"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
1.6.2024 כ"ד אייר תשפ"ד
לפני 100 שנים, בדיוק, ב – 1.6.1924 נערך הכנס הראשון של יוצאי "השומר הצעיר" בארץ ישראל בקיבוץ בית אלפא. כמובן שכל חברי קיבוץ ב' בנהלל רצו להצטרף, כולל האימהות הטריות. הסיפור המיוחד שלנו הוא שיטקה שהניקה את יעל וגם ברטה קרו שהניקה את איתן החליטו שהן מצטרפות למשתתפים בכנס גורלי שכזה וביקשו מחווניה שהניקה את אמנון בן החודשיים שתניק גם את ילדיהן. וחווניה, השופעת, הסכימה כמובן. וכך הלכו שתיהן ברגל עם כולם לבית אלפא לכנס היסוד. הן רק לא חשבו מה יקרה להן עם חלבן שלהן. וכך החזה תפח והתמלא, התחילו לחצים וכאבים. מה עושים? ברטה תפסה יוזמה, אמרה ליטקה : "אחרי"! הלכו לבית התינוקות של בית אלפא הניקו את התינוקות של בית אלפא, הוקל להן ועליזות ושמחות חזרו להמשך הדיונים. כשלימים שאלו אותן: "ההשתגעתן"? השיבו: "ככה צריך לנהוג כשאתה מאמין במשהו"! מה עוד היה לפני 100 שנים? על פי מאיר צלר (צור).
1.1.1924 חורף. הגשם חודר לחדר האוכל מבעד לברזנט.
חוסר עבודה מוחלט, מצרכי המזון מתמעטים מאוד.
21.1 שנתיים ליסוד הקיבוץ. נשף צנוע למרות הרעב ומחסור.
25.1 בשורה: המגבית בגליציה מצליחה.
2.2 יעקב חזן בא לקיבוץ – הוא מעורר את בעיית הקשר עם התנועה.
15.2 נרכש זוג פרדות, פלוגת עבודה יוצאת להר הכרמל.
30.3 רעב, קדחת ובכל זאת עורכים נשף פורים.
17.5 חוסר עבודה מוחלט בנהלל- פלוגה נוספת יוצאת לעבודה בחיפה.
ב-1924 נולדו 2 ילדים לקיבוץ: אמנון לין בנם של חוה ודודיה לינקובסקי ודניאל בנם של הניה ומיקר סולד.
הדיונים בכנס היסוד, הביאו לכך שב- 1927 הוקם הקבוץ הארצי של "השומר הצעיר" שבעיותיו העיקריות היו התיישבות על הקרקע והקמת קיבוצים בתנאים קשים של רעב ומחסור אבל עם חזון ענק, והיום? אחרי 100 שנים במה אנחנו עוסקים? אתה פותח את ה"דף לחבר" ואתה קורא: "… לקראת חלוקת הרווחים, חברים המעוניינים לפתוח תכנית חיסכון למוצר שנקרא 'קופת גמל להשקעה'… הקיבוץ פנה למספר גופים וקיבל הצעות לתנאים טובים". אפילו המאמץ הגדול באימוץ החם של נחל-עוז, לא יכול לסגור את הפערים הגדולים בהבנה על מקום החזון ב"לאן רוצים להגיע".
פרשת השבוע "בהר" במרכזה עומדת "שנת השמיטה" וכך נאמר: "כי תבואו אל הארץ…שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך ואספת תבואתך ובשנה השביעית, שבת שבתון יהיה לארץ, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, את ספיח קצירך לא תקצור… שנת שבתון יהיה לארץ" (לאדמה). אחרי שהוסדר לבן האדם נושא שבוע העבודה, שקבע: ששה ימי עבודה ושבת מנוחה, הגיע תור ה'טיפול' באדמה והגדילו לעשות כשנקבע שאחרי שבע שמיטות מכריזים על שנת יובל, ראשית, לא מעבדים את האדמה, שנית, שמיטת חובות, החזרת הקרקעות לבעליהן ושחרור העבדים. יש האומרים, שבלב החוקים האלה נמצא חזון חברתי האומר שכך יוצרים הזדמנות חוזרת לבני האדם ולאדמה לבנות את עצמם מחדש. (אחרי 50 שנה?) מעין יצירת צדק חברתי מחודש במונחים שלנו. אני לא בטוח בכך, אבל הדגש שניתן בתורה על שנת השמיטה הוא: שהיא ניתנה בהר סיני! אירוע שלא יישכח לדורות, לעומת המצוות האחרות שניתנו על ידי משה לאורך השנים במקומות שונים, וזה מורה על חשיבותה הגדולה.
"שבועטוב"!
שבועטוב 