"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
27.7.24 כ"א תמוז תשפ"ד
מכל פרשות השבוע, הפרשה היחידה הנושאת את שמו של שונא ישראל וקרויה על שמו, היא פרשת "בלק" מלך מואב, למרות שכוכב הפרשה הוא בלעם. בלעם מתואר כנביא זר ופרוע שמדבר שירה עברית. האם היא קרויה כך בשל האחריות השילוחית? ויש בפרשה גם גישה פמניסטית, המתבטאת בתפקיד האתון, עליה רכב בלעם. בתרבות המקרא מופיע בדרך כלל החמור הזכר (עליו יבוא המשיח למשל) והנה אתון! האם הסיפור הוא משל לחיי נישואים או בעצם הקשר שבין ישראל לשכינה, באמצעות מעשיה ודבריה, התורה מתארת בפרשה, את דמותה האידיאלית של האישה בעיני היהדות בימים ההם, דמות של בת זוג נאמנה שכל מעשיה להאדיר שם בעלה והיא נטולת בקשות לעצמה. ואלה כמה סימנים המעידים על 'אשת החיל' שמתגלים באתון הזו:
1. האתון כמו הנשים הנאמנות רואה את הסכנות שבדרך ובלעם, כמו רוב הגברים אינו מבחין בכלום.
2. האתון נושאת את סבלה בדממה ואינה חושפת את הסכנות שבדרך ומאפשרת לבעלה לעסוק בעבודתו מבלי לחשוש.
3. האתון – כמו אישה נאמנה מגינה עליו בגופה מפני מלאך המוות. אלמלא היא, שהייתה מוכנה להקריב את חייה, היה מת.
4. גם כאשר בלעם מכה אותה אינה מתלוננת.
5. התנהלותה של האתון בדרך מאיצה בבלעם לחשוב על המעשה אותו הוא עומד לעשות. בזכות עקשנותה, שרבצה תחתיו בדרך, עלה בו הרעיון של מלחמה פסיבית ושלפעמים 'שב ואל תעשה' והכרה במגבלות הכוח, הם המסרים, שקיבל מהאתון. חכמים הזהירו: "אל תרבה שיחה עם האישה" ולא אמרו "אל תרבה דברים עם האתון" כי ראינו מ'מעשה בלעם' כמה יעילה יכולה להיות שיחה עם האתון.
סיום הפרשה הוא דרמטי וקשה 'לצפייה'. פנחס לוקח רומח בידו והורג את נשיא שבט שמעון-זמרי, בעת שהוא שוכב עם הנסיכה כזבי בת צור לעיני כל. סיפור המעשה: לאחר שבני מואב שמעו מה אירע עם העם האמורי והעם העמוני שנרצחו באכזריות על ידי בני ישראל תוך כדי המסע במדבר לארץ ישראל, לא רצו שכך יקרה גם להם. הם החליטו: במקום מלחמה לעשות אהבה. במואב, באותם ימים הייתה נהוגה, כנראה, מתירנות מינית מוחלטת ולכן הם שלחו את בנותיהן שתעשנה אהבה עם בני ישראל ועל ידי כך תעצורנה את הכיבוש והרס מואב. ו'התרגיל' הצליח מאוד. פנחס, שרצח את השניים בהוראת משה, השבית את השמחה אך בפועל, המואבים הצליחו גם הם, ובני ישראל מצאו דרך עוקפת מואב בדרכם לארץ.
את שנת ה-100 בזבזנו בדיונים על הפרטת המזון ועד היום לא נמצא פתרון למה שנקבע בהצבעות-כמובן כדי לחזק את הקיבוץ השיתופי. אחר כך דנו חצי שנה ב-10% חיסכון- כמובן כדי לחזק את הקיבוץ השיתופי. השבוע התחלנו לדון בהפרטת החשמל. בדיון מוקדם שמענו, שזה צורך השעה- כדי לשמר את הקיבוץ השיתופי. ובזמן הקרוב, נחזור ל- 20-30 בנושא 'עבודה ופרנסה' והכוונה לתימחור מקומות העבודה. האומר, ביטול עקרון "שוויון ערך העבודה", בדרך לשכר דיפרנציאלי. כמובן, כאן כבר לא אומרים: כדי לחזק את הקיבוץ השיתופי אלא כדי ליצור מוטיבציה לעבוד ולהתפתחות אישית. אני מציע: "להפסיק לפעול לפירוק הקיבוץ השיתופי בשיטת הסלמי, תובא הצעה כוללת להפריט את חיינו ונזכה במעמד המכובד "הקיבוץ החדש". כך יחסך הרבה "דם רע" שיזרום בינינו. לעבוד עם גרזן מרופד במילים מרככות, אבל יהיה לדיונים המתישים האלה סוף. ושתי בקשות: 1. אשמח אם תחכו כמה שנים כדי למנוע מבני דורי את חווית הקריסה הזו. 2. להפסיק לדון בכך כל עוד הקיבוץ מארח את המפונים מנחל עוז ומהצפון ובינתיים, לנסות להתמודד 'על יבש', על ידי הקמת 'צוות חשיבה' על מציאות החיים שתתנהל כאן בעתיד.
"שבועטוב"!
שבועטוב 