"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
7.9.24 ד' אלול תשפ"ד
יצאתי מביתי, הכל נראה לא טוב, ההרגשה כבדה ומכבידה, עשרה נרצחים ביום אחד, המחשבה על שהיית חטופים במנהרות נוטלת שלווה ולפתע – שתי ציפורים רוקדות על הדרך- איך הן מרשות לעצמן את החופש והשמחה הזו?
אנחנו היום עם מפולג. אולי בדומה לתקופת הצדוקים והפרושים. אך מנפנפים שאנחנו עם אחד. הדיון על ציר פילדלפי הפך לוויכוח מר גם על מהי היהדות ומיהו היהודי, פדיון שבויים מול 'ניצחון מוחלט' וברקע מתנגן השיר מקזבלן "כולנו יהודים!" לפעמים נראה לי שאורי אורבך (אדם דתי שהערכתי מאוד בשל כתיבתו ואמרותיו) אמר פעם: "יש כמה מילים שאנחנו לא מפסיקים לשמוע כשאנחנו מדברים על יהדות: "חרם, עימות, מחאה, קיפוח, כפייה, איסורים, השתמטות, ממסד". ושכחנו שהיהדות שלנו היא: "רגש, חוויה, הזדהות, צדק, ארץ, זיכרון, געגוע, המשכיות". (סוף ציטוט). ואני מוסיף: עזרה הדדית, מחויבות ומולדת של עם בארצו.
בעיני, זו המשמעות ה'יהודית' להחזרת החטופים ע כ ש י ו.
ביום השני למלחמת יום הכיפורים, סביב השעה 04.00, בצומת ווסט שברמת הגולן, לאחר הפגזה חזקה, לא יודע מהיכן צץ אדם וחילק לכולנו ספרון תהילים קטן. הספרון הזה נמצא בתיקי מאז (ר' צילום) נתקלתי בו כשעשיתי סדר בתיק וזה נתן לי הזדמנות לומר משהו על ספר תהילים הכולל מאה וחמישים מזמורים. תהילים הוא ספר תפילות קדום שעל פי המסורת כתב דוד המלך, המכונה "נעים זמירות ישראל". הקוראים בו בימינו נרתעים מלשונו הקשה ומדימויים רחוקים מהם, אך נודה, שפסוקים מספר 'תהילים' מהווים מקור לא אכזב לחיבורי פיוטים חדשים בשירה העברית גם כיום.
קראתי את דברי הזעם של גדי לין על ההחלטה שלא לקבל את בתו לחברות בקיבוץ. פעם בעשר שנים בערך אנחנו עדים לתופעה שהקיבוץ מצביע נגד קבלת בן/ת ואחרי שנפגשים בהורים השבורים מביעים צער, הזדהות ואפילו חרטה. עלינו להחליט פעם אחת איך מתקבלים הבנים לחברות, האם אנחנו מקבלים את הבנים, שהם בגירים, על פי חוק, בזכות עצמם והתנהלותם, או שאנחנו מקבלים את הבנים (הבגירים על פי חוק) בגין ההורים (גדי הוסיף גם סבים). כי אם זה בגין ההורים, אין צורך כלל בהצבעה לקבלת בנים לחברות. אולי לחזור לימים (שנות הארבעים) שהקבלה לחברות היא קבוצתית קולקטיבית עם סיום י"ב ושנות החינוך במוסד. אך אם הם מתקבלים כיחידים, כפי שנהוג היום, ואני בעד, להתנהלות כגון אלימות, סמים וחוסר יושר מצד אחד, ואי מילוי חובות כמו עבודה ועוד, מצד שני, יש ביטוי בתוצאות. ומה/איך הלאה? תוצאת ההצבעה מעבירה את ביצוע ההחלטה למזכירות ללא הנחיות ברורות. אנחנו יודעים שאין ביכולתנו לסלק מישהו/הם בכוח המילים ולא בכוח פיזי, אז בואו נדון, למשל, בהצעה ששמעתי, על הוספת סטטוס חדש בין התושבות לחברות? כדאי להתמודד עם הנושא הזה בהקדם לפני המקרה הבא.
ולספורט… (מור) התרגלנו עם השנים שבמשחקי הכדורגל בין סחנין לבית״ר ירושלים יש אלימות פיזית. במשחק השבוע זו כבר הייתה אלימות מסוג אחר, אלימות לאומנית. בעת שירת ההמנון, לקרוא קריאות בוז ולהפנות את הגב! זו כבר מחאה לאומנית, ומה חשבתם, ש"ל פמיליה" לא ינצלו את ההזדמנות להרביץ ועם מקלות? כבר לא מספיק לומר "נו נו נו"! וגם קנס כספי לא ירגיע, צריך טיפול מסוג אחר. מעניין אותי, האם התופעה תחזור גם בשבת הקרובה מול מ.ס. אשדוד.
"שבועטוב"!
שבועטוב 