"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
5.10.24 ג' תשרי תשפ"ה
פרשת "ניצבים" נפתחת ב: "אתם ניצבים היום כולכם לפני אלוהיכם. ראשיכם שבטכם, זקניכם ושוטריכם. כל איש ישראל טפיכם, נשיכם – וגירך …חוטב עצים עד שואב מים…" משלושה פסוקים אלה אנו למדים על ההיררכיה בעם ישראל. תחילה בני המעמד הגבוה, כולם גברים כמובן: 'ראשי שבטכם, זקניכם, שוטריכם', מעמד נמוך יותר הן הנשים והילדים והמעמד הנמוך ביותר הם הגרים – חוטבי עצים ושואבי מים'. זאת תמונת החברה המעמדית של אז.
ועוד לפרשת השבוע 'ניצבים' בה משה מדבר בלי סוף על אחדות העם(!) גם היום מרבים לדבר על כך. אז זה הוגדר כמו סיסמה, היום, דיבור בלבד.
מחשבות ב'ימים נוראים' שלפני יום הכיפורים תשפ"ה, שהם גם ימי חשבון נפש הקיבוצי שלנו: הצלחנו במה שיש לנו, כמו המוטו בכותרת של 'שבועטוב': "ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה". משפט, שכולו שבחים, לכולנו, להורינו ולמעשה ידינו. אני רק שואל מה נותר לנו? צברנו כסף ונכסים אבל איפה חלומות? איזה חזון? אילו שאיפות יש לנו? לפעמים אני מתגעגע לימים שהיו, לקיבוץ הקטן והאינטימי, זה היה קיבוץ צנוע, חברה של שותפות וצדק חברתי, כל אחד מקבל לפי צרכיו ותורם כפי יכולתו. מתפרנסים מיגיע כפינו, והחבר נמדד על פי מאמציו, כישוריו ואופיו ולא על פי ממונו או מוצאו המשפחתי. קיבוץ שהחיים בו היו שליחות לאומית, הערכים- תשתית, והמטרות בדגש על החזון. לכך קראו "קולקטיביות רעיונית". בני דורי רוצים קיבוץ ערכי כמו שהיה פעם, בנוחיות של היום. רוצים קיבוץ של שותפות מלאה בין החברים, יחסי חברות, אחד בשביל השני, ערכים שנלחמים עבורם ושואפים להשיגם, תרבות קיבוצית של למידה ויצירה, דאגה משותפת לבריאות וחינוך לחיי קיבוץ. אבל מה רוצים בני הדורות הבאים להשיג? מה שאיפותיכם? לאן אתם מכוונים? למסתכל מהצד נראה, שעוד כסף ועוד נכסים, ותחת מילת הקסם "שינויים" להחליף גם חלק מעקרונות חיינו כבר למעלה ממאה שנים. בחרתם להתמקד בעקרון שהוא ביסוד -יסודות הקיבוץ בשבירת "שוויון ערך העבודה". (ר' דף לחבר.) פשוט ליצור בביתנו חברה מעמדית, ממש כפי שמתואר ב'פרשת השבוע', אותה שללו מייסדנו והקימו את הקיבוץ. תקראו לזה כרצונכם 'שיתופי- מופרט', 'שכר דיפרנציאלי', לא משנה…
הקיבוץ היום משול אצלי לביצה קשה, נסדקת אבל לא נשפכת! כמובן שאלו מחשבות של 'ימים נוראים' שתכליתן אינה כפירה אלא תיקון !!!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 