"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
9.11.24 ח' חשוון תשפ"ה
רינה ואדם הם חברים טובים שלנו 70 שנה. חברות פירושה שפה משותפת, שיחות, בילויים הקשבה והבנה ורצון להיפגש כל הזמן. כך נהפכים לשותפי – חיים. עברנו איתם תקופות נפלאות של שמחת יצירה ועבודה, וגם תקופות קשות יותר אך תמיד הייתה בינינו חברות תומכת ואוהדת והיינו אחד בשביל השני (ובהחלטה, שלא מדברים 'פוליטיקה'). קשה לי לבטא את עצמי, לדבר עליה ועל מותה בלי לחשוף רגשות מאוד אישיים, שלנו. החברים שלנו נעלמים, אחד, אחד, ולא אמנה אותם. הם הלכו לעולם, שאומרים שהוא טוב יותר משלנו, רק שאיש עוד לא חזר ממנו לספר. (קיוויתי שמנחם יהיה זה שיספר) עצוב לנו, מזל שיש לנו זו את זה!
רינה יקרה ואהובה! הלכת מאיתנו ובליבנו שמחה על שזכינו להיות חברים שלך ושל אדם. יהי שמך וזכרך אתנו לעד.
"וכשנלקחת זה היה
ברגע לא צפוי
ואז ידעתי שהרגע האחד
היה לי חסד
כמו חיים שלמים בהמתנה" (כתבה מיכל סנונית)
התאריך 4.11.95 הוא אחת הטראומות הגדולות של מדינת ישראל, לילה בו נרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, שעובר השנה בשתיקה מוחלטת. ואני לא מבין איך דווקא במצבנו הנוכחי במלחמה הארוכה בדרום, בצפון ובכל שאר החזיתות, שמו, פועלו, רעיונותיו ועקרונותיו לא מועלים בכל מקום. ביום הזה. בנטילת אחריות (זוכרים נחשון וקסמן) וחזון (הסכם אוסלו הכרה בזכויות העם הפלשתינאי, השלום עם ירדן והמו"מ עם סוריה). הכנות והרעות. איך עמד מול גלי ההסתה באמונה ש"כלב נובח אינו נושך" עד שנרצח בידי יהודי שההסתה ו"דין רודף" הביאוהו, בחיוך רחב, למעשה הרצח הנורא/נתעב הזה. אני כותב על רצח רבין כי קשה מאוד לשאת את ההשכחה שלו ואחרי עשרים ותשע שנים שחלפו, אמנם פרק זמן ארוך, אסור שישכיחו אותו (את רצח גדליה, הרצח הפוליטי הראשון מזכירים מדי שנה כבר למעלה מ- 2000 שנים). אני בהחלט מבין את המשפחה שביקשה לא לקיים את יום הזיכרון בעת הזאת, וזוכרת היטב שראשי השלטון היום עמד/ו בככר ובדרכים, בראש מסע ההסתה שהביאה לרצח. אני מבין אותם אבל חושב שהם טועים. לדעתי דווקא השנה צריך לזעוק! יש לי הרגשה שאם הוא היה היום בראש – החטופים כבר היו בבית.
ומיוחד למור:
לכל אוהד ספורט יש את השיאים והפסגות שאותם יזכור כל חייו למשל, השיא של בוב בימון בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מקסיקו ב- 1968, 8.35 מ' ל-8.90 מ'. או את הגול של סטלמך במשחק מול ברה"מ ב- 1956 לקראת אולימפיאדת מלבורן. ואפילו את משחק הכדורסל, בו משמר העמק ניצחה את מכבי תל אביב ב- 1962. בזיכרוני קיים גם הקרב על אליפות העולם באיגרוף במשקל כבד שנערך ביום הולדתי, לפני 50 שנה, ב- 1974 (ולכן אני זוכר). הקרב היה בין ג'ורג' פורמן הבלגי ומוחמד עלי האמריקאי (קסיוס קליי היה שמו לפני שהתאסלם ב-1964) הקרב נערך בזאיר- קונגו היום. 8 סיבובים פורמן חבט קשות בעלי, ממש השכיב אותו על החבלים, כבר שמחתי, ואז עלי סיים את הקרב בניצחון מוחץ כשהוא 'רוקד כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה'. זה היה הרבה יותר מקרב אגרוף. השחורים באמריקה, לזיכרוני, ראו בקרב את ניצחון העבדים על "הדוד תום" המעביד. מהר מאוד הפך לניצחון שגלש לתחום הפוליטי. אני זוכר שהייתי מרותק למסך השחור/לבן שהיה לנו בבית, ולא התפלאתי כלל שלמחרת היום, אבא שלי שהיה מומחה בידע הספורט, שאל אותי, ראית?
"שבועטוב"!
שבועטוב 