"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
17.8.24 כ' אב תשפ"ד
אנחנו בפתחו של ספר "דברים", שהוא החומש החמישי שמתחיל ב: מונולוג אדיר של משה הקשיש לפני מותו, לפני הכניסה לארץ. "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר". משה משחזר את כל התלאות שעברו במדבר במשך ארבעים שנה ומציין את אלה שעברו את כל המסע הזה, שעבורם הוא כישלון כי הם, דור המדבר, כולל הוא עצמו, לא יגיעו ליעד, ולא יכנסו לארץ. נאום-צוואה זה נועד לדור הבנים, שישמע ויפנים את הסיפור, את כל הטעויות הכישלונות וההישגים כדי לרשת ולזכור את מעשי הדור בגאווה. נאומו מאיר לנו את השינוי הגדול שחל במשה שהחל את דרכו כאיש כבד פה וכבד לשון, "לא איש דברים אנוכי" ועד לנואם גדול שמדבר ומספר לכל העם את קורותיו. נראה שהדבר היחיד אותו הוא מסתיר הוא את כאבו האישי. משה כדרך הזקנים (כן, גם אני כבר נכלל ברשימה) שזוכרים היטב מה היה בעברם הרחוק, אך אינם זוכרים כמה פעמים כבר סיפרו עליו. אז מי אנחנו שלא נתייחס בכבוד לסיפורו המופלא של העם שלנו אפילו אם לא פעם נתקשה להבין מי המדבר: הנביא, האלוהים או העם עצמו. סיימנו את המסע הגדול ואנחנו לפני הכניסה/ הכיבוש של הארץ. אסכם בקצרה מה קראנו, מה אירע עד שהגענו אל גבול הארץ המובטחת. התחלנו בספר 'בראשית' בבריאת העולם, אדם וחוה, קין והבל, נח ואברהם שב'לך לך' הלך אל הארץ שהובטחה לו, יצחק ויעקב, יוסף ואחיו שהיו ל'עברים' כשירדו מצריימה והפכו לעם עבדים. בספר 'שמות' חלו השחרור מעבדות בהובלת משה, יציאת מצריים, קבלת התורה, בניית ונוהלי העבודה במשכן בספר 'ויקרא', וארבעים שנה במדבר בספר 'במדבר' עד שהגיעו לכניסה לארץ. ואמשיך באירועים: יהושע מתחיל במלחמות עקובות בדם לכיבוש הארץ. הכולל להרוג, לשרוף, לבזוז ולגרש ואם להיות אקטואלי – ברוח זו – יש הרואים בימים אלה ממש הזדמנות להתיישב בעזה ובנותיה, ורואים בכך את המשך המורשת של הימים ההם שהתחילה ב – 1272 לספירה כשנכבשה יריחו. אלוהים ציווה את יהושע לעבור את הירדן ולקיים את ההבטחות: 1. כל מקום בו ידרכו בני ישראל- יהיה שלהם. 2. אף אדם לא יערער אחרי מעשי יהושע ו- 3. הוא שרטט ליהושע את גבולות הארץ: בדרום- מדבר צין, בצפון ובמזרח- נהר פרת ובמערב- ים תיכון. כדאי לדעת על מה הכהניסטים מסתמכים.
ט' באב. כמה מילים על היום הזה: 1. בית המקדש הראשון נחרב בשל עבודה זרה, שפיכות דמים ושנאת חינם. הבית השני נחרב בשל שנאת חינם. (הגדרה: כל שנאה שאינה מותרת בהלכה היא שנאת חינם). 2. אומרים שהרציחות ב'בית ראשון' היו רציחות רגילות, ואילו ב'בית שני' היו רציחות שבהיתר. כאלה היו הרציחות במאבק בין הצדוקים והפרושים. במיוחד בקרב הפרושים החשדניים. 3. מדוע ט' באב מחזיק כבר יותר מאלפיים שנה? יש האומרים שבזכות הצום המבדיל בין הכלל לפרט. הצום הוא אישי. כל אחד בפני עצמו מציין את היום, כל אחד חש בו על גופו שלו וכך, הדגש האישי המשותף לרבים, עובר מדור לדור. (כך בכל הצומות, לדעתי, ההבדל בין ט' באב לצום גדליה הוא בכמות הצמים) מדוע מבכים ומהו ייחודו של יום זה? כי כל המעשים הנוראים שקרו לעמנו נעשו בידי זרים, בידי גויים (נבוכדנצר בבית ראשון וטיטוס והרומאים בבית שני ואפשר להמשיך עד השביעי באוקטובר) ואילו את ט' באב, חורבן בית שני עשינו בעצמנו לעצמנו.
מחר נקום לשבוע חדש, ליום חדש, ליום הולדתו של תימור שלנו.
"שבועטוב"!
שבועטוב 