"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
4.1.25 ד' טבת תשפ"ה
פרשת "מקץ" היא הפרשה בה יוסף הופך ל'משנה למלך' בזכות היותו פותר חלומות. הסיבה העיקרית לכך שיוסף הושלך לבור ונמכר לישמעאלים, הייתה כי סיפר ופירש, עצבן והרגיז את אחיו, בחלומותיו על הכוכבים ועל השיבולים המשתחוות לו. והנה, כתוב בפרשה, שפרעה חולם על שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות, האוכלות את השמנות. ואמר "חלום חלמתי ופותר אין אותו". כשנודע לפרעה שבבית האסורים פתר יוסף את חלומות שריו שהושלכו לכלא קרא לו לארמונו כדי לפתור את חלומותיו. יוסף לא היה רק פותר ומפרש, הוא היה מתווה דרך, ז.א. הוא גם הגיש תכניות מה לעשות כדי להגשים את החלום. (מעין נביא) לדוגמה: על החלום בו ראה פרעה שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות פירש שיהיו שבע שנים טובות ולאחריהן שבע שנות בצורת ולכן צריך לחסוך בעוד מועד מזון כדי שיספיק גם לשנים הקשות. במושגים של היום, לאגור את תבואת ה'שנים הטובות' וכבר להתחיל במדיניות של הקצבות לקראת השנים הרעות. במילים נשגבות: גדולתו של יוסף, שידע לחבר בין החזון הנבואי לבין תכנית אסטרטגית מפורטת. וזה גם מה ששבה את לב פרעה שמינה אותו למשנה למלך. מול המפרשים המעשיים אנו עדים לתופעה של מפרשים היודעים להסביר את החלומות, אך אינם נוגעים ב"כיצד" ו"מה לעשות" עם החלומות, אלה נקראים בפי 'משיחיים'. הם מצביעים על חזון, לפעמים מקסים, רק שתכנית מעשית נלווית אין להם. בפועל אומרים: 'נחכה לניסים' או למשהו בלתי צפוי', היישום והביצוע לפרשנותנו תהיה "בבוא המשיח", מתישהו. יש להניח שאם יוסף היה נוהג כמו המשיחיים, היה מוחזר לבית הכלא.
קראתי את 'סקר' ההצעות לתקנון (לעידוד) מעמד התושבות ומצאתי את זכויותיו של התושב. לא מצאתי בו מהן חובות התושב לקיבוץ, בתקופת המזכירות הראשונה שלי ב(1965-8) היה תושב אחד בקיבוץ. לקח לי שעות להסביר לו ולשכנע אותו שהוא חייב בשמירות וחייב בתורנויות. הוא הבין שזאת חובתו וכל ימיו נהג כך. והיום? ולא חשוב בן כמה, ולא חשוב למה הוא בא אלינו. זה מושכל ראשון, שהשירות שהתושב מקבל בלי שהוא טורח כלל, גם מחייב משהו. (והמצפון האישי?) נאמר לי שאסור להם לעשות כלום (תורנויות, שמירות) ולא כי אין להם ביטוח, אני מכיר גם כאלה שכן 'ממלאים' חובות בגין 'חייהם' בינינו, כל זה צריך להיות כתוב ומובהר לתושב, ומצד שני, שיהיה גם ברור איזה 'גוף' מטפל בביצוע. סעיף אחד בתקנון ממש מורה איזו דרך ארוכה ולא מפותלת עברנו, כשיש רוב בסקר להצעה, שמי שלא מתקבל לחברות יכול להיות תושב! זה ממש עידוד לתושבות! האם אבדנו את הכבוד העצמי שלנו, ואיתו גם ייחודנו כחברה וטיפוח "גאוות היחידה" המיוחדת שלנו? עצוב וחבל!!! השבוע ציינו, בדרגות שמחה שונות, את בוא השנה האזרחית החדשה 2025 וכולנו תקווה שהתקוות שאיחלנו ל – תשפ"ה תתגשמנה. ובראשן החזרת החטופים! עבורנו כבר שנים רבות מקור החדווה לתאריך 1.1. הוא יום הולדתו של ירון שהשנה חוגג 65 אביבים. מספר שמכניס אותו לגיל הפנסיה ומשחרר אותו למשל מתורנויות. כגימלאי ותיק לגימלאי צעיר אומר: אתה מתחיל תקופה נהדרת, תקופה נהדרת ליצירה, למשפחה ולעצמך. להביט סביבך ולהחליט 'מה עיקר ומה תפל' והחלטה מה לעשות היום, מחר, בעוד חודש (וכפי שזה נראה היום) ללא לחצים והכל בשלווה. (אתה אולי זוכר שבשיחה על גיל הפנסיה, הצעתי להעלות את הגיל ל – 72 ולא להורידו?) אנחנו אוהבים אותך, אתה בן נהדר שתמיד נחלץ עבורנו וזו הזדמנות לציין את תודתנו. ואיחולנו: שתהיה מאושר במשפחתך עם קרין, ילדיך נואי ואיתן, יהב ורעותי ונוסיף עם ליאן ושחר ונינותיך המקסימות!!! נאחל לך בריאות (כבר מותר להתייחס) והרבה שמחה בכל שתעשה.
ברגע האחרון צפינו בצילום של מאי מהטקס בו היא מסיימת בהצלחה קורס תצפיתניות. מברכים אותך, מתברכים בך ומתגאים! ולפינת הספורט, למור. נתניה מתאוששת והיא כבר במקום העשירי בטבלה, מכבי נתניה ג'וניור של גלי, במקום החמישי! ואנחנו ממשיכים לתמוך ולקוות!
"שבועטוב"!
שבועטוב 