"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
3.8.24 כ"ח תמוז תשפ"ד
וזו ברכתי לך רעייתי ביום הולדתך:
אין לנו אלוהים לסמוך עליו, יש לנו רק אותנו.
שנאהב ונשמח!
שנשיר את עצמנו ונרקוד את ריקוד חיינו.
שבכוח האהבה שלנו נגשים כל זאת,
שנביט על ילדינו, על משפחותיהם, על נכדינו ונינותינו
כשלבנו מתפוצץ מגאווה ואהבה, דאגה ותקווה.
שנאהב כל יום יותר! מעתה ועד עולם!
ולספיר: אמר המשורר: "לאט, לאט מחלחלת בי המחשבה המטרידה האם באמת אנחנו עסוקים כל כך? האם באמת אין לנו פנאי לכלום ולשאול את עצמנו שאלות עומק? אשהה לי רגע להרהר על זיכרונותיי, על תקוות שנכזבו, על עלבונות שנצרבו ורגעי קדושה שהוחמצו. הפעם לא אמהר, אשהה בם רגע קצרצר, עד ינבוט רגש אחר מאליו, ולא יאחר. ואדע כי אפשר, ואדע כי אפשר". מאחלים לך ביום הולדתך את כל הטוב שתבקש לעצמך, אושר ושמחה עם הוריך ואחותך וכל משפחתך הגדולה. בהמון הערכה ואהבה מהסבים שלך.
ובמעבר חד, יש כמה עניינים בהם אפשר להשוות בין מלחמת "חרבות ברזל" למלחמת בר כוכבא ברומאים. בעיקר שני נושאים: טכנולוגי במהותו והוא המנהרות. והמנהיגות. באותה מלחמת קיום, לפני כ- 1830 שנים, היהודים חפרו מנהרות שאפשרו להם גם להסתתר וגם להתארגן ליציאה לקרב וחזרה אליו כמקום מילוט. במלחמה הנוכחית, המנהרות שהן הרבה יותר מפותחות, אפילו מאפשרות כניסת רכב, הן לא מעשי יהודים, הן של החמאס. בימי בר- כוכבא הרומאים ברודפם אחרי הלוחמים היהודיים , בגלותם את הכניסה למנהרות נתקלו בכניסות צרות שמנעו מהם להיכנס עם כלי נשקם. הם השאירו את השריון, הקסדה, הרומח הארוך מחוץ למנהרות וכך היתאפשר ליהודים לחסל אותם. זו הייתה מלחמת חיילים בודדים! לא של מחלקות או גדודים. הרומאים שלמדו את כישלונם במנהרות, תקפו ישובים טבחו ביהודיים ושרפו את הישובים. רבבות נהרגו. אחד ממרצי אמר בשיעור: " שמעולם לא עמד עם ישראל בסכנת השמדה כמו בימי 'מרד בר כוכבא', כשעם ישראל מרוכז כולו בארץ ישראל. המנהיג הרוחני של בר כוכבא, ר' עקיבא, שהכריז על המפקד בר- כוכבא כ"מלך המשיח", דחף למלחמה ללא מטרה ממשית כלשהי. הוא לא דאג לעם וראה בעיני רוחו רק 'גאולה אלוהית' בעת שרבבות נטבחו בקרבות ורבבות מתו במגפה. המרד בהנהגתו הרוחנית, הביא לסוף קיומה של המדינה היהודית בארץ ישראל. על אף שבר כוכבא היה מצביא גדול ואמיץ לב, המרד נכשל והרומאים התנקמו במי ששרד. והיום, המנהיגות, כמו אז, חולמת על משיחיות, חולמת על תפיסת שטחים, על קיום 'ההלכה' והרחבתה ולימוד תורה, חשוב יותר מכל דבר אחר. כשמנהיגי העם מונעים משיקולים אישיים שלהם, לא דואגים לעם ומאמין שאין "מי כמוני לעמי", ש"רק אני יודע ולכן קובע". לאיזה תוצאות נגיע?
תיארתי קצת ממלחמת בר- כוכבא. הבלתי נתפש הוא איך מעצבי המסורת היהודית הצליחו להמיר את כל הנורא שאירע, ליום חג ושמחה. וגם אנחנו נסחפנו לכך. התנועה הציונית, ואנחנו ב'שומר הצעיר' ראינו רק את גבורתו של בר כוכבא והתעלמנו מהתוצאה העגומה של המרד אותו הוביל. שרנו בקול גדול: "…הוא היה גיבור / הוא קרא לדרור / כל העם אהב אותו / כי הוא היה גיבור! אני מקווה שלאחר שתסתיים מלחמת 'חרבות ברזל' לא יעלה על דעת המנהיגות להפכה ליום חג ושמחה.
בפרשת "פנחס" נקבעים המנהיגים שירשו את ההנהגה הקיימת של משה ואהרון. יהושע בן נון ימונה לכהונת המנהיג הצבאי והחברתי – אזרחי, ופנחס (נכדו של אהרון) בזכות קנאותו, למשרת הכוהן הגדול. כשהממנה אותם הוא כמובן 'אלוהים'. אם בחירת יהושע בן נון באה באופן טבעי לאחר שהוכיח את כישוריו הצבאיים והיה תמיד צמוד למשה, הרי בבחירת פנחס לכוהן הגדול, אלוהים משדר לצאן מרעיתו מסר חד משמעי שהקנאות מוצאת חן בעיניו וראוי שאת נושא הדת ועבודת הקודש ינהיגו הקנאים.החלפת מנהיגים בשלטון ומינוי יורשיהם אקטואלית גם היום, כדאי לזכור.
"שבועטוב"!
שבועטוב 