"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
23.3.24 י"ג אדר ב' תשפ"ד
במילים "חזק, חזק ונתחזק" סיימנו לקרוא בספר "שמות", מילים המסיימות כל אחד מחמשת חומשי תורה. אסכם מה היה לנו בספר "שמות", הספר בו הפכנו ממשפחה לעם. ההתחלה הייתה גרועה ביותר כשאנחנו עם קטן של עבדים בידי האימפריה המצרית שהשליט המתאכזר זורק תינוקות ליאור, גוזר גזרות ואפילו מתעלל בעבדיו. התחלה קשה. הסיפור שמשנה את התמונה הוא סיפור "יציאת מצרים" שבו יוצאים משעבוד לחירות ומתחילה תקופה חדשה. כנראה שלא הייתה במציאות 'יציאת מצרים' כפי שמסופר בהיסטוריה של עם ישראל אבל מה שנוצר זו התקווה לעתיד, אופטימיות ואמונה בדרך. הסיפור הגדול השלישי בספר "שמות" הוא מתן תורה. הליבה שלו היא לתת משמעות לחיי העם ועשרת הדיברות שלנו נותנות לכל העולם חיי עקרונות -על. בסיפור הרביעי אנו נתקלים במדבר ב'עמלק', שם קוד המגלם את הרוע המוחלט: להשמיד ולהרוג את כל היהודים. האמירה הזו , אגב, מתקיימת השבוע בחג פורים בה נקרא ב'מגילת אסתר', זה קרה בשואה וזה קרה ב"שמחת תורה" הקרויה כיום 'השביעי באוקטובר'. הסיפור הדרמטי הבא הוא סיפור 'עגל הזהב' בזמן שמשה עולה לקבל את לוחות הברית, אין סבלנות לבני ישראל להמתין לו והם בונים את עגל הזהב, שהופך למוקד ה'עבודה זרה' ורוקדים סביבו. הפיתוי המיידי קורץ וכך בני ישראל מתבלבלים, שוכחים את העיקר ומשתעבדים שוב להבלים. כשמשה יורד ובידיו לוחות הברית והוא רואה את המראה, הוא מנפץ אותן והשאר מסופר בספרי ההיסטוריה. עגל הזהב הוא לא פסל היסטורי הוא מהווה תזכורת לסכנות, יומיומיות. הסיפור האחרון ב"שמות" הוא הקמת 'המשכן' לו מוקדשת גם הפרשה האחרונה "פיקודי". תנופת העשייה, ההתעוררות של כולם, תרומת הכסף והזהב מעידים על העם שמתאחד לביצוע המטרה המשותפת. יונתן זקס פירש כך: "המוטו של הסיפור הוא העברת האחריות מאלוהים לבני האדם. לא העוצמה האלוהית נמצאת במרכזו של ספר "שמות" אלא ההעצמה האלוהית" רוצה לומר במילים שלנו: "אלוהים מראה לנו את הדרך אבל מצפה מאתנו שנלך בעצמנו." חזק, חזק ונתחזק!
ההרגשה הכללית במדינה ואצלנו היא הרגשת מועקה כבדה. החטופים עומדים בראש דאגתנו ואנחנו ניצבים לפני החגים פסח, יום הזיכרון ויום העצמאות. לי ברור, שאי אפשר לחגוג ולציין אותם כבכל שנה בדברים שיאמרו/יוקראו בהם או בריקודי שמחה. אני יודע שיש מי שדואג לצביון החגים ובכל זאת אני מרגיש צורך להתייחס לעניין. אם בפסח של תש"ח, אבא ממש נאבק עם חברים אחדים, על כך, שאת ההגדה צריך לקרוא בכל מצב. בפסח של תשפ"ד צריך להוסיף (לכתוב) להגדה פרק אקטואלי – משלים, המציין את 'שמחת תורה', את ה- 7 באוקטובר. חגיגת יום העצמאות הרבה יותר מורכבת פשוט כי אין לנו שמחה בלב ובאין שמחה… סומך על האחראים שימצאו תשובה הולמת.
השבוע לי (נכד מס' 12) חגג בר מצווה. כתבנו לו ברכה מהלב האוהב שלנו. להלן קטע מהברכה המתייחס למשפחה שלנו: "סביבך תמיד תהיה המשפחה, שעם הזמן הולכת וגדלה ומהווה מסגרת בחיים, כל אחד מבניה חייב לטפח אותה ולהתגאות בה ('גאוות יחידה') כי לכל משפחה יש 'רוח' מיוחדת משלה. ואיחול אחרון: "כבד את אביך ואת אמך" זה כבר נכתב ב'עשרת הדברות', תן להוריך כבוד, חום ותשומת לב, להם הם ראויים בשל היותם הוריך. עזור להם ותמוך בהם, תמיד! לא רק למענם אלא גם למענך, כמו שכתוב, "למען יאריכון ימיך". תיזום אתה את טיפוח הקשר, מבטיחים לך, לא תצטער".
מאחלים לך יום חגיגי של נער בוגר, יום של שמחה עם משפחתך וחבריך כי חגיגת בר מצווה יש רק פעם אחת בחיים! מתגעגעים, אוהבים ומחבקים אותך חיבוק גדול! הסבים שלך.
"שבועטוב"!
שבועטוב 