודואגת לך, כך, שבתום השרות, כשתחזרי אלינו, תוכלי לומר: "אני נתתי לצבא והוא נתן לי המון", ולסכם במילים:"היה טוב! וטוב שהיה!!" אהבתנו תלווה אותך תמיד!
"שבועטוב"!
שבועטוב 