"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
16.11.24 ט"ו חשוון תשפ"ה
כשהכנתי את הספר "ימי ראשית" מצאתי דמיון רב בין פרשת "לך לך" ,פרשת השבוע, לבין ראשוני "נוה שאנן" שלנו. אלוהים אמר לאברם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". וזה אומר ללכת מאור כשדים דרך חרן אל הארץ הלא נודעת. ללא תכנית מעשית כלשהי, ללא תכנית עבודה כלשהי ללא רעיון מכוון כלשהו, ואברם הלך בלי לשאול שאלות. כך גם הקבוצה שהתגבשה בנוה שאנן ממקומות שונים בארץ, שהתקבצה כקבוצת עבודה לסלילת כביש, כמו קבוצות אחרות המפוזרות בארץ ישראל, שלא השתייכו ל'גדוד העבודה'. ללא כל תיכנון להמשך. והם, ממש כמו אברם, לא שאלו שאלות. וכמו לאברם, גם להם, העיקר הייתה האמונה, שנתנה תקווה וביטחון, אמונה בדרך לא סלולה. ראשית היה רק הרעיון הציוני, שהביא אותם לארץ, למעשה, רק בנהלל החל הגיבוש הרעיוני למה שקוראים: "השומר הצעיר". (לא הכנסתי את ההשוואה הזו לספר כי החלטתי להתמקד בסיפורי הקיבוץ בלבד).
אין היום אדם שאינו מכיר את השם יאנוש קורצ'אק בעיקר של העובדה שהלך יחד עם הילדים – חניכיו, מגטו ורשה למחנה ההשמדה. אבל לפני כן … סיפור מהעבר הרחוק – יחסי ד"ר יאנוש קורצ'אק ומשמר העמק. בשנת 1937 הוא ביקר בארץ ישראל וכמו אישים גדולים רבים לפניו ואחריו ביקר בקיבוץ. חווניה הייתה המארחת הרשמית שלו והיא זו שדאגה לו אך כידוע רבים מחברי משמר העמק באו מפולניה וחלקם הלא מבוטל מוורשה, שהייתה גם עירו. וכיון ששמו הלך לפניו כרופא במלחמת העולם הראשונה וכמחנך, הציפו אותו בביקורו בשאלות רבות, ואהבו לשמוע את סיפורו החוזר, איך בזמן המלחמה, כשהיה מטפל בפצועים, שם לב שאחד האיכרים, בכל הפסקת אש, היה רותם את סוסו ויוצא לחרוש את השדות. שאלו: האם אתה גם חושב לקצור? ואם בכלל יהיה יבול? השיב לו האיכר "אם החריש עמוק, התלמים ישרים והזרעים טובים, היבול בוא יבוא"! והמשיל זאת לעבודת החינוך. המוסד החינוכי שלנו מאוד מצא חן בעיניו וב- 17.6.1937 נשלח המכתב הבא מצבי לוריא, רכז הנהגת 'השומר הצעיר' בפולין, לצבי זוהר ממייסדי המוסד: … "נודע לי ממקורות בטוחים לגמרי, כי יאנוש קורצ'אק רוצה מאוד לעזוב את פולניה ולעלות ארצה על מנת להשתקע בה… הוא רמז בפני אנשים שהיה רוצה להשתקע במוסד החינוכי במשמר העמק… אם המוסד מעוניין בקורצ'אק – הרי נדמה לי שעכשיו הזמן לנצל את הדבר ולהציע בפניו את הדבר ואם זו הצעה רצינית אשר עלולה להתקבל על ידו. אינני יודע עד כמה הדבר מונח בקו רצונכם. אולם אם היית רוצה שאשוחח אתו בעניין זה /אני עומד להיפגש אתו השבוע/ כדאי שתכתוב לי בדואר אויר… כי אני עוזב את ורשה ביום 26 או 27 בחודש הרי תשובתך צריכה להגיעני בדרך האויר או הטלגרף"…הדיון הדחוף לא התקיים ונדחה למועד אחר והמוסד החינוכי , אז לא שלנו אלא של כל התנועה, החמיץ את האפשרות לקבל מחנך דגול שעל סופו הטראגי שמעו כשהיה מאוחר מדי. (ר"ב צילום המכתב)
וברכות לקרן ליום הולדתה. לפני הברכה, אנחנו רוצים לומר לך תודה, שלמרות עיסוקייך ונסיעותייך את מוצאת את הזמן לבוא אלינו בזמנך שלך, לשמוע מה קורה אצלנו ולשוחח על כל מיני עניינים ש'על הפרק'. אנחנו אוהבים את זה – ומאחלים לך רקטוב, אושר במשפחתך, שלווה במעונך והרבה שמחה! אוהבים ומחבקים!
"שבועטוב"!
שבועטוב 