"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
21.12.24 כ' כסלו תשפ"ה
אני מודע לכך שיש ביניכם שלא אוהבים ב'שבועטוב' שלנו את הקטעים הקשורים לתנ"ך, לפרשת השבוע. כיון שאני מאוד אוהב את התנ"ך, אני רוצה לשנות את נקודת מבטכם, ריכזתי כמה נקודות המצביעות למה כדאי לקרוא, להבין וללמוד מקריאה בתנ"ך:
1. התנ"ך הוא ספר ההיסטוריה של העם.
2. התנ"ך הוא תעודת הזיהוי של העם.
3. התנ"ך הוא מפתח לתרבותנו היהודית.
4. התנ"ך הוא שורש החוקה העברית.
5. התנ"ך הוא אחד היסודות של המוזיקה, הספרות והאמנות בעולם.
6. התנ"ך הוא מיסודות המוסר של העולם המערבי.
7. התנ"ך הוא הקרקע עליו צמחו האסלאם והנצרות.
8.התנ"ך הוא המקור ההיסטורי להבנת המזרח התיכון הקדום.
9. התנ"ך הוא הבסיס הפילולוגי של השפה העברית.
10. התנ"ך הוא כספר החיים – הכל נמצא בו.
התנ"ך הוא גם ספר קריאה מרתק, סיפורים אנושיים של פרטים ושל חברה, יש בו סיפורי מתח, סיפורי אהבה, סיפורי נבלה, מעללים שונים ואסונות, סיפורי מלחמות, סיפורים מפתיעים ודמיוניים ושירות נפלאות, ועוד… ואם אינך רוצה או מתקשה לקרוא קטע מסויים אתה תמיד יכול לדלג עליו ולעבור לפרק אחר לפי בחירתך. רוצים דוגמה? השבוע, בפרשת השבוע "וישלח" מסופר, שלאחר הסולחה בין יעקב לעשו, עשו מזמין את יעקב, משפחתו ועדריו להתארח בביתו באדום. יעקב הזהיר לא בא להתארח אצלו אלא קונה אדמות ומתיישב עם משפחתו באזור שכם העיר. בתו היחידה דינה יוצאת לשוטט בסביבה ופוגשת בבן השליט, שכם בן חמור. הוא 'נדלק' עליה וגם אונס אותה ('ויעניה'). למחרת בא שכם עם אביו, חמור, לבקש את ידה מיעקב, ובני המשפחה (בערמומיותם) מציגים לו תנאי להסכמה: מולו את עצמכם! וכך הם עושים, כל גברי ובני העיר. כעבור ימים אחדים בעודם סובלים מכאבי המילה, באים הבנים שמעון ולוי ורוצחים את כולם. יעקב מגנה את מעשיהם ומזהיר: עכשיו "בני הארץ יקומו ויהרגו אותנו" וחוזר על כך גם בדבריו האחרונים לבניו לפני מותו. איפה תמצאו סיפורים כאלה?
מיכל סיפרה לנו שהיא מתכוונת לסיים את כהונתה כמזכירה. נזכרתי במחשבות שהיו לי לקראת כניסתי לכהונתי הראשונה כמזכיר 1965-8. כשהשתחררנו מהצבא (1954) ועדת עבודה של הקיבוץ החליטה שעלי לעבוד בצאן, למרות שכבר עבדתי כמה שנים ברפת. קיבלתי את הדין ואריה בקר יצא אתי ביום הראשון לעבודתי עם העדר להר האיילות והנחה אותי כך: הרועה לא הולך לפני העדר אלא מאחוריו, (" ללכת בראש זה יפה לצילומים") בכל עדר יש משכוכית שתראה לו את הדרך ושאל אם אני יודע לומר 'ריש' לשונית מתגלגלת. אמרתי לו שאיני יכול. ביום השני של הרעייה נרדמתי על ההר והעדר התחיל לחזור הבייתה לבד וכשהתעוררתי בקושי עצרתי אותו. לא השתמשת בריש הלשונית? שאל. ביום השלישי עלה אתי להר האיילות דוד פרלה. כל היום ניסה ללמד אותי את סודות ה'ריש' ושם לי עפרון תחת הלשון ולא הצלחתי. בבוקר היום הרביעי אמר לי בקר: "אני מצטער, אבל לא תוכל לעבוד בדיר, בלי ה'ריש' המתגלגלת, זה תנאי הכרחי, למרות שתליתי בך תקוות", וכך חזרתי עליז ושמח לעבוד ברפת. ולמה אני מספר? מכל ההרפתקה הזו זכרתי את אמירתו של בקר, שרועה צאן הוא מנהיג העדר ועליו להיות מאחורי העדר, כך הוא יכול לפקח ולשלוט בו. לימים גם למדתי שמרבית המנהיגים בתנ"ך היו גם רועי צאן: אברהם, יעקב, משה רבנו, שאול המלך ודוד המלך. לעומת סדרי רעיית הצאן, (ורעיה הזכירה לי שגם בתנועה, המדריך, הלך תמיד בסוף הקבוצה- כמאסף). בצבא למדנו את הקוד "אחרי", שהמוביל הולך בראש ומשמש דוגמה אישית וה'עדר' כבר יבוא אחריו. כעבור כמה שנים, חזרתי להרהר בסוגיה לקראת כהונתי הראשונה כמזכיר ולמעשה עד היום איני יכול להחליט מה נכון יותר בלהיות "מנהיג/מוביל/אחראי-על"! חוסר ההחלטה הוביל אותי פעם לנהוג כך ופעם כך אך תמיד לנסות להתייחס לעיקר ולא לתפל, ולא תמיד הצלחתי. כל הסיפור הזה בא להציג בעיה, ההולכת ונעשית קשה ככל שהקיבוץ גדול יותר ומבולבל יותר.
ואחזור למיכל, שבדבריה הזכירה לי את הסיפור המכונן הזה ואני מאחל לה שסיום התפקיד, גם אם יתמהמה – בוא יבוא!
ופינת הספורט, למור: לפני 90 שנה, ב-1935 הקימו דודיה לין ויולק את סניף "הפועל" במשמר העמק. נרשמו כחברים בסניף 22 חברות ו12 חברים. התחילו בכדורגל וכדור עף ובהמשך גם לכדורסל.
"שבועטוב"!
שבועטוב 