"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
11.5.24 ג' אייר תשפ"ד
קריאות השמחה של רעיה בשבת בבוקר: "היא נולדה!, היא נולדה!" בשרו לי על הולדת הנינה הרביעית שלנו, בתם של רעותי ויהב. איזה שמחה קפצה עלינו. בימים קודרים אלו זו קרן אור זוהרת של תקווה גדולה, של בשורה גדולה. שהכל יהיה ב"מזל טוב" ענקי באושר גדול לכם ההורים הטריים שתדעו הרבה שמחה ונחת מהבת. ואושר גדול לסבים קרין וירון ולכל משפחתנו הגדלה הצופה לבאות!
ראינו את הצגת סיום י"ב "יחד ניצחנו" בוידאו והתרשמנו מאוד. ההצגה המתבססת על הצגה שכתב יונתן גפן וזכתה לתוספות והתאמות של גל שמאי הייתה מרגשת, נוגעת ולצד זה מעוררת זיכרונות. המחזה כתוב כהלכה וכתיבתו של גל משתלבת בכתיבת גפן עד שאינך יודע להבחין ביניהם, מי כתב מה. נפלא. הבימוי היה מעולה על אף שהשחקנים הם תלמידים הם הפגינו בגרות לא צפויה. אהבתי את הגיוון באירועים, שילוב של העמדות ושירה, תפאורה ותאורה שנתנו לה את המימד העכשווי, האקטואלי. הקטע שריגש אותי יותר מהשאר היה הקטע בו כולם חוזרים הבייתה למדינה בפרוץ המלחמה. כל הכבוד לגל! אני מקווה שימשיך ליצור היינו לכתוב, לשחק ולביים! זו הצגה שראוי שיראוה רבים. זכיתי לראות את ההצגה המקורית "קשר אייר" בבית לייסין בתחילת דרכו ב82/83? אני חושב, עם גילה אלמגור, דליק, דני ליטני ועוד מפורסמים שהייתה לי,"קשה" לצפייה, בגלל מלחמת יום הכיפורים. ההצגה אצלנו לא נפלה ממנה במחשבות נלוות ורגשות שהותירה.
קראתי ב"דף לחבר" על הערעור בנושא האלימות בפורים במזכירות, (בהשתתפות עו"ד חיצוני שמייצג את המשפחה, בפעם הראשונה בתולדותינו אני חושב). ואני, שמתפלא כל פעם מחדש "איפה מקומי ושכמותי בקיבוץ", אני בכל זאת מגיב: (אני מניח שלא תסכימו איתי) יש אירועים בחיי קיבוץ שעליהם אין מקום לאפשרות 'זכות הערעור', הבולט שבהם הוא בתחום הפלילי. זה אינו מתקבל על הדעת להפוך אירוע פלילי לאירוע חברתי שעליו יש דיונים והבעת דעות כזו או אחרת. אני מאוד תמה על המזכירות שבכלל הסכימה לקבל בנושא זה ערעור, כי עליה היה לטפל בנושא האלימות כפי שמקובל בחוק, ואפילו אם זה בן קיבוץ שלנו. כל זה לא נוגד את נכונותנו – רצוננו – חובתנו לשיקומו. והערה שנייה בנושא: ההורים אינם יכולים להוות צד בדיון, הם צריכים להיות מיודעים, באמצעות המקשר למה שמתרחש זכותם לדבר בכל מקום, שותפים ראשונים בידיעה להצעות פתרונות בלבד. ה"ילד" הוא בגיר, הוא אחרי צבא, עומד בפני עצמו ואחראי על מעשיו (יש להניח שלא שיתף בכך את הוריו). כאשר המקרה חוצה את גבול ההתנהגות בחברה ומוגדר (על ידינו) כפלילי, ואלים קיצוני, זכות התגובה היא של החברה! היא הקובעת! וחשוב שההורים יהיו לצידה.! כשכיהנתי כמזכיר טיפלתי במקרה שאופיו אחר לגמרי, פרט להתערבות ההורים. אמרתי להם ש "הבן כבר בגיר" והמו"מ יהיה רק אתו, ובהמשך, הגענו אתו ישירות להסדר בהסכמה. כמובן שהם כעסו עלי מאוד. הבנתי מהר מאוד שאם ניתן להורים לנהל את ענייני בניהם, הבנים כבר לא יהוו צד בניהול הבעייה שתתעורר. וחשבתי לעצמי שכשהקיבוץ יגדל והמשפחות תהפכנה לחמולות נגיע למצבים עגומים וקשים, כי הורים תמיד ירצו ל'נהל' או ל"הגן" על ילדיהם מול מוסדות הקיבוץ שלא יוכלו לעמוד בכך. שווה לקיים על כך דיון, אם זה לא ברור.
ותזכורת ליום השואה, שיר שכתב חבר לשעבר ומשורר, צבי עצמון:
"זכור"
זכור כי גר היית בארץ נוכריה
פולין, אוקראינה וליטא,
הונגריה, יון, צרפת וטוניס.
ויוציאך ה' אלוהיך ביד חזקה ובזרוע
ממוספרת, ובשן
ובעשן
ואין
ולסיום עוד רגע של שמחה , ניר חוגגת 16 אביבים והיא באמת כולה אביב. מברכים ומאחלים לך, ניני, הצלחה בכל שתפני ותעשי. להצלחה גדולה יש תמיד תמיכה של גל אהבה וגל של שמחה וגלים של אושר, וכאן גם אנחנו!! ברכה להורייך שהתברכו בך (אנחנו גם רוצים להתברך בך) קבלי את ברכת כל המשפחה האוהבת אותך ותמשיכי להיות את!!!
אוהבים ומחבקים! הסבים שלך!
"שבועטוב"!
שבועטוב 