"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
31.8.24 כ"ז אב תשפ"ד
לדון 'בעבודה ופרנסה' מבלי לקיים דיון מוקדם על 'שוויון ערך העבודה' – תמוה!
ט'ו באב חל בדיוק שבוע אחרי ט' באב, שהוא ציון חורבן הבית ושנאת חינם. שמעתי מרצה שגרס, שט'ו באב בא לתקן ולהחזיר לנו את הנורמליות לאחר החורבן. "בט'ו באב, הבנות היו לובשות לבן ויוצאות במחולות בכרמים והגברים חטפו אותן" כך כתוב בתנ"ך, חג לאהבה. מאיפה בא הסיפור הזה? בסיפור הקרוי 'פילגש בגבעה', בספר "שופטים", (י'ט – כ'א) מסופר, שלאיש משבט אפרים הייתה פילגש. יום אחד נמאס לה והחליטה שהיא חוזרת לביתה שבבית לחם. האיש המאוכזב מחליט ללכת ולהחזירה אליו. אחרי שהוא משכנע אותה לחזור אליו הם יוצאים חזרה מבית לחם להר אפרים. בינתיים החשיכה ירדה וכיון שלא רצה לישון בירושלים היבוסית הוא מגיע ל"גבעה"- העיר הראשית של שבט בנימין. איש זקן משבט לוי, פגש בהם אבודים ברחוב והזמין אותם ללון בביתו. כששמעו בני בנימין שאיש שבט לוי נמצא בעיר, דרשו מהמארח שיוציאו אליהם. הוא מציע להם את בתו ולחילופין את הפילגש אבל הם רוצים רק את הגבר. הזקן נבהל וזורק את הפילגש החוצה ובני בנימין אונסים אותה כל הלילה ועם שחר היא מתמוטטת ומתה. בבוקר מוצא אותה ה'לוי' מוטלת מתה הוא מבתר את גופה לשנים-עשר חלקים ושולח אותם לכל שבטי ישראל. השבטים דרשו לקבל לידם את האנסים וכשלא נענו, יצאו למלחמה על שבט בנימין השמידו את כולו למעט שש מאות גברים. כשהבינו שהגזימו, שכך ייכחד שבט שלם, אותם זקני השבטים שנשבעו שלא יתנו את בנותיהם להינשא לבני שבט בנימין הגו רעיון מדהים: בנות ישראל תלבשנה לבן ותצאנה לרקוד בכרמים. לבני בנימין אמרו שיסתתרו בכרמים ויחטפו לעצמם אישה. כך אירע, ושבט בנימין ניצל. ועל כך אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כט'ו באב ויום כיפור". ט'ו באב איבד לאורך השנים מחשיבותו אבל לא מסמליותו, כי ט'ו באב הצמיד מלחמת אחים שהייתה לחורבן, למשתה והילולה גדולים, וכל זאת דרך העלאת סיפור שאירע שנים רבות לפני חורבן הבית בט' באב, והצמיד תאריכים את ט' באב, וכעבור שבוע ט'ו באב, כפי שלמדנו בנעורינו לומר 'אחדות הניגודים'. קיום יום הזיכרון ומעבר ליום שמחה!
אחרי שנים באתי שוב לשיחת קיבוץ. באנו כדי לתת כבוד ולהביע הערכה לכל החברים הרבים הנושאים בתפקידים המאפשרים את חיי הקיבוץ שלנו. נדהמנו לראות עד לאן הגיעה הריכוזיות בחיינו. המזכירות מגישות לנו את פעילויות האגפים. ואיפה הם נמצאים? בשיחה! האם לא נכון לתת כבוד והערכה (כמו 'פעם') לאותם החברים הנושאים בעול שיספרו בעצמם לקיבוץ על פעילות האגף עליו הם ממונים? שלא יהוו רק מקום לביקורת המוטחת בהם בדרכים או בחד"א, אלא לעמוד בעצמם מול הקיבוץ ולהציג ולהסביר? ולקבל סימפטיה? לא יכולתי להבין למה נוהגים כך, לפני שקמתי לומר זאת בקולי, החלטתי לקום וללכת. מה קרה לנו, מה זאת הריכוזיות הזו ולמה? שאלתי את מיכל ותשובתה הייתה שזה הנוהל בשנים האחרונות כדי לחסוך זמן שיחה. אולי כדאי לחשוב על כך פעם נוספת ועוד לפני שנשמע את הסיכום השנתי?
קיבלנו השבוע מחברה טובה את הדברים האלה: …"כבר בפנייה לניר עוז מתחילים להרגיש את הכאב. לאורך שני צידי הכביש עומדים אנשים עם דגלים צהובים ודגלי ישראל וחולצות של מטה החטופים. עומדים בדממה כמו השלימו עם הידיעות שהאחראי, שאינו לוקח אחריות, פוצץ שוב את השיחות. ציר פילדלפי ומעבר נצרים הם ערכים אסטרטגיים עבורו ולא הערבות ההדדית הישראלית, גם אם גורמי הביטחון סותרים את דבריו. ערלי הלב מוותרים על חייהם של המעט שעוד חיים שם…" (סוף ציטוט)/ הודינו לה על שכתבה, היא תיארה וביטאה היטב את רחשי הלב ודעותיהם של רבים מאוד.
ושני דברים משמחים לסיום:
1. ברכות ואיחולי הצלחה לנכדינו ונינותינו בפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה, בתקווה גדולה שתבוא עליכם ועלינו לטובה! לנינה שתגיע השנה לבית תינוקות , לקרני שלפעוטון, ליהלי בגן זית, לתומר בכיתה ב', לשני ב-ג', לתומי בכיתה ה', לרומי ב- ו' , ללי בכיתה ח', לגלי ב- ט', לניר בכיתה י"א, לאן, לליאן ויהב במכללה, ולקרין. ואחרונים אחרונים לשהם, ספיר, ורעיה בעבודת החינוך המפרכת. ולא שכחנו את מאי המתגייסת לצ.ה.ל! לכולכם שנה מוצלחת!!!
ו- 2 מיוחד למור בניכר: במשחק הראשון ב'לאומית', בין הפועל תל-אביב לבין ראשון לציון, בדקה ה- 86 'ראשון' הבקיעה גול וניצחה 2:1 , ממש שמחתי!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 