"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
4.5.24 כ"ו ניסן תשפ"ד
שמשון (הגיבור), שופט ומנהיג, היה הנחטף הראשון בעזה, שהוחזק על ידי הפלישתים בשבי. בתנאים קשים , בחשכה, בעינויים קשים. זה כתוב בספר 'שופטים', במאה האחת עשרה לפנה"ס. לפני כ- 3200 שנים. היום יש לנו 133 חטופים בעזה ומדינה כולה שמצפה להם, שמשון הגיבור אינו גיבורם. למה? כיון שהמסר שלו מפחיד והוא אומר: נקמה! "אנקמה נקם" ו"תמות נפשי עם פלישתים" אמר ומוטט את הבית על ראשו, וכך המית עצמו כדי להשמיד את אויביו, את הפלישתים. יש דמיון בין האירועים של אז להיום לאחר 3200 השנים שחלפו : חטא היוהרה, העיוורון (מה מתרחש סביבנו), ה'אני' היודע וצודק תמיד, והרצון העז לנקמה! ולמה לא מעלים את דמות שמשון בסיפור גבורתו על כל טיקטוק, בהפגנות, בכרזה, ולו אחת? כי זה מפחיד אותנו כעם. מפחיד אותנו לחשוב לנהוג כמוהו ולהרוג כל כך הרבה אזרחים חפים מפשע, בלתי מעורבים כנקמה על מה שעוללו לו/נו. נדמה שכמו שמשון מנוקר העיניים בסיפור התנ"כי, רוה"מנו בוחר למוטט את גגות עזה על ראשנו כדי להשיג נקמה! ושחרור החטופים, רק אחרי שתסופק נקמתנו.
אני זוכר את הויכוח עם אבא על הוצאת "חזון העצמות היבשות" מההקראה הרועמת של פייבוש בהגדה של הקבה"א. אני מזכיר זאת כיון שבשבת-פסח, ההפטרה לקוחה מספר "יחזקאל" שבו נקרא "חזון העצמות היבשות" ובו מדובר על תחיית המתים. אני זוכר את המרצה הצעיר בכיפה סרוגה אומר בכיתה בערך כך: "חזון העצמות' הוא ביטוי לכך שדווקא במצב הגרוע של העם, במצב הפוליטי, הכלכלי, החברתי ובעיקר הרוחני, של חוסר תקווה, מצב שהומשל לבקעה מוקפת הרים גבוהים שסוגרים את האדם והחברה כולה עד שאינם חשים יותר שהם בני חורין. והבקעה הזו מלאת עצמות של בני אדם מיואשים. הנביא יחזקאל מנסה להפיח בעם רוח של תקווה, של עתיד טוב יותר. והכתובת אצלו היא כמובן "רוח האלוהים"! : "והנה אני מביא בכם רוח וחייתם" ו… "מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו"… "ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד". "ורוח אלוהים", אמר המרצה, ולהפתעתי הוסיף, "או כל רוח אחרת, שתאחד את העם על חילוקי הדעות הקיימות שבו, יסייעו לעם לטפס ולהתגבר על כל המכשולים המקיפים אותו". (והוא וודאי לא התכוון, למשל, לתנועה הציונית). השבוע קראתי מאמר בו הכותב טוען ש'הבקעה' המתוארת זה ממש תיאור המצב בו מדינת ישראל נתונה היום. ואין יחזקאל שידבר לעם, שיפיח תקווה. נכון? מוגזם?
ולסיום ברכה למאי בת 18 שנים. גיל נפלא! מסיימת את י"ב שנות לימוד, משתתפת בהצגת סיום מגמת תיאטרון, מפלסת דרכה ברכב ברחובות תל-אביב, ומבלה את ימיה, כי זה סוד גיל הפריחה! פנייך לעתיד, לשרות משמעותי בצבא. ואנחנו כבר גאים על כך. מה נאחל לך? שתחווי סיפוק בחוויותיך והצלחה במעשייך, שתרכשי הרבה ידע ודעת, שיהיו חייך חיים טובים ויפים. וטוב ונחת עם הורייך ("כבד את אביך ואמך") עם אחותך ואחייך וחבריך/ותיך!
שתמיד השמחה תהא בליבך!!
אוהבים אותך מאוד מאוד!
הסבים שלך!
"שבועטוב"!
שבועטוב 