"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
3.2.24 כ"ד שבט תשפ"ד
להלן חמש תגובות שקיבלתי ל'שבועטוב' שהוקדש ליום הולדת לקיבוץ:
1. מרגש וחשוב, כדי להיזכר ולהזכיר את היצירה החברתית הנפלאה "קיבוץ".
2. חבל שמה שכתבת לא היה בערב יום ההולדת בחדר האוכל. זה בדיוק מה שהיה חסר.
3. מלבד שאני אוהבת נוסטלגיה ואני בגיל של התרפקות על העבר: המראות, האירועים, האנשים. אני מקווה שהדורות הבאים יזכרו קצת את עשייתם של סביהם והוריהם.
4. עשית לי את החג!!! התרגשתי. הקיבוץ בעיני הוא מפעל, אבל מעל הכל הוא יצירה פלאית. יצירת אמנות משותפת שאין שנייה לה.
5. גם אני נזכרת בגעגועים בוותיקי הקיבוץ וגם במי שכבר לא עמנו, ממשיכי דרכם.
אני מודה לכולכם על תגובותיכם. תודה רבה!
פרשת "בשלח" עוסקת ב"יציאת מצרים" ובאנדרטה היפה שלה " שירת הים" של משה: "אשירה לאדוני כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים. עוזי וזמרת יה, והיה לי לישועה"… וכמו שסיים…"נשמע 'קול באשה' כשמרים לקחה את התוף בידיה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, כאשר מרים שרה את כל המילים החגיגיות ששורר משה (וקצת הומור: אחד מבוני עגל הזהב נשאל לפשר ה"עבודה" הזו ? השיב: בניית ה'עגל' היא הפירוש הנכון ל'שירת הים' בה כתוב "אשירה לאדוני כי געה געה").
היום חוזרים ואומרים שצריך להפיק לקחים משדה הקרב, כל פרשן בדרכו. ניסיתי לחשוב איך ניתן להפיק כמה לקחים ממבצע "יציאת מצריים":
1. אין ניצחונות של "זבנג וגמרנו". ו'היציאה' הושגה אחרי תהליך ארוך ומתיש בעזרת עשר מכות קשות ביותר.
2. ההישג התחיל והסתיים ב"אחווה" ואחדות של העם. להזכירכם: עם ישראל 'זכה' לשעבוד במצריים כתוצאה מסכסוך בין האחים ויצא מעבדות לחירות בזכות החיבור בין האחים.
3. קשה לשנות קונספציות. (השקפה/גישה/נקודת מבט) אותו עם שממש נחלץ מצפורני המשעבד המצרי לא שינה את הקונספציה בה חי, והתלונן על משה: "מה זאת עשית לנו בהוציאנו ממצריים" והמשיך בגעגועים ל"סיר הבשר ולחם שובע שהיה לו שם". על כך אומר: "יותר קל היה להוציא את עם ישראל ממצריים מאשר להוציא את מצריים מעם ישראל".
4. במצבי קושי ומשבר צריך לדעת לקבל החלטות קשות. למשל במצב שהים לפניך והמצרים מאחוריך אין ברירה אלא להחליט מה עושים כשכל החלטה תגבה מחיר כבד (כאן אולי המקום לומר שצריך לפעמים גם קצת מזל!).
5. צורך לקבוע יעדים. יציאת מצריים היא לא רק אירוע מכונן בחיי עם ישראל, אלא בשורה לעולם על יציאה משעבוד לגאולה, מעבדות לחירות. אנחנו היינו הראשונים בתהליך שלדאבוננו טרם הושלם בעולמנו.
6. גם במצבים הכי קשים יש מקום לשיר, לשירה, ליצירה. לראיה, פתחתי ב"שירת הים" של משה עם סיום ה'יציאה' וכבר אנחנו פוגשים ניצני שירה ראשונים מ'חרבות ברזל'.
7. "… עברנו את פרעה, נעבור גם את זה"!
ולסיום: השבוע, אורי-קיקה-אוריקי סיימה את השלב הראשון בתקופת השירות שלה – הטירונות. ואנחנו, הסבים, גאים בה מאוד ומאחלים לה התקדמות בשירות המשמעותי שבחרה, ולהצלחתה בכל שתעשה. נלווה אותך, נעקוב אחריך ואולי גם קצת ננדנד לך ב"מה נשמע, מה חדש"? רק מאהבה!!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 